ת"א 56338-09-11 שטייניץ הנדסת תאורה (1996) בע"מ נ' TRILUX GmbH &Co. KG

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת"א 56338-09-11 שטייניץ הנדסת תאורה (1996) בע"מ נ' TRILUX GmbH &Co. KG

לפני כב' השופטת צילה צפת, סגנית נשיא

תובעת
שטייניץ הנדסת תאורה (1996) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אביאל פלינט

נגד

נתבעת
TRILUX GmbH & Co. KG
ע"י ב"כ עו"ד מאיר קלינגר

פסק דין

תביעה לתשלום פיצויים, בסך של 6,000,000 ₪ (לצרכי אגרה), בטענה לנזק שנגרם בשל אי-מתן הודעה מוקדמת בעת ביטול הסכם הפצה בלעדי שהתקיים בין הצדדים משך כ-8 שנים.
הצדדים, רקע עובדתי בתמצית
1. התובעת, שטייניץ הנדסת תאורה (1996) בע"מ (להלן: "שטייניץ") הינה חברה פרטית אשר עסקה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, במתן פתרון כולל בתחום התאורה לשוק המוסדי, העסקי והפרטי.
בזמנים הרלוונטיים לתביעה נמנתה שטייניץ על קבוצת אלקו (הכוללת בין היתר את: חברת אלקטרה בע"מ, חברת אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ, חברת אלקו התקנות ושירותים (1973) בע"מ ועוד).
2. בשנת 2003 רכשה שטייניץ את פעילותה של חברת TTI, אשר הייתה עד למועד זה היבואנית הבלעדית של מוצרי חברת TRILUX GmbH &Co. KG (היא הנתבעת, להלן: "טרילוקס").
3. לאחר רכישת חברת TTI, ביום 25.7.2003 נחתם הסכם הפצה הבלעדי בין שטייניץ לטרילוקס (נספח 1 לתביעה, להלן: "הסכם ההפצה"). תוקפו המקורי של ההסכם עמד על שנה בלבד (החל מיום 26.6.2003) אולם אין מחלוקת בין הצדדים כי הוא הוארך בהתנהגות, בהסכמתם, עד לביטולו על ידי טרילוקס ביום 16.5.2011.
4. בין השנים 2011-2007 סיפקה שטייניץ את מוצרי טרילוקס לגופים רבים: בניין הטכנולוגיות החדש של אוניברסיטת באר שבע, קניון לב העיר אשדוד, בית אלביט בנתניה, מתחם הסינמה-סיטי החדש בראשון לציון, בית חולים איכילוב, בית חולים הדסה עין-כרם ועוד.
5. בסוף שנת 2009 שקלה שטייניץ אפשרות למכור את פעילותה לצד ג'. לפיכך, ניהלה משא ומתן עם מספר גורמים, ביניהם חברת אינטר אלקטריק התקנות (1983) בע"מ, אשר פעילותה הועברה לימים לחברת לירד הנדסת תאורה בע"מ (להלן: "לירד").
6. באגוסט 2010 ביקר בישראל מר גונתר קרויץ (להלן: "גונתר"), מנהל המכירות האזורי של טרילוקס לאזורי מזרח ודרום מזרח אירופה. במהלך שהותו בישראל הוזמן גונתר לבקר במפעלה של לירד בנצרת ביום יום 11.8.10. במועד זה נודע לטרילוקס לראשונה על כוונת שטייניץ למכור את פעילותה.
ביום 16.8.2010, מספר ימים לאחר הביקור במפעל לירד, שלח גונתר מכתב (נספח 5 לכתב התביעה) לרפאל בן-נון, מנכ"ל שטייניץ דאז, בו ציין כי הופתע כששמע בביקורו על כוונת שטייניץ למכור את פעילותה ללירד וכי טרילוקס מודאגת מרעיון זה וממידת ההשפעה של צעד כזה על העתיד העסקי שלה בישראל, כן הודיע כי טרילוקס שומרת לעצמה את כל הזכויות לאתר חלופות אחרות להפצת מוצריה בשוק הישראלי.
7. ביום 19.10.2010 נחתם הסכם למכירת הפעילות של שטייניץ לידי אינטר אלקטריק התקנות בע"מ ולירד הנדסת תאורה בע"מ (להלן: "הסכם המכר", נספח 8 לתצהיר יהושע בלייר) (אינטר אלקטריק ולירד יכונו להלן "לירד").
8. הסכם המכר ללירד קובע כי הוא יכנס לתוקף החל מיום 1/3/11 ("מועד ההשלמה") וכלל תנאי, המתלה את קיומו של המכר בהסכמת טרילוקס למכירת פעילותה ללירד (סעיף 11.1.3 להסכם המכר).
