חברה פתחה בהליכי פירוק כנגד חברה אחרת בגין חוב נטען. החברה שכנגדה פתחו בהליכי הפירוק הגישה תביעה נזיקית כנגד מבקשת הפירוק וכנגד הסמנכ"ל במבקשת הפירוק שהיה המוציא והמביא בה. התביעה התבססה הן על עוולת הרשלנות והן על עוולת הנגישה - פתיחת הליך סרק בזדון. בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי לשם הוכחת זדון נדרש שהנתבע ידע שאין בסיס עובדתי להאשמה, שהמניע שדחף אותו היה רצון להרע, להזיק ולפגוע, ולא הרצון לשמור על החוק.
עוד נדרש כי הליך הנפל חיבל באשראי של מי שנגדו הוגשה בקשת הפירוק, בשמו הטוב, או סיכן את חירותו. בית המשפט קבע כי לא כל הגשת בקשת פירוק אוטומאטית פוגעת באשראי של חברה. בנוסף, לא הצליחה התובעת להוכיח כי נגרם לה נזק ועל כן אינה זכאית לסעד לפי אף אחת מהעילות.
פורסם ב אפיק משפטי 162 01.10.2014