הזמן הסביר להודעה מוקדמת בענייננו
41. כאמור לעיל, אין ספק כי שטייניץ הביאה על עצמה את ביטול הסכם ההפצה בשל מעילה באמון שנתנה בה טרילוקס והתנהגותה כלפיה בחוסר תום לב.
דומני כי בענייננו, לשם קביעת הזמן הסביר למתן הודעה מוקדמת יש להיעזר בדוקטרינת "האשם התורם" בהשאלה, כפי שאומצה אל תוך דיני החוזים ע"י בית משפט העליון (ראו: ע"א 3912/90 EXIMIN S.A. נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64; ע"א 1873/16 סויסה נ' הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פסקה 9 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (פורסם בנבו, 16.7.2018); וראו גם ת"א(מרכז) 42076-05-14 יעד פירזול 1984 בע"מ נ' TAIMING ENTERPRISE HOLDING CO. LTD (פורסם בנבו, 16.12.2018).
42. בהינתן שתוקפו של ההסכם המקורי בין שטייניץ לטרילוקס היה לשנה אחת בלבד, ומאז הוארך מעת לעת ללא הסכם נוסף, הדעת נותנת כי שטייניץ זכאית לכל היותר להודעה מוקדמת בת שנה אחת, זאת בכפוף להתנהלותה בתום לב – מה שלא קיים מצידה בנסיבות שבענייננו.
43. טענת שטייניץ כי היא זכאית להודעה מוקדמת בת 3 שנים בהתבסס על התחייבות טרילוקס מיום 4.10.2010, חסרת בסיס ואף מקוממת (נספחים 10-12 לתצהיר יהושע בלייר). ראשית, למרות ששטייניץ מפיצה את מוצרי טרילוקס מאז 2003, הראיה היחידה שהוצגה להתחייבות לאספקה בת 3 שנים, ניתנה בשלהי מערכת היחסים העסקיים בין שניהם, ביום 4.10.2010 ומיוחסת לפרויקט אחד בלבד - "פרויקט הדסה" כאמור בכותרת ההתכתבות. הודעה זו מיום 4.10.2010 נשלחה על ידי טרילוקס לבקשת שטייניץ אך מספר ימים לפני חתימת הסכם מכר הפעילות של שטייניץ ללירד, מבלי ששטייניץ תמצא לנכון לידע את טרילוקס בדבר הסכם המכר שעומד להחתם בימים הקרובים ואף המשיכה להסתיר עובדה זו עד ינואר 2011. גם בעניין זה פעלה שטייניץ בחוסר תום לב. זאת ועוד, ביום 13.10.2010 נשלחו בהקשר לפרויקט הדסה שני מכתבים נוספים מטרילוקס לשטייניץ בגדרם מבהירה טרילוקס היטב, כי התחייבותה לאספקה בת 3 שנים כפופה לצפייתה שגם שטייניץ תמשיך לתת שרות כפי המצב היום ובהמשך נאמר מפורשות "We do not yet know how far the decision to sell Stienitz will have influence on that" (נספח 12 לתצהיר יהושע בלייר). ודוקו! דברים אלו נכתבו כאמור על ידי טרילוקס בטרם ידעה שהסכם מכר הפעילות של שטייניץ מתוכנן להיחתם 6 ימים לאחר מכן (כאמור ביום 19.10.2010) ואשר הוסתר מטרילוקס ולא גולה עד בינואר 2011. הנה כי כן, שטייניץ ידעה כי מדובר בהתחייבות לפרויקט הדסה בכפוף לשמירת המצב הקיים וכי ההתחייבות לאספקת מוצריה תושפע מהחלטת שטייניץ למכור את פעילותה. וכי מה לה כי תלין?
44. מעבר לאמור יאמר, כי לא הוכח שטרילוקס לא עמדה בהתחייבותה לספק את פרויקט הדסה. טרילוקס טענה בכתב הגנתה כי הפרויקט סופק וגם יהושע בלייר מודה (עמ' 51 לפרוטוקול) כי רוב המוצרים לפרויקט זה סופקו. עוד יש להפנות לטענת טרילוקס בדבר ההבחנה שבין אספקה לבין אחריות. נטען על ידי טרילוקס כי היא לא הגבילה אחריות למוצריה שסופקו וגם לא נטען ע"י שטייניץ כי טרילוקס הסירה אחריות.