9. עפ"י האמור בהסכם המכר, שטייניץ מכרה ללירד את "פעילותה", הכוללת:
9.1. תקבולים עתידיים ("מכלול החובות העתידיים של הלקוחות לשטייניץ בקשר עם צבר ההזמנות").
9.2. צבר הזמנות ("כל ההזמנות לביצוע עבודות במסגרת הפעילות בתחום, על פי הסכמים או הזמנות, בכתב או בעל-פה, של הלקוחות, אשר טרם יושמו/נענו/בוצעו במועד ההשלמה, או אותו חלק מהן אשר טרם יושם/נענה/בוצע במועד ההשלמה, לרבות פרוייקט בתי החולים").
9.3. מלאי ("מלאי המוצרים, חומרי הגלם, החלפים והפריטים המוחזק בבעלותה וברשותה של שטייניץ במקום עסקיה בקשר עם הפעילות")
9.4. עובדים מועברים ("כל העובדים המועסקים על ידי שטייניץ במסגרת הפעילות נכון למועד החתימה")
9.5. רכוש קבוע ("הציוד המשמש את שטייניץ נכון למועד החתימה בקשר עם הפעילות כפי שהופיע בספרי שטייניץ נכון ל 30 יוני 2010, בניכוי הפחת הרבעוני הרגיל")
9.6. נציגויות ("כל החברות העוסקות בייצור מוצרים ו/או מתן שירותים בתחום, ואשר עמן יש לשטייניץ קשרים עסקיים בתחום נכון למועד החתימה, מכוחם מונתה שטייניץ כסוכן ו/או כנציג ו/או משווק מורשה של החברות הנ"ל")
9.7. השם שטייניץ והמוניטין ("השם שטייניץ הנדסת תאורה (1996) בע"מ והמוניטין הצמוד לשטייניץ נכון למועד החתימה, לרבות כוחו של השם במשיכת לקוחות, המתבסס על שמה של שטייניץ, איכות מוצריה ועובדיה, ולמעט ככל הנוגע להליכים משפטיים המתנהלים במועד החתימה על ידי שטייניץ").
9.8. פרויקט בתי החולים ("פרויקט של שטייניץ לביצוע עבודות עבור אלקו בבתי החולים איכילוב והדסה").
(ראו: סעיף ההגדרות וכן סעיף 2.1 להסכם המכר).
10. שטייניץ טוענת, כי נוכח החששות שהביע גונתר במכתבו מחודש אוגוסט 2010, נקבע בהסכם כי 4 נציגויות שונות, ביניהן נציגות טרילוקס, ייוותרו בבעלותה של שטייניץ לתקופת מעבר של 3 שנים, או כל תקופה אחרת שתיקבע על ידי לירד, ובתקופה זו לירד תשמש כמפיצה בלעדית של שטייניץ כמפורט בסעיף 2.9 להסכם המכר :
"החל ממועד ההשלמה ועד למוקדם מבין שני המועדים שלהלן: (א) חלוף שלוש שנים ממועד ההשלמה; או (ב) מתן הודעה כתובה של אינטר לשטייניץ על רצונה בתום תקופת המעבר (כהגדרתה להלן) (להלן: "תקופת המעבר" ו"הודעת אינטר על סיום תקופת המעבר", בהתאמה), יוותרו הנציגויות שלהלן: TRILUX-LENZE GMBH... (להלן: "ארבע הנציגיות") בבעלותה של שטייניץ. במהלך תקופת המעבר, תשמש אינטר כמפיצה בלעדית של שטייניץ בהתייחס להתקשרויות מול ארבע הנציגיות, וזאת על פי הוראות הסכם הפצה בנוסח שיוסכם בין הצדדים ואשר יצורף כנספח להסכם זה; הסכם ההפצה ייחתם במועד ההשלמה, כחלק מהשלמת העסקה נשוא הסכם זה (להלן: "הסכם ההפצה"). (הדגשה שלי צ.צ)
11. ביום 3.11.2010, כשבועיים לאחר חתימת הסכם המכר בין שטייניץ ללירד, ביקרו נציגי שטייניץ ואלקו – מר בני אזולאי סמנכ"ל הרכש והלוגיסטיקה של חברת אלקו, מר יהושע בלייר סמנכ"ל הכספים דאז של חברת אלקו ומר אליעזר רוטנשטרייך נציג חברת לירד – במפעל טרילוקס בגרמניה.
הפגישה נועדה להציג בפני טרילוקס את היתרונות הגלומים בעסקה שבין שטייניץ ללירד. נציגי שטייניץ אף הציגו בפני גונתר מצגת במטרה להראות את מתווה העסקה ואת שיתוף הפעולה העתידי הצפוי (נספח 2 לתצהיר גונתר).
