חברת בריטיש – ישראל השקעות התחייבה לשלם למתווך עמלת תיווך תמורת מיזוגה עם חברת מליסרון אך סירבה לשלם לו את העמלה לאחר השלמת המיזוג, בטענה שהמיזוג שבוצע בפועל הינו מיזוג משולש הופכי בו הפכה לחברה בבעלותה המלאה של מליסרון, ולא מיזוג קלאסי, כפי שהוצע מלכתחילה.
בית המשפט קבע שהמתווך זכאי לעמלה, מכיוון שההסכם בין הצדדים לא התייחס לטכניקת המיזוג, אלא לעצם עריכתו. בעסקת מיזוג קלאסית החברה הנרכשת נבלעת בחברה הרוכשת וכל נכסיה והתחייבויותיה של החברה הנרכשת, מועברים באופן אוטומטי, מכח החוק, אל החברה הרוכשת ואילו במיזוג משולש הופכי החברה הנרכשת נותרת בבעלותה המלאה של הרוכשת. חרף ההבדלים בין שיטות המיזוג, שתי הדרכים משיגות את אותה התכלית, קרי, רכישת שליטה מלאה ללא שינוי בבעלות המשפטית בנכסים. כאן, המטרה הייתה יצירת חברה ממוזגת שתשלוט על 100% מנכסי שתי החברות ותנהלן כיחידה עסקית אחת, ובכך תנצל החברה הממוזגת את היתרונות הנובעים מהשילוב בין השתיים. לפיכך, גם אם ההצעה המקורית התבססה על רעיון מיזוג בטכניקה שתוביל לשליטה משותפת של שתי החברות, בעוד שבסופו של דבר נבחרה טכניקה אחרת של מיזוג, הרי שאין בכך כדי לשלול את זכאותו של המתווך לעמלת התיווך.