אובדן רווחים עתידיים בגין פרויקטים ש"אופיינו" על ידי שטייניץ
57. במסגרת מערכת היחסים בין הצדדים, וכחלק ממערך ההפצה, היה על שטייניץ לשכנע גופים במגזר העסקי והמוסדי "לאפיין" פרויקטים עתידיים במוצרים של חברת טרילוקס.
"אפיון" בעגה המקצועית בהקשר זה, משמעו - פעולות שיווק שביצעה שטייניץ על מנת לשכנע גופים שעתידים לבנות מבנה חדש עסקי או מוסדי, לקבוע במפרט הטכני של המבנה גופי תאורה המיובאים על ידי שטייניץ (ולענייננו – מוצרי טרילוקס) – בין אם באמצעות קביעה מפורשת של הקבלן לעשות שימוש בגופי תאורה של טרילוקס או שווי ערך להם, ובין אם באמצעות קביעת מספר חלופות שגופי התאורה של טרילוקס מצויים ביניהן. ודוקו! האפיון מתייחס גם למוצרים "שווי ערך", ואין בו התחייבות להתקין דווקא את מוצרי טרילוקס.
58. שטייניץ טענה בתביעתה כי הייתה עתידה לקבל רווחים בסך של כ-13,300,000 ₪ בגין פרויקטים ספציפיים שאופיינו על ידה במוצרי טרילוקס.
טענה זו נזנחה בסיכומיה ודי בכך בכדי לדחותה.
מכל מקום, כפי שנאמר לעיל, גם הרווח הצפוי מאיפיון גולם בתמורה ששולמה על ידי לירד כחלק מרכישת הפעילות, על כן הרווח העתידי מאיפיונים היה אמור לעבור ללירד ולא לשטייניץ. כפי שנאמר לעיל, לא קיים קשר ישיר בין אפיון פרויקט לבין הזמנת מוצרים בפועל (ראו עדויות שני הצדדים: סעיף 32 לתצהיר רפי בן נון; עדות צור נעמן, עמ' 25-24 לפרוטוקול; עדות בני אזולאי, עמ' 31-29 לפרוטוקול). לא כל הפרויקטים שאופיינו על ידי שטייניץ הזמינו מוצרים ומכל מקום רווחי האיפיון נכללו במכר ללירד ששילמה תמורתו. לפיכך, יש לדחות אף ראש נזק זה.
מלאי מצטבר
59. שטייניץ טוענת כי היא מצאה עצמה עם מלאי מצטבר של מוצרי טרילוקס בשווי של 1,370,536 ₪ שלא ניתן היה לעשות בו שימוש עקב ביטולו המיידי של הסכם ההפצה.
60. טרילוקס טוענת מנגד כי מדובר במלאי ישן, שהצטבר אצל שטייניץ במשך שנים ולא כזה שנרכש בסמוך להודעת הביטול. רו"ח ישראל מטעם טרילוקס ציין בעדותו, כי מדובר במלאי שאינו "מגוייל" (שאין יודעים את גילו וממתי הוא מצוי במחסניה של שטייניץ).
61. בין שכך ובין שכך, שווי המלאי מגולם בתמורה שקיבלה שטייניץ מלירד. במסגרת הסכם המכר, מכרה שטייניץ ללירד את כל המלאי שהיה מצוי בידיה נכון ליום 1.3.2011 (סעיף 2.1 להסכם). גם רו"ח זילברשטיין מציין בחוות דעתו כי התמורה ששטייניץ אמורה לקבל בגין המלאי עומד לפי תחשיביו על סך של 332,000 ₪ (סע' 2.2.2ב ו- 5.3 לחווה"ד) + התמורה שהתקבלה בגין מכירת המלאי בסך של 682,000 ₪ (סעיף 2.2.2ג ו 5.4 לחווה"ד) . כך שניתן להסיר גם את הסך של 300,000 ₪ + 700,000 ₪ מסיכום חוות דעתו של רו"ח זילברשטיין (סעיף 5.6 לחווה"ד). אין כל סיבה לשלם לשטייניץ עבור מלאי שנמכר על ידה ללירד והיא כבר קיבלה את תמורתו. ודוקו! שטייניץ לא הוכיחה כי קיים המלאי (כולו או חלקו) שלא נמכר.
