אחד משני בעלי מניות בחברה טען, כי נגרם לו נזק אישי בשל התקשרות של בעל המניות השני בהסכמים עם החברה אשר נעשו מאחורי גבו וללא ידיעתו ושהוא מעולם לא קיבל את התמורה בגינן.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי הנזק שנגרם הוא נזק לחברה, ולא נזק אישי של בעל המניות. בעל מניות יכול לטעון לנזק שנגרם לו על ידי בעל מניות אחר, רק כאשר הנזק שנגרם הוא נזק ישיר לבעל המניות הספציפי. לכלל זה מספר חריגים והם: נזק שנגרם לבעל המניות כתוצאה מהפרת זכות חוזית כלפיו; נזק שנגרם עקב קיפוח המיעוט ונזק שונה לבעל המניות. כאן, כלל הנזקים הם נזקים שנגרמו לחברה, אשר לא קיבלה כספים עבור העסקאות. בנוסף, אף אחד מהחריגים לא מתקיים: הואיל ובעל המניות הוא בעל 50% ממניות החברה, הרי שהוא בעל שליטה ואינו מהווה מיעוט; גם בעל המניות השני ניזוק ממכירת הנכסים ומאחר ובעל השליטה לא היה צד לעסקאות, הוא לא יכול לטעון להפרת חוזה כלפיו. לפיכך, לבעל המניות לא נגרם נזק אישי.