משווק שעבד עם חברה תוך שהיה לו החופש לנהל את העסק כראות עיניו, טען כי היה עובד של החברה, מאחר ולעיתים הוצג על ידי החברה לצדדים שלישיים כעובד שלה, ודרש כי תשלם לו זכויות סוציאליות מכוח יחסי עבודה בין הצדדים.
בית הדין דחה את הבקשה, וקבע כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עבודה. המבחן העיקרי לקיומם של יחסי עובד - מעסיק הוא מבחן ההשתלבות, על הפן והחיובי והשלילי שבו. בפן החיובי, נבחן האם מבצע העבודה מהווה חלק אינטגרלי מהמערך הארגוני הרגיל של מקום העבודה, ובפן השלילי נבחן האם האדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני. כמו כן נבחנים מבחני עזר שונים, כגון שאלת קיומו של קשר אישי, מבחן הפיקוח, הכוח לשכור ולפטר עובדים, מקום ביצוע העבודה, וכיו"ב. כאן, אמנם החברה הציגה לעיתים את המשווק כעובד של החברה, אך שאר המבחנים מצביעים על כך שניהל עסק עצמאי שבו הייתה לו יכולת משמעותית להגדיל את הכנסותיו ונטל על עצמו סיכון כלכלי, היה בעל חופש פעולה בניהול העסק, והיקף הפיקוח עליו היה מינימלי. לפיכך, בין הצדדים לא התקיימו יחסי העבודה והמשווק לא זכאי לתשלום הזכויות הסוציאליות מאת החברה.