62. רו"ח זילברשטיין, מטעם שטייניץ, לא ידע להשיב בחקירתו האם שטייניץ קיבלה את מלוא התמורה עבור המלאי ותמורת מכירתו, והאם הודעת הביטול המיידי השפיעה על תמורה זו (עמ' 63-62, 68-67 לפרוטוקול). לא הוכח בפניי כי קיים אצל שטייניץ מלאי "חדש", אשר הוזמן עובר להודעת הביטול בתקופה שבין 1/3/11 ועד חודש מאי (מועד הודעת הביטול). לפיכך, ובהינתן שלירד אכן שילמה לשטייניץ עבור המלאי שהיה ברשותה במועד כניסת הסכם המכר לתוקף ביום 1.3.2011 – לא מצאתי כי שטייניץ זכאית לקבלת פיצוי בגין ראש נזק זה.
למעלה מן הדרוש, אציין כי שטייניץ אף לא הייתה קוהרנטית ביחס לשווי המלאי שברשותה: כך, בכתב התביעה נטען לסך של 937,536.04 ₪ (סעיף 71.5 לכתב התביעה); בתצהירו טען יהושע בלייר למלאי בסך של 1,370,536 ₪ (סעיף 81 לתצהירו) ובעדותו טען כי המלאי שנותר עומד על סך של למעלה מ-500,000 ₪ לאחר ששטייניץ הצליחה למכור חלק מן המוצרים (עמ' 53 לפרוטוקול).
פיצוי מוסכם ללירד
63. שטייניץ טוענת כי לאור הביטול המיידי של הסכם ההפצה היא נאלצה לשלם ללירד פיצוי מוסכם בסך של 1,655,976 ₪ (נספח 18 לתצהירי שטייניץ), כך גם נאמר בחווה"ד של רו"ח זילברשטיין (1,700,000 ₪). מדובר בפיצוי עליו התחייבה שטייניץ במסגרת הסכם המכר בינה לבין לירד, למקרה בו טרילוקס תבטל את הסכם ההפצה. מנגנון הפיצוי שנקבע בהסכם המכר נוגע לארבעת הנציגויות כולל את חלקה היחסי של טרילוקס בפיצוי שהוא 65% מסכום הפיצוי המוסכם בהתאמה. ההסכם קובע מנגנון פיצוי על פיו, ככל והביטול נעשה במועד מוקדם יותר – שטייניץ תחויב בתשלום פיצוי גבוה יותר – בשנה הראשונה סך של 1,655,976 ₪; בשנה השנייה סך של 1,103,984 ₪; בשנה השלישית סך של 551,992 ₪ (הסכומים הנקובים מיוחסים לפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם ההפצה של טרילוקס בלבד)
64. טרילוקס טוענת מנגד, כי אין היא חייבת בתשלום פיצוי מוסכם זה, שעה שמחד לטענת שטייניץ היא העריכה את הסיכון לביטול הסכם ההפצה באפס (0) ומנגד, כאשר סיכון זה מתממש, היא טוענת שטרילוקס היא זו הצריכה לשאת בעלות זו. כן נטען, כי מדובר בהסכם מכר, לרבות הסכמה בדבר פיצוי מוסכם, שנערך ללא אישורה של טרילוקס, וללא ידיעתה, ולפיכך אין היא חייבת בפיצוי על פיו.
65. סבורני כי אין מקום לחייב את טרילוקס בראש נזק זה.
ראשית לא הוכח על ידי שטייניץ כי התשלום אכן בוצע.
