103. ככל שמדובר בהוכחת תשלום שכר, על המעסיק להציג ראיה כלשהי לביצוע התשלום בפועל (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13).
במקרה שלפנינו, הציגו הנתבעים את אישורי התשלום החתומים על ידי התובע באשר לקבלת שכרו ואת כרטסת התובע - ולכן, לטעמינו, עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם לעניין זה.
104. התובע העיד שאחרי 5-6 חודשים כבר ידע כמה שכר הוא אמור לקבל מדי חודש (עמ' 17 ש' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.17). כאשר נשאל האם אמר משהו למישהו על כך שאינו מקבל את שכרו ומה השיב לו, ענה התובע:
"הוא אמר לו אבל אני אמרתי למעסיק פעם אחת תעלה לנו קצת את השכר כי את המשלם לנו מעט מדי. ועשינו לו שביתה" (עמ' 26, ש' 3-4 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.17)
גם לאחר השביתה, ולמרות ששכרו לא הועלה, המשיך התובע לעבוד ולא אמר דבר לאיש בנוגע לשכר שלכאורה אינו מקבל (עמ' 26, ש' 10-15 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.17)
105. אומנם בצורת תשלום שכרו של התובע קיימות מספר בעיות - גם אם מקבלים את גרסת הנתבעים לעניין זה - ומן הראוי היה שלא כך ישולם לו שכרו, אך התובע לא הציג כל ראיה אובייקטיבית לכך שהמופיע בתלושים אינו נכון או כי בניגוד לטפסים עליהם חתם מדי חודש (שתורגמו לשפתו), לא קיבל את השכר המופיע על גביהם.
העובדה כי מידי חודש בחודשו, במשך מעל 5 שנים, היה התובע חותם על דוחות הנוכחות, על תלושי השכר ועל ההמחאה שהוצאה על שמו, יחד עם העובדה שיחס ההמרה שקל-דולר מופיע מפורשות בהסכמי ההעסקה - רק מחזקת את הטענה שהתובע קיבל את שכרו כפי שנקבע והוסכם טרם הגיעו לישראל וכי מעסיקיו נהגו בהתאם לסיכום זה.
106. בהקשר זה, אין משמעות נרחבת לעובדה שעל טפסי אישור קבלת השכר אינו מופיע הסכום שקיבל התובע, מה גם שהוא עצמו יכול היה לציין מה קיבל טרם חתימתן על הטפסים - אך לא עשה זאת.
107. לא נעלמה מעיננו טענתו המאוחרת של התובע באשר לתרגום המסמכים לשפתו של התובע. התובע לא העיד או טען כי טענות הנתבעים אינן מופיעות כנטען במסמכים החתומים על ידו או כי התרגום אינו מתאים לטענות אלה, וב"כ התובע יכול היה להציג לו שאלות הבהרה בעניין זה במסגרת חקירה חוזרת.
108. משכך, אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענתו בעניין פיקטיביות התלושים ו/או כי לא קיבל את הסכומים המפורטים בתלושי השכר. טענתיו לא גובו בכל הוכחה בכתב או באמצעות עדים מטעמו. זאת, כאשר מנגד הוצגו על ידי הנתבעים דוחות נוכחות החתומים על ידו, חתימתו על גבי התלושים וחתימתו על אישורי תשלום השכר. בהקשר לקביעה זו נוסיף ונציין, כי טענות התובע כנגד הנתבעים חמורות ביותר והוא מאשימם, הלכה למעשה, בגניבת כספו מידי חודש בחודשו ובביצוע מעשים פליליים. הלכה פסוקה היא, כי כאשרמייחסים מעשים פליליים בהליך אזרחי, אין די בעמידה בנטלי הוכחה של 51%, אלא צריך עמידה בנטלי הוכחה מוגברים וכי טענות למעשים פליליים כדוגמת גניבה או תרמית דורשות רף הוכחה מוגבר – דבר שלא התקיים בענייננו.
