סיווג משיכת רווחים מחברה כדיבידנד או שכר

ניהולעסק באמצעות חברה נותן גמישות לעניין סיווג משיכת הרווחים.בפסק דין אשר התקבל לאחרונה, נדון עניינו של נישום אשרלאורך שנים "משך" הלוואות בסכומים ניכרים בנוסף לשכר מחברה בבעלותו ולא השיבן.הנישום הגיע להסכם עם פקיד השומה כי ישיבאת ההלוואות ובתמורה לא יחויב במס בגין סכומי ההלוואות, כאילו היו שכר עבודה. דאעקא, כי הנישום לא עמד בהסכם זה ולא השיב את ההלוואות. לאחר מכן, החליט הנישום לפרקאת החברה ולהמשיך לפעול דרך חברה חדשה שייסד. זאת, לאור גירושיו מאשתו (אשר החזיקהבאחוז אחד מהבעלות בחברה) ולאור שינוי באופי השירותים שסיפק באמצעות החברה. כתוצאהמפירוק החברה, הכריז הנישום כי את יתרת החובה הוא פורע בקיזוז מהרווחים הראוייםלחלוקה להם הוא זכאי וכתוצאה מכך יחוב בגין רווחים אלו בשיעור 10% מס בלבד, כפיהוראת סעיף 94ב לפקודה טרם תיקון 132 לפקודה.בית המשפט המחוזי (בניגוד לכמה פסיקותעבר) הכיר בנסיבות העניין בעצם הלגיטימיות של פירוק חברה והמשך מתן שירותים דרךחברה חדשה בקובעו שאין מדובר בעסקה מלאכותית, אולם בד בבד הכריז על השבת ההלוואותלחברה על דרך קיזוז מהרווחים הראויים לחלוקה כעסקה שיש להתעלם ממנה מכוח סעיף 86לפקודה ועל כן לחייב את יתרות הנישום במס, למעשה כאילו לא השיב את כספי ההלוואה,אלא אלו נותרו בידו כהכנסה. לאור השיהוי בעיתוי תקיפת פקיד השומה את אי השבתההלוואות, קבע כב' השופט מגן אלטוביה, כי לא ניתן למסותן כשכר עבודה אלא כאילו היודיבידנד. אמנם, לאור תיקון 132 לפקודה, אשר השווה את שיעור המס על רווחים ראוייםלחלוקה לשיעור המס החל על דיבידנד, תכנון המס של הנישום אינו תקף עוד, אולם עדייןיש לו השלכה ליתרות רווחים ראויים לחלוקה שנצברו עובר לתיקון. כמו כן, פסק הדיןמספק קווים מנחים למקרים בהם תוכר כלגיטימית פעולת פירוק חברה והמשך פעילות באמצעותחברה חדשה, פעולה המאפשרת נקיטת אסטרטגיות מס מגוונות במקרים מתאימים וכן מספת קוויתוואי לאופן הנכון בו יש לנהל חשבונות חו"ז בין חברה לבעל השליטהבה.