[יש להצטער על נוסח התביעה המטעה כאילו פגישה זו קדמה לחתימת הסכם המכר בין שטייניץ ללירד וכאילו טרילוקס נתנה את ברכת הדרך למכר].
בפועל, נסיעת נציגי שטייניץ ולירד למפעל טרילוקס בגרמניה ביום 3.11.2010, על מנת "לשכנעה" ביתרונות המכר, התקיימה לאחר שמעשה המכר היה עשוי ותוך העלמת עובדה זו מטרילוקס. באותה העת, טרילוקס יודעת רק על הכוונה למכור ולא ידעה כי הסכם המכר נחתם. לטענת גונתר, גם בפגישה זו הוא שב וציין כי טרילוקס חוששת להפקיד את ייצוגה בישראל בידי לירד והיא בודקת חלופות אחרות (סעיף 28 לתצהיר גונתר).
12. רק בחודש ינואר 2011 הודיעו שטייניץ ולירד לטרילוקס, על ההסכם שנכרת בין שטייניץ ללירד למכירת כל ה "light objects business" שיכנס לתוקפו ב 1.3.2011 או במועד מאוחר יותר. מנוסח המכתב (נספח 3 לתצהיר גונתר) עולה ברורות כי זו ההודעה הראשונה בדבר ההסכם שנכרת ביום 19.10.2010 ושהובא לידיעת לטרילוקס כאמור רק בינואר 2011, כך עולה גם מנוסח המענה של טרילוקס מיום 4.2.2011 (נספח 7 לתביעה).
13. במענה להודעה זו, שלחה טרילוקס ביום 4.2.2011 מכתב חריף, בגדרו הביעה את עמדתה החד משמעית, כי הסכם ההפצה בינה לבין שטייניץ אינו מאפשר לשטייניץ למנות מפיץ אחר למוצרי טרילוקס ועל כן ההסכם שנחתם ללא הסכמתה הוא חסר תוקף והיא אינה מחויבת על פיו. במכתבה זה ציינה טרילוקס את מכתבה מיום 16.8.2010, בגדרו הביעה כבר אז את דאגתה מההתפתחויות בקידום המכר של שטייניץ ללירד וכי טרילוקס שומרת על זכויותיה ביחס לשוק הישראלי. כן הזכירה גם את ביקור נציגי שטייניץ ולירד בגרמניה ביום 3.11.2010, עת גם בפגישה זו חזרה טרילוקס והביעה את דאגתה, שלא השתנתה, ביחס למכר זכויות שטייניץ. בנסיבות אלו הודיעה טרילוקס כי הסכם המכר בין שטייניץ ללירד ביחס לזכויות ההפצה של טרילוקס אינו ראוי וחסר בסיס וכי יש בכוונתם להגיע להחלטה ביחס לשוק הישראלי בהקדם ולהודיע להם על כך (נספח 7 לתביעה).
14. ביום 1.3.2018 נערך "פרוטוקול ישיבת קלוזינג" של הסכם המכר בין שטייניץ ללירד (נספח 1 לסיכומי טרילוקס). מן האמור בסעיף 1.1 לפרוטוקול עולה כי הצדדים להסכם המכר ויתרו על קיום התנאי המתלה הקבוע בסעיף 11.1.3 להסכם ככל שהוא נוגע לטרילוקס, באופן שההסכם המכר יושלם על אף התנגדותה של טרילוקס להסכם.
זאת ועוד, סעיף 1.2 לפרוטוקול מחריג את חובת השיפוי של לירד כלפי שטייניץ, בכל הנוגע לנזק שמקורו במינויה של לירד כמפיצה של טרילוקס במקום שטייניץ. נקבע כי ההחרגה מהשיפוי תחול באופן שלירד תחויב בשיפוי של שטייניץ בגין 50% בלבד מכל נזק.
15. ביום 16.5.2011 הודיעה טרילוקס לשטייניץ כי בהמשך למכתב מיום 4.2.2011, ולאחר שהודיעה בגדרו כי הסכם המכר אינו מקובל עליה, היא מודיעה כעת על ביטולו המיידי של הסכם ההפצה הבלעדי שביניהן וכי החל מיום משלוח הודעת הביטול לא תתקבל כל הזמנה של שטייניץ או של לירד (להלן: "הודעת הביטול", נספח 8 לכתב התביעה).
עוד דרשה טרילוקס בהודעת הביטול, כי שטייניץ תשלם לה סך של 609,396.74 אירו בגין מוצרים שהוזמנו על ידי שטייניץ עובר לביטול ההסכם, וכן תשלום בסך של 27,285.10 אירו בגין מוצרים שהוזמנו על ידי שטייניץ וטרילוקס התכוונה לספקה.
