המבקש לסתור לשון חוזה מפורשת נדרש להראות נסיבות חיצוניות בעלות משקל רב

בין שני צדדים נכרת הסכם פשרה, לגבי נטען כי הוביל להפרת הסכם מול צד ג'. הסוגיה שעלתה היתה האופן בו יש לפרש את החוזה.
בית המשפט קבע, כי בפרשנות חוזה יש להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים ואחר "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים", כאשר לצורך כך על הפרשן להידרש בראש ובראשונה ללשון החוזה, המהווה נקודת מוצא לכל פרשנות ולנסיבות החיצוניות האופפות את החוזה. כאשר צד מעוניין לסתור פרשנות הנובעת מלשון החוזה עליו להצביע על הנסיבות החיצוניות שבגינן הוא מבקש לסתור מסקנה זו. נקבע כי הנסיבות החיצוניות צריכות להיות בעלות משקל סגולי כה גבוה עד שניתן יהיה לומר שאומד דעתם המשותף של הצדדים שונה מזה העולה, לכאורה, מלשון החוזה. במקרה דנן, נקבע כי לא הוצגו נסיבות חיצוניות אשר יש בהן כדי לסתור את החזקה הפרשנית הנובעת מלשון החוזה.