45. הנה כי כן, הומצאה אסמכתא אחת בלבד מיום 4.10.2010 להתחייבות לאספקה למשך 3 שנים, לפרויקט אחד בלבד שרוב מוצריו סופקו. התחייבות זו סוייגה מלכתחילה בכפוף לכך שלא יהיה שינוי בהתנהלות העסקית מטעמה של שטייניץ ומבלי להתחייב להשלכות מכירת הפעילות של שטייניץ לצד ג', ככל שתהיה כזו. משמע- אין בסיס לדרישה להודעה מוקדמת בת 3 שנים.
46. יודגש, כי הרציונל העומד בבסיס ההודעה המוקדמת, נועד להשיב למפיץ את הוצאות השקעתו ואף להתארגן למציאת פתרון תעסוקתי או כלכלי אחר במקום זה שבוטל, הכל בהתאם לנסיבות המקרה. בענייננו שיקולים אלו אינם רלוונטיים לאור מכר הפעילות של שטייניץ ללירד וקבלת תמורתה על פי ההסכם.
נקבע לעיל, כי אילו הייתה שטייניץ מתנהלת בתום לב, הרי שהודעה מוקדמת בת שנה הייתה ראויה בנסיבות הסכם הפצה זה. אלא שלאור התנהלות שטייניץ תוך מעילה באמון ובהעדר תום לב, נמצא כי יש להעמיד את תקופת ההודעה המוקדמת לכל היותר לתקופה של מספר חודשים קצרה משנה.
כפי שיובהר להלן, להודעה מוקדמת בת פחות משנה ממילא אין רבותא לעניין פיצוי.
בחינת נזקיה הנטענים של שטייניץ
רווח עתידי:
47. שטייניץ טוענת כי נגרם לה נזק עצום, בסך 6,300,000 ש"ח, שהייתה אמורה להפיק אלמלא בוטל הסכם ההפצה לאלתר וטרילוקס הייתה מעניקה לה תקופת הודעה מוקדמת בת 36 חודשים.
שטייניץ נסמכת להוכחת טענותיה על חוות דעתו של רו"ח יובל זילברשטיין (להלן: "רו"ח זילברשטיין") מומחה מטעמה, אשר סקר את פעילותה של שטייניץ, את שוק התאורה בישראל ואת דוחותיה הכספיים של שטייניץ כדי לחשב את הערך הכלכלי של פעילות טרילוקס אצל שטייניץ, על ידי סכימת המרכיבים הבאים: שווי חלקה של פעילות טרילוקס בתמורה הבסיסית ששילמה לירד לשטייניץ בהסכם המכר (3,000,000 ₪); שווי ההון החוזר של שטייניץ ליום 1/3/11 הנובע מפעילות טרילוקס (לא כולל המלאי) (3,900,000 ₪); שווי חלקו של המלאי נכון ליום 1/3/11 ממוצרי טרילוקס (300,000 ₪); שווי חלקה של פעילות טרילוקס בתמורה בגין מכירת המלאי (700,000 ₪); שווי חלקה של פעילות טרילוקס בתמורה המותנית (אפס).
על יסוד האמור, העריך רו"ח זילברשטיין את הערך הכלכלי של פעילות טרילוקס בסך של 7,900,000 ₪ ובצירוף הפיצוי המוסכם ששילמה שטייניץ ללירד בגין ביטול הסכם ההפצה, בסך של 1,675,000 ₪ וקבע, כי סכום הנזק הכלכלי של פעילות טרילוקס בשטייניץ עומד על סך של כ-9,600,000 ₪ (סעיף 1.2 לחווה"ד).
בחקירתו הסכים רו"ח זילברשטיין כי הסכום שנקב אינו מהווה את גובה הנזק שכן מתוכו יש לקזז את התמורה ששטייניץ קיבלה מלירד על פי הסכם המכר (פרוטוקול עמ' 62).