16. הצדדים ניהלו התכתבויות ביניהן בהתייחס להודעת הביטול (נספח 9 לכתב התביעה). שטייניץ ניסתה "לשנות את רוע הגזירה" וטענה בפני טרילוקס כי ביטול ההסכם, ללא הודעה מוקדמת זמן סביר מראש, מנוגד לדין ולהסכם שביניהם. טרילוקס, מנגד, עמדה על ביטול ההסכם ואף שלחה לשטייניץ ולאלקו ביום 7.8.2011 דרישה נוספת להסדרת חובה של שטייניץ כלפיה (נספח 10 לכתב התביעה).
בתגובה, שלחה שטייניץ לטרילוקס ביום 8.8.2011 הודעת קיזוז על סך 609,396.74 אירו (נספח 11 לכתב התביעה).
מכאן התובענה שבפניי.

השתלשלות ההליך:
17. כתב התביעה הוגש ביום 27.9.2011 נגד טרילוקס וחברת יאיר דורם 1992 בע"מ אשר החליפה את שטייניץ בהפצת מוצרי טרילוקס (להלן : "דורם"), וכן נגד רפי בין נון שהיה, כאמור, מנכ"ל שטייניץ עד למכירתה ללירד.
18. מספר שבועות לאחר מכן, הגישה טרילוקס תביעה בסדר דין מקוצר כנגד שטייניץ ואלקו בגין החוב המפורט בסעיף 17 לעיל. תביעה זו הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז (ת.א. 20594-10-11).
19. בהוראת נשיאת בית המשפט העליון דאז, כבוד השופטת ד' בייניש, הוחלט על איחוד התיקים (בש"א 312/12) ושמיעתם בפניי.
20. בהחלטה מיום 27.9.2012 הועברה התביעה נגד רפי בין נון לדיון בבית הדין האזורי לעבודה, בד בבד נדחתה בקשת הרשות להתגונן מטעם שטייניץ. שטייניץ חויבה אפוא בתשלום המוצרים שהזמינה מטרילוקס ושלא שילמה תמורתם (פסיקתא על סך 2,907,254 ₪ נחתמה ביום 16.10.2012).
21. ביום 15.7.2015 ניתן פסק דין חלקי בתביעת שטייניץ נגד חברת Rudd Lighting Europe Srl (אחת מארבע הנציגויות) ודורם (ת.א. 52706-12-12, כבוד השופטת מ' אגמון-גונן), בגדרו של הסכם פשרה עם חברת דורם, הוסכם גם על דחיית התביעה דנן כנגד דורם.
22. נותרה אפוא תביעתה של שטייניץ נגד טרילוקס בלבד, בגדרה טוענת שטייניץ כי טרילוקס ביטלה את הסכם ההפצה באופן מיידי, בניגוד לאמור בהסכם ההפצה ובניגוד לדין, וכי היה עליה להעניק לה הודעה מוקדמת בת 36 חודשים.
העילות העומדות בבסיס כתב התביעה הן: הפרה יסודית של הסכם ההפצה, עקב ביטול שלא כדין; חוסר תום לב עפ"י סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"); עשיית עושר ולא במשפט, כאמור בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"); ורשלנות עפ"י סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").
23. הנזקים שנתבעו בכתב התביעה הם:
23.1. רווחים עתידיים בסך של 6,300,000 ₪ ל 3 שנים שנמנעו משטייניץ בשל אי מתן הודעה מוקדמת בת 36 חודשים;
23.2. לחילופין - אובדן רווחים בגין פרויקטים ספציפיים שאופיינו על ידי שטייניץ בסכום של 13,300,000 ₪;
23.3. לחילופי חליפין - רווחים שיופקו שלא כדין על ידי טרילוקס כתוצאה מהפרויקטים שאופיינו על ידי שטייניץ ועל חשבונה, בסך של 13,300,000 ₪;
23.4. סך של 1,655,976 ₪ בגין פיצוי מוסכם ששילמה שטייניץ ללירד נוכח ביטול הסכם ההפצה עם טרילוקס;
23.5. סך של 937,536.04 ₪ בגין מלאי מוצרי טרילוקס שנרכשו על ידי שטייניץ עובר לביטול הסכם ההפצה, וזו האחרונה לא יכולה עוד לעשות בהם שימוש לאור ביטול הסכם ההפצה.
סכום התביעה הועמד על סך של 6,000,000 ₪, לצרכי אגרה.
המסגרת הנורמטיבית
24. הסכמי הפצה מקפלים בחובם קשת שלמה ומגוונת של הסכמים הנבדלים במהותם מהסכמים מסחריים בין יצרן לסוכן.
