ספק ציוד משרדי חתם הסכם עם רשת חנויות בקריסה, שהוא היווה נושה עיקרי שלה, להעברת הפעלת החנויות לידי הספק למשך 7 שנים בתמורה לתשלום חודשי לרשת עם מינימום שנתי. ההסכם הותנה כדין באישור הממונה על ההגבלים העסקיים אך מינימום התשלום החודשי לשנה הראשונה הועבר במיידית כהלוואה כדי לאפשר לרשת לשרוד עד אישור הממונה. במקביל גם החל הספק להפעיל את החנויות ולקבל את הפדיונות מהם. הממונה אישר את העסקה אך קבע שההתנהלות טרם האישור היא הפרת חוק והטיל עיצום כספי.
בית הדין קבע, כי בישראל, כפי שקיים גם באיחוד האירופי, אסור לצדדים ליישם מיזוג עד אישורו על ידי הממונה. לממונה סמכות להטיל עיצום כספי של עד מיליון ש"ח על אדם פרטי, ואילו על תאגיד שמחזור המכירות שלו בשנה שקדמה להפרה עלה על 10 מיליון ₪ רשאי הממונה להטיל עיצום כספי בשיעור של עד שמונה אחוזים מן המחזור ובלבד שהסכום לא יעלה על 24 מיליון ₪. העיצום יכול להיות מוטל גם אם בדיעבד אושר המיזוג.
במקרה זה אכן נדרשו פעולות בהולות, אולם הצדדים לא פנו לממונה בבקשה להתיר התנהלות מסוימת שתציל את החברה עד קבלת האישור, כפי שהממונה מוסמך לעשות. ההלוואה לא הייתה בתנאי שוק ולכן מהווה בפועל ביצוע המיזוג וכך גם תחילת הפעילות במתווה דומה לזה שמתוכנן לאחר המיזוג. הממונה במקרה זה הביא בחשבון את הנסיבות ופסק רק אחד חלקי 20 מהעיצום הכספי שיכול היה להטיל ולכן בית המשפט קבע שהחלטת הממונה הייתה סבירה.