משמעות הדבר היא כי חוות דעת זו אינה יכולה להועיל לצורך שומת הנזק (ככל שהיה כזה) שהרי השאלה בענייננו אינה מה הערך הכלכלי של פעילות טרילוקס בשטייניץ, אלא מה הנזק שנגרם לשטייניץ עקב הביטול המיידי של הסכם ההפצה במאי 2011, בהינתן הסכם המכר והתמורה שקיבלה שטייניץ מלירד בגין הערך הכלכלי של טרילוקס.
48. עמד על כך רו"ח בן ציון ישראל (להלן "רו"ח ישראל"), שהגיש חוות דעת מומחה מטעם טרילוקס. לשיטתו, התמורה על פי הסכם המכר משטייניץ ללירד מגלמת את כל הערך הכלכלי של פעילות טרילוקס בשטייניץ, תמורה זו שולמה לשטייניץ ועל כן יש להעריך באפס (0) את הנזק שנגרם לשטייניץ כתוצאה מהביטול המיידי של הסכם ההפצה.
לטענת רו"ח ישראל חוות דעתו של רו"ח זילברשטיין אינה מתחשבת בתמורה שקיבלה שטייניץ עבור מכירת מלוא פעילותה כמפורט בסעיף 9 לעיל, הכוללת את שווי חלקה של פעילות טרילוקס בתמורה הבסיסית, את חלקו של המלאי ביום 1 למרץ וכן חלקה של פעילות טרילוקס בתמורה בגין מכירת המלאי. מרכיבים אלו המפורטים בחוות דעתו של רו"ח זילברשטיין אינם יכולים להחשב נזק שהרי נתקבלה בגינם תמורה מלירד. תמורה זו לא השתנתה בעקבות ביטול ההסכם עם טרילוקס. על כל אלו יש להוסיף את ההון החוזר של שטייניץ נכון ליום 1/3/11 הנובע מפעילות טרילוקס (לא כולל מלאי), אשר נותר כרכוש בבעלות שטייניץ והיא אמורה לגבותו מלקוחותיה.
מוסיף רו"ח ישראל וקובע, כי קבלת חוו"ד רו"ח זילברשטיין, משמעותה ששטייניץ תקבל תשלום כפול, עבור פעילות טרילוקס – פעם כתמורה עבור מכירת הפעילות ופעם בדמות נזק שכלל לא נגרם משהתקבלה תמורה. אשר ל"בעלות" לתקופת מעבר שנותרה בידי שטייניץ על "ארבע נציגויות" יצרנים ביניהן נציגות טרילוקס, נאמר, כי ניתן ללמוד מהוראות הסכם המכר ש"בעלות" זו אינה מהווה נכס עבור שטייניץ אלא נטל. מטרת הסכם המכר ללירד לאפשר לה להתמנות כמפיץ של אותן "ארבע נציגויות" בשוק הישראלי באופן שלירד תיכנס בנעלי שטייניץ בהתקשרות מול הנציגויות ותרכוש את מוצריהן באותם התנאים, שטייניץ תפעל בהתאם להוראותיה של לירד לביצוע ההזמנות מהיצרן ללא כל תמורה נוספת או רווח לשטייניץ. מכאן, שהחל מיום 1/3/11 שטייניץ לא תפיק תועלת כלכלית מ"ארבע הנציגויות" (וטרילוקס היא אחת מהן) – מחד הסכם ההפצה בין שטייניץ ללירד אינו משיא לה רווח ומאידך, עליה לשאת בעלות תפעול מערך ההזמנות של "ארבע הנציגויות" בהתאם לצרכי לירד והנחיותיה. לפיכך, הערך הכלכלי הנובע מפעילות שטייניץ עם טרילוקס במסגרת פעילות "הנציגות", לאחר 1/3/11, הינו שלילי.
49. כאמור, שטייניץ מכרה את פעילותה ללירד על פי הסכם מיום 19/10/10 שנכנס לתוקף החל מיום 1 במרץ 2011. הווי אומר, כי כל רווחיה העתידיים מטרילוקס מגולמים בתמורה שקיבלה מלירד והם כוללים בהתאם להסכם גם רווחים עתידיים ששטייניץ היתה אמורה לקבל אילולא מכרה את פעילותה ללירד, כמו גם התחייבויות עתידיות (ראו סעיף 9 לעיל).
