זוג מכר את דירתו אך לא שיתף פעולה עם הקונים להשלמת העסקה משום שסברו, לכאורה, מעורך דינם שקיימת להם 'זכות יציאה' מההסכם בכפוף לתשלום פיצוי מוסכם.
בית המשפט קיבל את התביעה והורה למוכרים להשלים את העסקה ולקיים התחייבויותיהם כלפי הקונים. לפי החוק מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. אם הצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת. כאן, הסכם המכר קבע כי במקרה של ביטול ההסכם כדין עקב הפרה יסודית, ישלם הצד המפר לצד המקיים פיצויים מוסכמים קבועים ומוערכים מראש של 10% מגובה העסקה. החוזה אינו מעניק "אופציית מילוט" המאפשר לכל צד לבטל את החוזה בתשלום הפיצוי המוסכם וממילא, ככל שקיימת זכות כזו הרי שהיא זכות של הנפגע (הקונים) ולא של המפר (המוכרים) שבחרו לא לקיים התחייבויותיהם. הקונים לא היו מודעים כלל ל"סברה" של המוכרים, ככל שהייתה קיימת, שכן אחרת לא היו נוהגים כפי שנהגו עת שילמו לנושי המוכרים סך 800,000 ש"ח על חשבון התמורה, מכרו את דירתם הישנה, רשמו את ילדיהם למוסדות חינוך בסמוך לדירה החדשה ואף תכננו שיפוץ בדירה. בנסיבות אלה, אין זה מוצדק להורות על ביטול ההסכם ועל המוכרים להשלים את העסקה.