המפיץ מהווה חלק מרשת השיווק של היצרן ומערכת היחסים ביניהם מאופיינת באמון הדדי המחייב אותם לפעול בהרמוניה ובהתחשבות הדדית על מנת לקדם את האינטרס העסקי של כל אחד מהם:
"המפיץ חייב לקדם את ענייניו של היצרן ולתת להם עדיפות על פני העסקאות האחרות שלו. היצרן חייב להביא בחשבון, כי המפיץ נכנס להוצאות ומשקיע עבודה מתוך צפייה להפיק מהן רווח במהלך הזמן. לפיכך אל לו לפגוע בציפייה זו" (ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול בע"מ, פ"ד מד(3) 661 (להלן: "פרשת טרבנול", 677, 679).
25. אין חולק כי הסכם הפצה לתקופה בלתי קצובה ניתן לביטול בכל עת מתוך הכרה והבנה כי אין כוונה להסכם לצמיתות, כל זאת בכפוף למתן הודעה מוקדמת סבירה ובכפוף לחובת תום הלב (פרשת טרבנול לעיל; ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינאווי נ' מבשלת שיכר, פ"ד מד(2) 70; ע"א 57/88 הרשטיק נ' יכין חקל בע"מ, פ"ד מז(2) 429; ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' פאנל חברות התעופה הפועלות בישראל (פורסם בנבו, 3.5.1994).
משמעות הדבר היא כי בדרך כלל אין לבחון האם ניתן היה לבטל את הסכם ההפצה אלא האם ניתנה הודעה מוקדמת זמן סביר מראש והאם ההודעה ניתנה בתום לב.
26. נקבע כי אורכה של תקופת ההודעה המוקדמת תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, לרבות הנסיבות שהובילו לביטול הסכם ההפצה. עת עסקינן בהסכם הפצה בלעדי, היצרן חייב לקחת בחשבון בעת ביטול ההסכם, את ציפייתו של המפיץ להשיב לעצמו את הוצאות השקעתו ואף להתארגן למציאת פתרון תעסוקתי או כלכלי אחר במקום זה שבוטל (פרשת טרבנול לעיל; ת"א(ת"א) 1902/08 דנשר בע"מ נ' Banketbakerij B.V פסקה 18 לפסה"ד והאסמכתאות המפורטות שם (פורסם בנבו, 17.4.13); ת"א(ת"א) 2235/05 רנדי בע"מ נ' Cilag Gmbh International חברה שוויצרית (פורסם בנבו, 20.9.12)).
27. יחד עם זאת במקרים בהם הוכח כי המפיץ הפר את הסכם ההפצה, עשוי הדבר להוביל לביטול לאלתר של הסכם ההפצה, תוך שלילת הזכות להודעה מוקדמת, זאת בעיקר בנסיבות בהם המפיץ הפר את חובת האמון שהוא חב כלפי היצרן (ראו: ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז(2)517; ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ (פורסם בנבו, 20.3.2007); ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן (1979) בע"מ (פורסם בנבו, 6.2.2008)).
ובענייננו –
28. שטייניץ הייתה המפיצה הבלעדית של מוצרי טרילוקס בישראל, החל משנת 2003 ועד לביטול הסכם ההפצה על ידי טרילוקס, משך כ-8 שנים.
הסכם ההפצה המקורי נקבע למשך שנה. כאמור, הצדדים האריכו אותו מעת לעת בהסכמה שבהתנהגות. מוסכם על הצדדים כי אין מדובר בהסכם לצמיתות וכי קיימת הזכות לבטלו.
השאלה שנותרה במחלוקת היא, האם עמדה לטרילוקס הזכות לבטל את ההסכם לאלתר ללא מתן הודעה מוקדמת זמן סביר מראש. אם התשובה על כך שלילית, יש לקבוע מהו הזמן הסביר למתן הודעה מוקדמת.
29. שטייניץ טוענת כי הודעת הביטול "נחתה עליה כרעם ביום בהיר" (סעיף 52 לכתב התביעה). הודעת הביטול התקבלה אצלה לאחר שבמשך תקופה ארוכה טרילוקס מפצירה בה להאיץ את הפעילות העסקית המשותפת ודחקה בה להיכנס לפרויקטים חדשים נוספים בשווי מיליוני ₪.