50. על פי האמור בסעיף 2.2.2 לחוו"ד רו"ח זילברשטיין, התמורה ששילמה לירד לשטייניץ בהתאם להסכם הינה כמפורט להלן:
50.1. תמורה בסיסית בסך של 5,100,000 ₪.
50.2. תמורה בגין מלאי החל מיום אשר נשאר במחסני שטייניץ נכון ליום 1/3/11.
50.3. 60% מתוך מכירות לירד מהמלאי ככל שיעלו על 800,000 ₪
50.4. 250,000 ₪ ככל שפעילות לירד תניב במהלך 24 חודשים רווח תפעולי העולה על 6,000,000 ₪ או סכום של 500,000 ₪ ככל שפעילות לירד תניב במהלך 24 חודשים רווח תפעולי העולה על 7,000,000 ₪.
כמו כן בסעיף 5.1 לחווה"ד נאמר, כי מתוך התמורה הבסיסית בסך של 5,100,000 ₪, כ- 3,000,000 ₪ נובעים מפעילות טרילוקס.
51. התמורה שהתקבלה מלירד לא השתנתה בעקבות ביטול הסכם ההפצה ע"י טרילוקס. רו"ח זילברשטיין נשאל בעדותו האם חלק מרכיבי הסכם המכר בין שטייניץ ללירד השתנו נוכח הודעת הביטול, והשיב בשלילה:
ש. אמרת קודם לגבי סעיף 2.2.2 לחוות דעתך לגבי התמורה הבסיסית – אין לך מידה שהיא אכן שולמה בפועל. נכון?
ת. אכן.
ש. התמורה הזו גם לא תלויה בשאלה אם טרילוקס ביטלה או לא ביטלה את הסכם הייצוג? אני מפנה תשומת ליבך לסעיף 6.1.2.1 להסכם מכירת הפעילות לפיו יש יתרת זכות לשטייניץ אבל היא רשאית לנצל אותה לעצמה או למי מקבוצת אלקטרה.
ת. אני מאשר שהתמורה הבסיסית מורכבת מ- 1.7 מיליון ששולמו במועד ההשלמה ו- 3.4 מיליון נותרו ביתרת זכות לשטייניץ.
יתרת הזכות ניתנת לניצול למי מקבוצת אלקטרה לאורך כל התקופה.
ש. אני אומר שהתמורה הבסיסית אינה תלויה בביטול על ידי טרילוקס? נכון?
ת. זו פרשנות משפטית. נראה לי שהתמורה הבסיסית לא מותנית. (עמ' 67 לפרוטוקול)
52. הנה כי כן שטייניץ קיבלה תמורה מלאה עבור מכירת פעילותה מול טרילוקס ואין זה מתקבל על הדעת ששטייניץ תזכה פעמיים על חשבון הסכם ההפצה המקורי עם טרילוקס – פעם כתמורה שקיבלה מלירד ופעם שניה בדמות נזק.
53. הסכם המכר ללירד כולל את כל פעילות שטייניץ נמכרה ללירד, למעט לכאורה אותן "ארבע נציגויות" יצרנים שטרילוקס ביניהן, אשר יתנהלו מול שטייניץ כמתווכת מבלי ששטייניץ תפיק מכך רווח כלשהוא. מדובר בחברה ריקה שגם אם עברו דרכה הזמנות מוצרי טרילוקס, הן לא הותירו בקופתה ערך כלכלי כלשהוא. ניסיונותיו של יהושוע בלייר בעדותו, לטעון כאילו שטייניץ "נשארה בתמונה" (עמ' 46-47 לפרוטוקול), אינם מקובלים עלי. גם על פי דבריו שטייניץ נותרה בתפקיד "סוכן" אבל "המפיץ" היא לירד עם קשר ישיר לטרילוקס.
ש. אני אומר לך שכל מה שאמרת קודם, כל מה שכתוב בתצהיר, שינוי מתווה העסקה בגלל החששות של טרילוס, על זה ששטיניס יישאר בפרנט ולירד מפיץ משנה, הכל לא קיים. שטייניץ יוצאת מהתמונה לירד עובדת מול טרילוקס, זה מה שרציתם למכור.