שנית, כפי שכבר נקבע לעיל, אילו הייתה שטייניץ מתנהלת בתום לב, היא הייתה זכאית לכל היותר להודעה מוקדמת בת שנה. בענייננו, כאמור, קבעתי כי היה מקום להודעה מוקדמת בת מספר חודשים – אך קצרה משנה – זאת בשל התנהלותה של שטייניץ בחוסר תום לב. הפיצוי המוסכם, בהסכם בין לירד לשטייניץ, נקבע אפוא לפי מדרג הקובע "ביטול עד שנה", "עד שנתיים" ו"עד שלוש שנים". על כן, בכל מקרה הודעה מוקדמת בת פחות משנה לא היה בה להועיל לשטייניץ (ראו גם חווה"ד של רו"ח ישראל).
שלישית, אינני סבורה כי יש לחייב את טרילוקס בהתחייבות חוזית ששטייניץ לקחה על עצמה, תוך שהיא יודעת כי טרילוקס מתנגדים למכר ותוך שהיא מוותרת על התנאי המתלה, כל זאת ללא יידועה של טרילוקס ובוודאי שללא אישורה. מדובר בהחלטה עסקית ששטייניץ לקחה על עצמה תוך סיכון מחושב, ועל כן אין לה זכות לבוא בטרוניה על כך לטרילוקס.
שטייניץ הייתה יכולה לצפות מבעוד מועד, כי דרך הילוכה ואופן הפרת הסכם ההפצה על ידה, עלולים להביא לביטולו לאלתר ועל כן אינה יכולה להישמע בטענתה כי התגבשה אצלה ציפייה להמשכו תוך סיכון אפס לביטולו.
רווחים שהופקו על ידי טרילוקס – עשיית עושר
66. שטייניץ טענה בכתב התביעה כי היא זכאית לקבל את הרווחים שהופקו על ידי טרילוקס כתוצאה מהפרויקטים שאופיינו על ידי שטייניץ. מדובר לטענתה, ברווחים שהופקו שלא כדין ועל חשבונה של שטייניץ.
גם פיצוי בגין ראש נזק זה נזנח בסיכומי שטייניץ ודי בכך כדי לדחותו.
67. עילה זו של עשיית עושר מתמקדת ביצרן ובטובת ההנאה שהפיק או עשוי להפיק ומטרתה להשיב למפיץ את ההנאה משימוש בשוק הלקוחות שבנה. עניין זה דורש הוכחה בדבר שוק הלקוחות שבנתה שטייניץ והיכולת של טרילוקס להפיק תועלת משוק זה באמצעות המפיץ החדש דורם. לעניין זה יש גם לקחת בחשבון כי שטייניץ לא הייתה זו שהחדירה את מוצרי טרילוקס לשוק הישראלי, אלא קודמתה TTI (סעיף 2.3 לעיל), שנמכרה לשטייניץ, וכן את העובדה כי אחת הסיבות למכירת שטייניץ נבעה מחוסר רווחיות (עדות יהושוע בלייר (עמ' 41 לפרוטוקול). בענייננו לא הונחה כל תשתית עובדתית להוכחת אפשרות של התעשרות שלא כדין.
68. יוער, כי בפרשת טרבונל אף נקבע כי ככל שנתבעת "מתעשרת" עקב סיום ההתקשרות הרי שמדובר בסיכון שהצדדים לחוזה לקחו על עצמם, ואין מדובר בהתעשרות שלא כדין.
הון חוזר וחובות ששטייניץ לא הצליחה לגבות לאחר הודעת הביטול
69. ראשית יאמר, כי כתב התביעה אינו כולל סעד של פיצוי בגין ראש נזק זה וטרילוקס התנגדה להרחבת חזית בעניין.
