בסדרת הסכמים ניתן להבין את כוונת הצדדים בהסכם מנוסח ההסכמים הקודמים

בעל מקרקעין מכר חלק מהם בעסקה במחיר נטו, אשר דרשה פיצול אותו חלק.  לאחר כ11 שנה נחתם הסכם שני בו הוחלפה זהות הרוכש ולאחר מכן נחתם הסכם שלישי בין הרוכש החדש לבין בעל המקרקעין, רק שבו במקום עסקת "נטו", בה חיובי מס השבח, היטל ההשבחה ודמי ההסכמה מוטלים על הרוכש, הוגדרה העסקה כעסקת "ברוטו", בה חיובים אלה מוטלים על המוכר.

בית המשפט העליון קבע שיש לקרוא את ההסכם האחרון לאור ההסכמים הקודמים ולכן לראות את הגדרת העסקה כטעות סופר שיש לתקנה. במערכת הסכמים ההסכם האחרון שנחתם הוא המחייב. עם זאת, אין לנתק את ההסכם האחרון ממערכת ההסכמים הכוללת אשר ממנה ניתן ללמוד על כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים וסתירה מהותית בהסכם הסופי למול ההסכמים הקודמים עשויה ללמד על קיומה של טעות סופר.