הסכם שנחתם בין בני זוג לא נשואים וללא כוונת נישואים אינו הסכם ממון שמבטל את חזקת השיתוף

בני זוג, האחד ישראלי והשניה זרה, חתמו על הסכם שנשא כותרת של 'הסכם ממון' ואושר על ידי בית המשפט, ובו נרשם שכל נכס שנרשם על שם אחד מהם יהיה שלו בלבד. מאוחר יותר התחתנו ולאחר שנפרדו בת הזוג דרשה הצהרה כי מחצית הדירה, שנרכשה בעת הנישואין ונרשמה על שם הגבר בלבד, שייכת לה.

בית המשפט קבע כי בת הזוג זכאית למחצית הדירה. חזקת השיתוף קובעת שנכסים שרוכשים בני זוג נשואים שייכים לשניהם בהתעלם מאופן רישומם, וזאת למעט אם רשום אחרת בהסכם ממון. הסכם ממון הוא הסכם שחל רק על בני זוג נשואים ויכול גם להיחתם לקראת הנישואים ולכן אינו חל על ידועים בציבור. כך, הסכם שנחתם בשעה שצדדים הם ידועים בציבור ובשעה שהחלטתם לבוא בברית הנישואין טרם התגבשה הינו הסכם חיים משותפים ולא הסכם ממון, גם אם אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין וגם אם מאוחר יותר התחתנו הצדדים. למרות האמור יש מקרים חריגים של חוסר הגינות בהם יוחל הסכם חיים משותפים גם לאחר הנישואים. כאן, הדירה נרכשה לאחר הנישואים וכאשר הסיבה היחידה לאי רישום הדירה גם על שם האישה הייתה סיבה טכנית, המשכנתא שולמה מהרכוש המשותף, חלק מההון העצמי היה של האשה והדירה שימשה למגורי הזוג וילדיהם מעל 10 שנים ולכן מדובר בדירה משותפת שחזקת השיתוף חלה עליה והאישה זכאית למחצית הדירה.