על כל צד להסכם עסקי לוודא כי מטרותיו וכוונותיו באות לידי ביטוי באופן מפורש בחוזה הכתוב

שתי חברות התקשרו ביניהן בהסכמי סודיות ובהסכמי ייצור לצורך ייצור מוצר להדברת אצות. לאחר שהיחסים בין החברות עלו על שרטון טענה אחת החברות כי כל הקניין הרוחני והידע הקשור במוצר הועבר לה במסגרת הסכמות שבעל פה בין הצדדים וכעולה מכוונת הצדדים בעת כריתת ההסכמים וכי החברה השנייה מנועה מלעשות שימוש בקניין הרוחני ובידע כאמור.

בית המשפט העליון קבע, כי לא התבצעה העברה של הקניין הרוחני והידע בבסיס המוצר וכי החברה השנייה אינה מנועה מלעשות בו שימוש. כאשר המדובר בחוזים מסחריים שאינם לוקים באי בהירות או ערפול, אשר נכרתו בין גורמי עסקיים מנוסים שהיו מיוצגים על ידי עורכי דין, זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים ייקבעו בהתאם להסכמות הקבועות ואין מקום להתחקות אחר כוונת הצדדים או תכלית ההסכמים. כאן, הסכמי הייצור קבעו במפורש שזכויותיו של כל צד בקניין הרוחני תישמרנה ואין בהסכם בכדי להעביר זכויות בקניין הרוחני מחברה אחת לשנייה. מדובר בהסדר מלא וממצה וככול שמי מהחברות חתמה על הסכם המנוגד באופן מפורש את כוונותיה - הרי שאין לה להלין אלא על עצמה. משכך, הקניין הרוחני הקשור למוצר הינו בבעלות החברה השנייה ואין למנוע ממנה שימוש בו על בסיס הסכמי הייצור.