הפיקוח על המטבע השפיע בעבר רבות על תחומי פעילות רבים בהם עוסק משרדנו, ובכלל זה תחום העסקאות הבינלאומיות ותחום המימון. באפריל 1998 נפל דבר בישראל: אם עד אותה עת אסר חוק הפיקוח על המטבע, התשל"ח-1978, על כל עסקה ופעולה של תושב ישראל במטבע חוץ ועם תושב חוץ (למעט עסקאות שדרכם של תיירים לעשותן) ונדרשה מערכת מורכבת של היתרים לכך (ובמקרה אחד אף נפלה ממשלה בגין חשבון דולרים לא מדווח). החל ממאי, 1998, ההיתר הכללי אשר הוצא התיר הכל, למעט רשימה מצומצמת ומוגדרת שהתייחסה להשקעות של משקיעים מוסדיים ולעסקאות עתידיות מסוימות המבוצעות עם תושבי חוץ. שיטת ההיתרים הוחלפה בדרישת דיווח על ביצוע עסקאות.
חוק בנק ישראל, תש"ע-2010, אשר נכנס לתוקפו ב-1 יוני, 2010, ביטל, בין היתר, את חוק הפיקוח על המטבע וב-14 יוני, 2010, פרסם נגיד בנק ישראל את צו בנק ישראל (מידע בעניין התפתחויות בשוק מטבע החוץ בישראל), תש"ע-2010, על פיו הוטלו שורה ארוכה של חובות דיווח על העברות מטבע חוץ, אשר בפועל החליפו את ההיתר הכללי, אשר התייתר עם ביטול חוק הפיקוח. חובות הדיווח אינן שונות בהרבה מהחובות הקודמות ואף הרימו משמעותית את הרצפה תחתיה אין קיימת חובת דיווח.
כך למשל, חובות הדיווח חלות כעת רק על תאגידים וגם אלה מוגבלות לעסקאות של מעל 5 מיליוני דולרים ובמקרים מסוימים אף 20 או 40 מליון דולר ורק כאשר מדובר בהשקעות בתאגידי חוץ בהם יש לתושב ישראל לפחות 10% מהאחזקות בשרשור. תושב ישראל מוגדר כתאגיד ישראלי או כאזרח ישראלי או מי שנמצא בישראל או באזור יהודה והשומרון על פי אשרת עולה או תעודת עולה או על פי רישיון לישיבת קבע, למעט מי שבשנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לביצוע עסקה לא שהה בישראל או באזור יהודה והשומרון תקופה העולה על 180 ימים, ברציפות או לסירוגין; או מי שבמשך לפחות 7 שנים ברציפות לא שהה בישראל או באזור יהודה והשומרון תקופה העולה על 180 ימים בכל שנה.
חובת הדיווח העיקרית נעשית באמצעות אלה המוגדרים כמתווכים פיננסיים - תאגידים בנקאיים, מנהלי תיקי השקעות, והעוסקים במכירה או רכישה של ניירות ערך למען אחרים על פי הוראותיהם. מתווכים פיננסיים מחויבים לדווח על עסקאות מסוימות, לרבות על זהותו של כל אדם עבורו מוחזקים ניירות ערך בשווי של מעל 100,000 דולר. תשומת הלב לכך, כי המבצע עסקה באמצעות מתווך פיננסי, מחויב להודיע למתווך הפיננסי האם מדובר בעסקה עם תושב חוץ או עם תושב ישראל ואם מדובר בעסקה בין תושב ישראל לתושב חוץ, כאשר בנוסף עליו לציין את מהות העסקה. ככל שקיים ספק, מומלץ להתייעץ בעורך דין המתמחה בתחום על מנת למנוע עבירה על החוק.