30. אשר לדרישת שטייניץ להודעה מוקדמת בת 3 שנים - נטען, כי טרילוקס נתנה לה ביום 4.10.2010 התחייבות מפורשת בכתב לעמוד מאחורי שטייניץ ולאפשר לה לשמש יבואנית בלעדית למשך 3 שנים נוספות לפחות (נספח 10 לתצהיר יהושע בלייר). על יסוד התחייבות זו, ועל בסיס מצגים ברורים שהציגה טרילוקס לשטייניץ במשך חודשים ארוכים, השקיעה שטייניץ בקידום מוצרי טרילוקס ואף נטלה על עצמה פרויקטים חדשים ומשמעותיים שכוללים את פרויקט בית החולים איכילוב בתל אביב, וכן פרויקט בבית חולים הדסה בירושלים, מדובר בפרוייקטים ארוכי טווח ולאור ביטול הסכם ההפצה לאלתר לא היתה יכולה לעמוד בסופו של יום בהתחייבויותיה, דבר שגרם לה נזקים כבדים.
לאור זאת, טוענת שטייניץ כי טרילוקס לא הייתה רשאית לבטל את הסכם ההפצה, ללא מתן הודעה מוקדמת זמן סביר מראש וללא תקופת התארגנות מינימאלית.
31. שטייניץ טוענת עוד, כי חתימתה על הסכם המכר עם לירד אינה מהווה הפרה של הסכם ההפצה, וכל שכן הפרה יסודית. ומכל מקום – הודעה מוקדמת על ביטול הסכם הפצה מהווה זכות בסיסית וקוגנטית של המפיץ ולא קמה לטרילוקס עילה לביטול הסכם ההפצה ללא הודעה מוקדמת. לטענתה, ניתן להקיש מחוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב-2012, הגם שאינו חל במישרין בענייננו, הקובע, כי מתן הודעה מוקדמת בעת ביטול הסכם הינה חובה קוגנטית שחלה אף אם קדמה הפרה לביטול החוזה. הפרה של החוזה יכולה, לכל היותר, לשלול פיצוי כספי בגין עסקאות עם לקוחות חדשים או בשל גידול משמעותי בהיקף העסקים – אך לא לשלול את הפיצויים המגיעים בגין הנזקים שנגרמו עקב הודעת הביטול המיידי.
32. טרילוקס טוענת מנגד, כי הביעה את חששותיה מכוונתה של שטייניץ למכור את פעילותה לצד ג' מייד כשנודע לה על כוונה זו. כבר אז באותו מעמד הודיעה כי היא שומרת על זכותה ביחס לבדיקת חלופה להפצה בשוק הישראלי. וביתר שאת, במכתבה מיום 4.2.2011, לאחר שנודע לה על מכירת הפעילות משטייניץ ללירד, הודיעה טרילוקס חד משמעית כי היא מתנגדת למכר, כי לשטייניץ לא הייתה לזכות להעביר את זכויות ההפצה של מוצריה ללא הסכמתה וכי היא תבחן צעדיה ביחס לשוק בישראל ותודיע לה בהקדם. בחודש מאי 2011 השלימה טרילוקס את הבדיקות המקיפות שערכה וגיבשה את ההחלטה לבטל את הסכם ההפצה בינה לבין שטייניץ. במסגרת הבדיקות הללו סקרה טרילוקס את שוק התאורה בישראל, בחנה חלופות שונות ואף ערכה בדיקות מקיפות אודות דורם, עד שהחליטה למנותה כנציגתה בישראל. מדובר בהחלטה עסקית, סבירה והגיונית, התואמת את מדיניותה הכלל עולמית של טרילוקס.
לטענתה, החלטתה התבססה על מגוון שיקולים, ביניהם: העדר התאמה מקצועית של לירד לשמש כנציגתה בישראל; העובדה שלירד מייצגת בישראל את חברת Thorn הגרמנית שמוצריה מתחרים ישירות במוצרי טרילוקס – ללא יידוע טרילוקס על כך בזמן אמת; השינויים הפרסונליים והמבניים שבוצעו בשטייניץ; והעובדה ששטייניץ ביצעה מהלך אסטרטגי משמעותי ללא התייעצות עם טרילוקס ואף בניגוד מוחלט לדעתה.
עוד מוסיפה טרילוקס כי מי שפגעה למעשה ביחסי האמון בין הצדדים הייתה דווקא שטייניץ, עת התקשרה בהסכם עם צד ג' למכירת פעילות הכוללת את הפצת מוצרי טרילוקס – ללא אישורה של טרילוקס. נטען, כי שטייניץ הסתירה ממנה פרטים מהותיים לגבי הסכם המכר עם לירד; הסתירה את העובדה כי הסכם המכר נחתם שלושה חודשים לפני שהודע לה על כך; הסתירה כי לירד מייצגת מתחרה עסקית של טרילוקס. אשר להיקף הפעילות העיסקית המשתפת, טוענת טרילוקס כי זו הייתה יוזמה של שטייניץ בינואר 2010 להרחיב את הפעילות על מנת להציג זאת לצד ג' ועל מנת לזכות ב"הנחת כמות", תוך שהעלימה מטרילוקס את כוונתה למכור את הפעילות לצד ג'.