ת. לא. מה שאנחנו הצגנו לטרילוקס זה רצון שלנו להישאר כסוכן עם מפיץ שיש לו קשר ישירות לטרילוקס בתנאי שטרילוקס יסכים, זה התנאי שלנו.
ש. מכלול הפעילות של שטייניץ, החליטה למכור לה חלק מהפעילות על פי המתווה החדש שטייניץ הידוענית החדשה.
ת. החשבוניות יצאו לשטייניץ. מה שחשבנו להציע שלירד תוכל לדבר עם טרילוקס ותזמין מה שהיא רוצה להזמין, שיהיה לה קו ישיר לטרילוקס ולא יהיה טלפון שבור מול עוד מישהו בדרך. כל האחריות וכל הקשר של טרילוקס יהיה מול שטייניץ, השארנו ערבויות של אלקו לטרילוקס. רצינו לתת לטרילוקס ביטחון שהוא עומד מול שטייניץ ואלקו ואנחנו אחראים לתשלומים, לקשר.
ש. מה זה הקשר כאשר שטייניץ רוקנה ולא נשאר בה אדם.
ת. יש מחלקת יבוא באלקו שנותנת שירותים לשטייניץ וגם לשטייניץ ניתן לגייס אנשים, היו אנשים.
ש. יום אחרי שנסגרה העסקה כולם פוטרו, נכון.
ת. לא.
ש. אחרי 01.03 מי נשאר בשטייניץ.
ת. מירי ורפי נשארו, אם נדרש היינו מגייסים עובדים נוספים
(השגיאות במקור, צ.צ.)
54. הסכם המכר קובע כי לירד תהיה המפיץ הבלעדי של שטייניץ בתקופת המעבר לגבי ארבעת הנציגויות (סעיף 2.9 להסכם המכר). העברת ההפצה הבלעדית של שטייניץ ללירד, מרוקנת את שטייניץ מתוכן. השארתה של שטייניץ לתקופת מעבר כ"צינור תיווך" בין לירד לבין טרילוקס, כחברה ריקה מתוכן, מעובדים ומרווח, היא מלאכותית. ודוקו! תקופת המעבר תלויה ברצונה של לירד בלבד (ראו סעיף 2.9 להסכם). מדובר בקונסטרוקציה מתחכמת, למראית עין, שנועדה לעקוף את הצורך בהסכמת טרילוקס, שהרי אם לירד תהיה המפיצה הבלעדית של מוצרי שטייניץ שמיובאים מטרילוקס – המהות המעשית והכלכלית של עסקת מכירת הפעילות נותרה לפיכך ללא הסכמת טרילוקס וחרף התנגדותה.
55. נראה כי גם שטייניץ ולירד לא ייחסו משמעות רבה למתווה "ארבעת הנציגויות" שכן, שטייניץ לא יידעה את טרילוקס בדבר מתווה זה של "תקופת מעבר" ולא קיבלה את הסכמתה לכך. בהודעת שטייניץ לטרילוקס מינואר 2011 בדבר מכרת פעילותה ללירד, נאמר ששטייניץ מכרה את מלא עסקי התאורה שלה ללירד ובהתאם לכך, החל מיום 1.3.2011 לירד תהיה בעלת זכות בלעדיות להפצת מוצרי תאורה של מספר חברות ידועות בניהם מוצרי טרילוקס וכי רכישת המוצרים מטרילוקס תנוהל ותבוצע ישירות ע"י לירד. לא נאמר בשום צורה שהיא כי בידי שטייניץ נשארת הנציגות של טרילוקס ומה משמעות מתווה שכזה. (נספח 3 לתצהירי טרילוקס)
56. ממכלול האמור לעיל עולה, כי לשטייניץ עצמה לא נגרם אובדן רווח עתידי בגין הביטול המיידי של הסכם ההפצה ללא מתן הודעה מוקדמת. על כן, שטייניץ אינה זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה של רווח עתידי. ניתן לפיכך להסיר מסיכום חוות דעתו של רו"ח זילברשטיין (סעיף 5.6 לחווה"ד) את הסך של 3 מיליון ₪ המהווה לטענתו את שווי חלקה של טרילוקס בתמורה הבסיסית שקיבלה שטייניץ.