בעלת אופציה לרכישת מקרקעין מכרה את האופציה ללא תמורה לגורם אשר התחייב להכנס בנעליה ולעמוד בכל התחייבויותיה כלפי מוכרי המקרקעין. מוכרי המקרקעין ביקשו לבטל את ההסכם כיוון שהאופציה הועברה ללא הסכמתם.
בית המשפט קבע, כי העברת האופציה דרשה את הסכמת בעלי הנכס ועל כן בלתי תקפה. על פי החוק, אין הגבלה על המחאה של זכות, אשר לביצועה לא נדרשת הסכמת הנושה. אולם, כאשר ההסכם המועבר כולל זכויות וחובות יחדיו, הרי שמדובר בהמחאה מעורבת של זכויות וחובות אשר טעונה את הסכמת הנושה. כאשר מדובר באופציה, אשר עם מימושה נכנס לתוקפו הסכם הכולל חובות, לרבות חובות תשלום, הרי שהמדובר בשילוב של חובות וזכויות. במקרה כאמור כאשר אין בהסכם התייחסות ספציפית לעניין סחירות האופציה, הרי שיש להניח כי נדרשת הסכמת הנושה לסיחור. כאן, המדובר באופציה לרכישת מקרקעין אשר עם מימושה נדרשת הרוכשת לשורה של חובות, באופן ההופך את ההמחאה להמחאה מעורבת הדורשת את הסכמת המוכרים, אשר לא נתקבלה מעולם. העובדה שההסכם לא כולל התייחסות כלשהי ליכולת בעלת האופציה לסחור בה לא מעידה על יכולתה לסחור בה ללא הגבלה, והעובדה שהודעת המימוש נמסרה על ידי בעל האופציה המקורית ולא על ידי הנעבר מעידה כי למכר האופציה לא היה כל תוקף.