הפרת הסכם ההפצה:
33. מערכת היחסים בין מפיץ ליצרן מאופיינת באמון הדדי בין הצדדים, המחייבת אותם לפעול בהרמוניה ובהתחשבות הדדית על מנת לקדם את האינטרס העסקי של כל אחד מהם (ת"א (ב"ש) 7300-06 חברת נעם ברש בע"מ נ' מעריב – הוצאת מודיעין בע"מ (פורסם בנבו, 26.2.2012).
34. מהעובדות המפורטות לעיל עולה, כי שטייניץ מעלה באמון ההדדי שבין הצדדים שנבנה משך שנים, עת מכרה כאמור את פעילותה ללירד ביום 19.10.2010 מבלי ליידע את טרילוקס ומבלי לקבל את הסכמתה, זאת חרף הודעת טרילוקס מראש, המביעה אי שביעות רצון ממהלך שכזה. מדובר בפגיעה בליבת מערכת יחסי האמון שבין הצדדים – טרילוקס הסכימה להפצה בלעדית (Exclusivityׂׂ( (נספח 1 לתביעה) ע"י שטייניץ ולא על ידי אף אחד אחר. שטייניץ ולירד היו מודעים לעובדה זו שכן לא בכדי הסכם מכר הפעילות ללירד כלל תנאי המתלה את קיומו בהסכמת טרילוקס. התנאי המתלה הינו מהותי ומלמד על הבנת הצדדים כי לא ניתן למכור זכויות הפצה ללא הסכמת היצרן.
לא זו אף זו, בעת ביקור נציגיה במפעלה של טרילוקס בחודש נובמבר 2010 נמנעו שטייניץ ולירד להודיע לטרילוקס כי הסכם המכר חתום, מעשה עשוי ומוגמר, אלא הציגו בפניה מצג מטעה כאילו מדובר בהתקדמות לקראת עסקה וכאילו הם מבקשים לשכנע אותה ביתרונות העסקה ולקבל את הסכמתה. (סעיף 28 לתצהיר גונתר; עדות בני אזולאי אשר כלל לא ידע בעת הנסיעה לגרמניה בנובמבר 2010 כי שטייניץ כבר מכרה את פעילותה ללירד, עמ' 35 לפרוטוקול; יהושע בלייר טען אמנם בעדותו כי הודיע לטרילוקס בעת הפגישה בנובמבר אודות ההסכם החתום אולם מהמשך עדותו לא הוברר האם אכן היה כך בפועל, עמ' 44-42 לפרוטוקול; בכל מקרה העדות ההססנית של בלייר אינה מקובלת עלי - אין כל אסמכתא ליידוע טרילוקס אודות ההסכם החתום לפני ינואר 2011, ההיפך, מנוסח מכתבה של שטייניץ לטרילוקס מינואר 2011 עולה כי מדובר בהודעה ראשונה, מה גם, כי סביר להניח שאם נשלחה לטרילוקס הודעה על כך, היה הדבר מוצא ביטויו בכתב).
35. זאת ועוד, הסתרת העובדה מטרילוקס כי לירד מייצגת את Thorn , חברה המתחרה בה, מהווה אף היא פגיעה באמון והתנהלות חסרת תום לב, וזאת אף מבלי שיש בידיי הצורך לקבוע כי אכן מדובר במתחרה ממש, כטענת טרילוקס, או בחברה בתחום התאורה כיתר החברות המיוצגות על ידי שטייניץ או לירד. העובדה ששמה של Thorn הושמט מהמצגת שהוצגה בפני גונתר (נספח 2 לתצהיר גונתר), בניגוד להצגתן של חברות אחרות, מלמדת על השמטה מכוונת (ראו עדות בני אזולאי, אשר טען כי לא ידע בעת הצגת המצגת כי לירד היא נציגת Thorn בישראל, עמ' 35 לפרוטוקול; וכן עדות יהושע בלייר שלא יכול היה להסביר מדוע לא אוזכר שמה של Thorn במצגת, עמ' 45 לפרוטוקול).
כאמור, טרילוקס שבה והתריעה בפני שטייניץ כי אינה מסכימה להעברת פעילות שטייניץ ללירד, כי ההסכם אינו מחייב אותה וכי היא שוקלת את צעדיה בעניין המשך פעילותה בישראל (מכתבו של גונתר מיום 16.8.2010, נספח 5 לכתב התביעה; מכתבו של גונתר מיום 4.2.2011, נספח 7 לכתב התביעה). אין לקבל לפיכך את טענת שטייניץ כאילו הודעת הביטול "נפלה עליה כרעם ביום בהיר". שטייניץ ידעה כי טרילוקס מתנגדת למכר פעילותה ללירד וגם הודתה כי היא זו שיזמה את הגדלת היקף הפרויקטים (עדות יהושוע בלייר, עמ' 41 לפרוטקול). משמעות הדבר כי שטייניץ ידעה שהגדלת היקף הפרויקטים, במצב בו היא שוקלת את מכירת פעילותה, עלולה ליצור בעיית אספקה היה ותחליט לממש את כוונת המכירה לצד ג'.
