צדדים ניהלו ביניהם משא ומתן להסכם לשכירת נכס אך הסכם השכירות לא נחתם לאחר שהמשכיר החליט למכור את הנכס במקום להשכירו ולכן ביטל את המשא ומתן ולאחר מכן חזר בו מהכוונה למכור אך בין הצדדים היו חילוקי דעות לגבי תוכן ההסכם.
בית המשפט קבע, כי אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם, המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני, עשויה להיחשב כהפרת חובת תום הלב במשא ומתן. השוכרים לא ידעו על הרצון למכור את הדירה, הסתמכו על הכוונה להשכיר את הדירה ורשמו את ילדיהם לגן סמוך. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה הואיל כי הסתמכות השוכרים הייתה בטרם עת ובסופו של דבר הסיבה האמיתית לאי החתימה על ההסכם לא הייתה כוונת מכירת הנכס אלא אי הגעה להסכמות לגבי תוכן החוזה.