70. ביום 28.1.2016 (לאחר חקירת עדיה לרבות חקירת רו"ח זילברשטיין (ביום 7.12.2015), הגישה שטייניץ בקשה להוספת ראיות בטענה, כי ראיות אלו לא היו בידה לעת הגשת תצהירי עדות ראשית. שטייניץ ביקשה צירוף של מצב חשבון חובות עדכני שלא הצליחה לגבות מלקוחותיה ופירוט של חשבוניות הזיכוי שהיא נאלצה להפיק. טרילוקס התנגדה לבקשה והתנגדה להרחבת חזית. בהחלטה מיום 16.1.2017 התרתי את הגשת הראיות בנידון תוך שנקבע: "אין בהיתר להגשת ראיה להרחיב את החזית מעבר להרחבה הקיימת עד עתה ואין בה משום תיקון כתבי הטענות על כל המשתמע מכך".
71. לטענת שטייניץ, רו"ח זילברשטיין מטעמה התייחס כבר בגדרי חוות דעתו מיום 14/3/13 להון החוזר. אכן כך, אלא שאזכור ההון החוזר בחווה"ד נועד לציין זאת כמרכיב בערך הכלכלי של פעילות טרילוקס, שנותר לאחר 1.3.2011 דווקא בידי שטייניץ, כנכס ששוויו הוערך על ידו בסך של 3,900,000 ₪ ולא הועבר ללירד (פרק 5 לחווה"ד של רו"ח זילברשטיין. אין באמור בחווה"ד של רו"ח זילברשטיין דבר וחצי דבר לעניין הטענה בדבר העדר אפשרות לגביית הון חוזר.
72. את משמעות ההון החוזר סיכם זאת רו"ח ישראל בעדותו (עמ' 102 לפרוטוקול):
"הון חוזר זה משהו שכבר עשית, מכרת. חובת התשלום קיימת ודינו להיפרע ולא תלוי במה שיבוא לאחר מכן. אתה צריך להוכיח שלא גבית כי מי שביטל את ההסכם גרם נזק. תוכיח שיש נזק ושזה נבע מזה שביטלו לך, תוכיח שלא היה קיזוז לאחר מכן ורק אז אתה מראה חשבון. אין לך את המצב הזה בתובענה הנוכחית. לא ראיתי את זה בשום מקום. לא ראיתי את זה בחוות הדעת של מומחה גיזה (רו"ח זילברשטיין. צ.צ).
73. מדובר לפיכך בחובות של לקוחות שטייניץ שלא הייתה כל מניעה מגבייתם ע"י שטייניץ. לא נטען ע"י שטייניץ לראש נזק בשל העדר יכולת לגבות חובות מלקוחות. גם רו"ח זילברשטיין לא קבע בחוות דעתו דבר לעניין נזק בהקשר ליכולת של שטייניץ לגבות חובות הון חוזר (ראו פרק ד לכתב התביעה שהוגש ביום 27.9.2011 ופרק 5 לחווה"ד של רו"ח זילברשטיין).
74. אמנם במהלך החקירה הנגדית של עדי שטייניץ נטען לקושי בגביית חובות ההון החוזר אך אין בכוחם של טענות אלו להוסיף יש מאין ראש נזק שאין לו זכר התביעה בעיקר עת טרילוקס התנגדה להרחבת חזית.
75. גם לגופו של עניין בהעדר ראיה, לא נמצא לקבל טענות לנזק בשל העדר יכולת לגבות את חובות הון חוזר. הראיות שהוגשו לאחר סיום חקירת עדי שטייניץ בטענה כי אלו לא היו בידיה בעת הגשת תצהירי עדות ראשית - הן כרטסת הזיכויים מתוך מערכת הנהלת החשבונות והעתק חשבוניות הזיכוי, הכוללים 30 חשבוניות זיכוי מתוכם רק 6 משנת 2014 וכל השאר משנת 2011 ומיעוטם משנת 2012. משמע 24 מתוך 30 חשבוניות זיכוי שהוגשו, היו בידי שטייניץ עובר להגשת תצהירי עדות ראשית וחוות הדעת מטעמה שהוגשו ב 14/3/13. הנה כי כן, לא הייתה כל מניעה להגיש ראיות אלו במסגרת תצהירי עדות ראשית של שטייניץ ולא הייתה כל מניעה לקבל התייחסות למשמעותם במסגרת חוו"ד רו"ח זילברשטיין מטעמם. בחקירתו הודה רו"ח זילברשטיין כי אין בחווה"ד כל קביעה לגבי התשלומים ששולמו בפועל לשטייניץ לעניין גביית החובות מההון החוזר אף לא לגבי שנת 2012 (עמ' 63 לפרוטוקול ש' 19-21).
