אין צורך בהודעה מראש לביטול הסכם הפצה בשל הפרתו אלא במקרה של שיהוי

מפיץ בישראל חתם מול ספק גרמני על הסכם הפצה בלעדית של מוצרים בתחום התאורה, אשר תוקפו שנה.  ההסכם הוארך לאחר כן בהתנהגות אך לא נחתם הסכם אחר.  בביקור בישראל גילה הספק שהמפיץ מתכוון למכור את פעילותו וכתב למפיץ כי הוא מוטרד מהרעיון ושומר על זכותו למצוא מפיץ אחר.  המפיץ חתם למרות זאת על הסכם המכר של הפעילות, בו השאיר עצמו מפיץ של מוצרי הספק המסוים למשך 3 שנים, בתמורה רק להחזר הוצאות, ולתקופה זו מינה את הרוכש כמפיץ משנה בלעדי.  ההסכם גם קבע פיצוי מוסכם במקרה והספק יבטל את הסכם ההפצה. חודשים רבים לאחר החתימה וזמן קצר לפני כניסת הסכם המכר לתוקף הודיע המפיץ לספק על כך והספק הבהיר כי אינו מכיר בהסכם זה.  כשלושה חודשים לאחר מכן הודיע הספק על ביטול הסכם ההפצה, שייכנס לתוקף באופן מיידי.

בית המשפט דחה את תביעת הספק לפיצוי בגין ביטול הסכם ההפצה ללא הודעה מוקדמת.   הסכם הפצה לתקופה בלתי קצובה ניתן לביטול בכל עת כפוף למתן הודעה מוקדמת סבירה ובכפוף לחובת תום הלב.  כאן המפיץ פעל בחוסר תום לב והפר את האמון של הספק ולכן רשאי היה הספק לבטל את הסכם ההפצה ללא כל הודעה מוקדמת.  עם זאת, מכיוון שהספק בחר שלא לבטל את ההסכם באופן מיידי אלא התמהמה שלושה חודשים, נוצרה מחדש זכות של המפיץ להודעה מראש, שתהיה קצרה יחסית לאור הפרות ההסכם על ידי המפיץ.  למרות האמור, כאן המפיץ מכר את הפעילות לצד שלישי כאשר הוא יודע שהספק מתנגד למכירה ולכן גם בהסכם צפו מצב בו הספק יבטל את ההפצה.  בנוסף, בתקופה של שלוש שנים אמור היה המפיץ לפעול בתמורה להחזר הוצאות בלבד ולכן לא למפיץ ולא לרוכש נגרם כל נזק והתביעה נדחתה.