36. אמנם, מכתבי טרילוקס אינם נוקטים בלשון מפורשת בדבר רצונם לבטל את הסכם ההפצה, אולם ברור לחלוטין מתוכנם כי טרילוקס אינה מרוצה מהמצב אליו היא נקלעה בעל כורחה וללא הסכמתה בעקבות מכירת פעילות שטייניץ ללירד וכי היא עורכת בדיקות בעניין.
נוכח האמור לעיל, קשה לקבל את טענת יהושע בלייר, כי שטייניץ העריכה את הסיכון שבביטול הסכם ההפצה כ-אפס (0) (עמ' 50 לפרוטוקול). עובדה היא ששטייניץ ולירד עיגנו בהסכם המכר את הסכמת טרילוקס לעסקת המכר בתנאי מתלה, ואף קבעו שיעור של פיצוי מוסכם אם טרילוקס תבטל את הסכם ההפצה, ללמדך, את מודעותם לכך שהסכמת טרילוקס מהווה תנאי מהותי וכי הן שטייניץ והן לירד לקחו בחשבון אפשרות לפיה טרילוקס תבטל את הסכם ההפצה וכי בזמן אמת העריכו אפשרות זו כסיכון מחושב.
37. מן האמור לעיל עולה על פניו, כי שטייניץ מעלה באמון שנתנה בה טרילוקס, פעלה בחוסר תום לב ובניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים ולפיכך היא הפרה את הסכם ההפצה הפרה יסודית. על כן כנקודת מוצא שטייניץ אינה זכאית לתקופת הודעה מוקדמת.
דא עקא, אין מחלוקת כי הסכם ההפצה לא בוטל על ידי טרילוקס מיד לאחר שנודע לה על הסכם המכר ללירד. על אף שבמכתב מיום 4.2.2011 הביעה טרילוקס תרעומת על המהלך החד צדדי של שטייניץ ועל התנגדותה למכר ולהעברת זכויות ההפצה של מוצריה ללא הסכמתה, לא באה בד בבד הודעה על ביטול הסכם ההפצה אלא הודעה בדבר עמידתה של טרילוקס על זכויותיה ובדבר כוונתה להודיע בקרוב אודות החלטתה.
38. אין חולק כי מאז ההודעה הנ"ל מיום 4.2.2011 ועד הודעת הביטול ביום 16.5.2011, המשיכה טרילוקס לקיים את הסכם ההפצה.
נספח 14 לתצהיר יהושע בלייר, שעניינו בקבלות של משלוחי סחורה אשר סופקו לשטייניץ על ידי טרילוקס מחודש פברואר ועד מאי 2011, מלמד כי טרילוקס סיפקה לשטייניץ סחורה בשווי רב בתקופה זו.
גונתר הסביר התנהלות זו של טרילוקס כדבר מובן מאליו. הסכם ההפצה עמד לדידו בתוקף וחייב את טרילוקס לספק את הסחורה המבוקשת עד למועד ביטולו.
"ת. יש לנו הסכם עם שטייניץ. מלאנו את ההתחייבות שלנו, קיבלנו הזמנה וסיפקנו סחורה. מבוסס על ההסכמה בינינו. מה לא בסדר עם זה (עמ' 88 לפרוטוקול)"
39. אין ספק כי שטייניץ הבינה היטב שטרילוקס מחפשת מפיץ מחליף. מאידך, אם טרילוקס סברה כי התנהלות שטייניץ מהווה הפרה יסודית המצדיקה את ביטול הסכם ההפצה לאלתר, היה עליה לעשות כן לאלתר בגדרו של המכתב מיום 4.2.2011. אלא שנראה כי באותה עת טרילוקס טרם גמרה בדעתה לבטל לאלתר את ההסכם עם שטייניץ והעדיפה לבחון תחילה את החלופות האפשריות לרבות בדיקת לירד, דורם וחברות אחרות בשוק התאורה, בדיקה שערכה כשלושה חודשים, ונוח היה לה להמשיך בינתיים את ההפצה בישראל באמצעות שטייניץ.
40. על כן משבחרה טרילוקס להמתין עם הודעת הביטול משך שלושה חודשים מיום שהתברר לה אודות ההפרה היסודית, מן הראוי היה ליתן הודעה מוקדמת זמן סביר מראש.