76. יתר על כן, כרטיסיית הזיכויים אינה מבחינה בין זיכויים בשל מוצרי טרילוקס לבין מוצרים אחרים ואין לדעת איזה מהחשבוניות ניתן לשייך להון חוזר המיוחס לפעילות טרילוקס. גם העד יהושע בלייר הודה בחקירתו כי כרטסת הזיכויים כוללת גם כאלו שאינם קשורים למוצריה של טרילוקס (עמ' 105 לפרוטוקול). להבחנה זו משמעות קריטית בהינתן כי יתרת הלקוחות בספרי החברה נכון ליום 1.3.2011 עמדה על 13,576,000 ₪ וחלקם של לקוחות מוצרי טרילוקס עמדה על 3,908,000 ₪ בלבד. אין לקבל אמירה סתמית של יהושוע בלייר שביטול הסכם ההפצה עם טרילוקס גרם גם ללקוחות של מוצרים אחרים שלא לשלם את חובם.
77. בנסיבות בהן לא נתבע ראש נזק בגין הפסד בגביית חובות מלקוחות, בהעדר חוות דעת מומחה שבדק את התמונה הכוללת לרבות נתונים לגבי החובות שנגבו לעומת אלו שלא נגבו בהתייחס ללקוחות פעילות טרילוקס בלבד (נתונים שבניגוד לטענת שטייניץ כן היו בידם עובר להגשת חוו"ד המומחה מטעמם), בהעדר בדיקה אם היו קיזוזים לאחר מכן ובהעדר הוכחת קשר סיבתי בין הביטול לבין יכולת הגביה (עדות רו"ח ישראל, עמ' 102 לפרוטוקול), איני מוצאת מקום לחייב את טרילוקס בפיצוי שטייניץ בגין זיכויים שניתנו על ידה, על דעת עצמה, בגין חוב של לקוחות שאינם לקוחות מוצרי טרילוקס עת כאמור שטייניץ אף לא טרחה להציג רשימה נפרדת של זיכויים בשל מוצרי טרילוקס.
אחרית דבר:
78. אינני מקבלת את טענת שטייניץ כי הודעת הביטול של טרילוקס גרמה לה הפתעה וזעזוע עמוק. שטייניץ הבינה כי הסכמת טרילוקס מהווה תנאי יסודי בהסכם ההפצה ביניהם וזו הסיבה לתנאי המתלה את הסכם המכר בהסכמת טרילוקס. שטייניץ גם ידעה היטב כי טרילוקס אינה מסכימה למכירת פעילותה ללירד ולא בכדי הסכם המכר הוסתר ממנה משך מספר חודשים. שטייניץ אף הוסיפה "חטא על פשע" עת לאחר חתימת הסכם המכר הגיעה אל טרילוקס עם נציגי לירד בניסיון לשכנע אותה להסכים למכר, הגם שהמעשה עשוי והמכר חתום ומוגמר ואף הביאה את טרילוקס להסכים לאספקת מוצריה לפרויקט הדסה למשך 3 שנים, גם זאת מבלי ליידע שבעוד מספר ימים ייחתם הסכם המכר. הסכם ההפצה בוטל לפיכך כדין. הביטול לאלתר לא גרם לשינוי כלשהו בתמורה שקיבלה שטייניץ עבור מכירת מלא פעילותה ללירד ומתן הודעה מוקדמת בת מספר חודשים ממילא לא הייתה משנה דבר לעניין בפיצוי המוסכם.
79. התביעה לפיכך נדחית.
שטייניץ תישא בהוצאות טרילוקס ושכר טרחת בא כוחה בסך של 117,000 ₪.
ניתן היום, כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.