בעלת דירה בבניין משותף תיקנה ליקוי באיטום גג הבית המשותף בחודשי הקיץ, כפעולת מנע, נוכח רצונה במכירת הדירה ללא נזילות פעילות בעתיד. בעלת הדירה דרשה שנציגות הבית המשותף תשפה אותה בגין הכספים שהוציאה עבור תיקון הליקוי.
המפקח על הבתים המשותפים דחה את התביעה וקבע כי בעלת הדירה אינה זכאית להחזר בגין הכספים, בין היתר, מאחר שלא התעורר צורך דחוף בתיקון. על פי הדין בעל דירה רשאי לדרוש שיפוי מנציגות הבית המשותף בקשר עם עבודות שביצע ברכוש המשותף, בכפוף להתקיימותם של שישה תנאים: (1) הליקוי שטופל הוא ליקוי ברכוש המשותף, אשר מוטל היה על נציגות הבית המשותף לתקנו על חשבונה; (2) נעשתה פנייה מוקדמת לנציגות הבית המשותף, אשר סירבה לבצע את התיקון; (3) עיכוב בביצוע התיקון היה מביא להחמרת הנזק באופן משמעותי; (4) יש להוכיח את נחיצות התיקון כך שאי ביצוע התיקון בהקדם יפגע בצורה ברורה וקשה ביכולתו של בעל הדירה לעשות שימוש בדירתו; (5) נדרש שהליקוי שתוקן על-ידי בעל הדירה יתוקן בצורה ראויה; וכן (6) יש להתחשב בעלות התיקון בשני מובנים: ראשית, ככל שההוצאה יותר משמעותית, כך יגבר הנטל על בעל הדירה בפסיקת שיפוי לטובתו; ושנית, בעל דירה לא יזכה לפיצוי בגין הוצאות בלתי סבירות. כאן, נציגות הבית המשותף סירבה לדרישת הדיירת לביצוע העבודות ועלות התיקון שהתבקש היה סביר. עם זאת, לא התעורר צורך דחוף בתיקון ולא היה חשש לנזק מהותי בלתי צפוי שייגרם לדירה אם התיקון לא יבוצע באופן מיידי, בין היתר, מאחר שבעלת הדירה המשיכה להתגורר בדירה במשך כל השנים למרות נזילות שהיו מעת לעת בעונות הגשמים. לאור כך, היה על בעלת הדירה לנקוט בהליך משפטי נגד הנציגות והיא לא הייתה רשאית לבצע את העבודות בעצמה ולזכות להחזר בגין כספים שהוציאה בשל כך.