המבקשים טענו כי אגד ודן המחזיקות בכ-90% משירותי התחבורה הציבורית העירונית בישראל הפרו חובתן על פי חוק להנגשת שירותי התחבורה הציבורית לעיוורים ולקויי ראיהו וביקשו צו עשה לביצוע חובות המשיבות על פי חוק וכן פיצוי בגובה 5,000 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי העדר תכנית הנגשה אשר המשיבות ורשויות ציבוריות מחוייבות להכינה על פי התקנות, אינו פוטר את המשיבות ממילוי חובת ההנגשה וכי תקנות ההנגשה מטילות על המשיבות חובה להפעיל את מערכות הכריזה הפנימית והחיצונית ולא להסתפק בהתקנתן בלבד (מבלי להפעילן, או להפעילן רק "בעת הצורך"); בנוסף, נקבע כי המשיבות מממלאות באופן חלקי בלבד את חובת השילוט באוטובוס עצמו באופן שמספר הקו יסומן ויבלוט באופן המותאם לכבדי ראיה, וכן את החובה לסימון לחצני עצירה, מאחזי יד ובליטות ועוד.
בענין יצוגיות התביעה, קבע בית המשפט כי המבקשים הוכיחו עילת תביעה אישית וכי קיימת 'אפשרות סבירה' שההכרעה בסוגיות אלה תהיה לטובת חברי הקבוצה. כן נפסק כי ארגון בזכות אינו רשאי להגיש בקשת תביעה ייצוגית במקרה זה משום שלא הוכח כי בנסיבות העניין קיים קושי להגיש את בקשת רשות הייצוג בידי אדם פרטי.