חברה התקשרה בהסכם עם גורם לגיוס כספים, אך סירבה לשלם את העמלה המוסכמת משום שהכספים גויסו ממשקיעים "רגילים" באמצעות פלטפורמה אינטרנטית מוכרת ל"מימון המונים" ושחלקם כבר מקורבים לה.
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי על החברה לשלם את העמלה בהתאם להסכם גיוס הכספים. נדבך עיקרי בקיומו של עולם עסקי וקיומן של התקשרויות בין תאגידים ובין יחידים – הוא כיבוד ההסכמים בהם מתקשרים. אין מקום לדיון בכוונת הצדדים כאשר מילות ההסכם ברורות וניתנות להבנה. כאן, הוסכם כי תפקידו של גורם הגיוס לאתר וליצור קשר בין החברה לבין גורם שיגייס עבורה הון בכל צורה שהיא. בית השקעות אליו הגיעה החברה, בתיווך גורם הגיוס, המליץ לגייס כספים באמצעות גורם קשור העוסק במימון המונים. החברה התחייבה באופן ברור לשלם העמלה, למרות שידעה שמדובר בקמפיין גיוס המונים בפלטפורמה אינטרנטית מוכרת. רק לאחר שגיוס ההמונים הסתיים בהצלחה ניסתה החברה לשנות את מילות ההסכם וליצוק תוכן חדש בדיעבד לכוונתה, לפיה ההסכמה נגעה רק לגיוס הון ממשקיעים ספציפיים ומוגדרים העונים על קריטריונים מסוימים (כגון: גופים פיננסיים/בתי השקעות), מבלי שהיה לכך זכר בהסכם. מאחר שבמקרה זה התחייבות החברה הייתה ברורה, על החברה לשלם את העמלה.