ולסיום פרק זה נציין, כי מצופה היה מהתובע, שעה שהוא טוען טענות כה חמורות לגניבת שכרו, להגיש תלונה למשטרה (אשר בידה, מן הסתם, הכלים המתאימים לצורך ביצוע חקירה יסודית בעניין) ושעה שלא עשה כן הדבר פועל לחובתו.
ג) שאלת זהות המעסיק
טענות התובע
109. הנתבעים טוענים שהזכיינית היא מעסיקתו היחידה של התובע. התובע, בתצהירו, טוען כי לא ידע אודות הזכיינית או הסכם הזכיינות, וכי למיטב הבנתו מר מעתוק, מר בר-און, מר חכם ומר שחר הם מעסיקיו.
בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם הנתבעים מספר ימים לפני מועד ההוכחות, מופיע מסמך ללא תאריך שנחזה להיות הסכם עבודה בין התובע והזכיינית (על אף שהזכיינית כלל לא חתומה עליו). לטענת התובע, מדובר במסמך מפוברק. בדיעבד, ולפי הנספח להסכם הנושא תאריך 14.2.11, התברר שהחתמת התובע על אותו הסכם נעשתה כשנתיים לאחר שהחל, לכאורה, לעבוד בזכיינית. הדבר לא מנע מהנתבעים לנסות ולהטעות את התובע ואת בית הדין בהקשר זה.
הנספח להסכם זה דווקא מותאם לגרסתו של התובע, שכן הצהרת העובד בפתחו היא שהוא מועסק במסעדת צ'וקה ולא אצל הזכיינית. כך, בהמשך ההסכם מסעדת צ'וקה היא הנושאת בהתחייבויות כלפיו. צ'וקה היא עסק אחד, מעסיק אחד, רשת המהווה גוף אורגני ועסקי אחד - זה המצג שהוצג בפניו.
110. מסקירת הראיות בתיק זה, מתברר שנוכחותה של הזכיינית במדיות בנקאיות החלו לבוא לידי ביטוי רק מתחילת שנת 2011, כשנתיים לאחר פתיחת סניף רמת אביב ותחילת עבודתו של התובע בסניף זה (בפברואר 2009). הנתבעים טענו כי עבדו לפני 2011 עם בנק מזרחי טפחות (ולא עם בנק הפועלים) וכי אין באפשרותם לאתר העתקי המחאות או תיעוד אחר, אולם נציג הבנק הפריך בעדותו טענה זו והעיד שחשבון על שם הזכיינית (למתן הלוואות בלבד) נפתח רק ביום 28.3.11. הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח שהיה חשבון על שם הזכיינית בבנק כלשהו לפני ינואר 2011.
הסיבה היחידה לכך היא מגמת הנתבעים לערפל את זהות מעסיק התובע תוך טשטוש הגבולות בין הסניף המרכזי לסניפי המשנה, משום שלזכיינית לא ניתן היתר להעסקת שף מומחה זר לאחר שמשרד התמ"ת קיבל החלטה שלא לאשר רישיונות העסקה למסעדות חדשות. הדרך היחידה להעסקת התובע במצב כזה הייתה העסקת העובדים הזרים על היתרי העסקה של רשת צ'וקה, ניראור, הנחשבת מסעדה ותיקה.
111. תלושי השכר שהוכנו על ידי הנתבעים או מי מהם אינם יכולים להוות ראיה המכרסמת במגמת ההסתרה של עצם קיומה של הזכיינית, במיוחד כאשר אמורות להיות ראיות אובייקטיביות וישירות להעסקת התובע על ידי הזכיינית - דיווחים לרשויות המס, לרשויות האוכלוסים וההגירה וכו'.
הימנעות הנתבעים מלהציג סימוכין חיצוניים כלשהם או מהעדת רואה החשבון - יעמדו לחובתם.
112. ניראור היא האחראית לתשלום שכרו של התובע מרגע הגיעו לארץ ב- 24.12.08 ועד ליום 1.4.09, אז החל עבודה בזכיינית לפי תלושי השכר. גם אם עבר לסניף רמת אביב בפברואר 2009, ככל הנראה (ועל פי תלושי השכר) עשה זאת כעובד ניראור.
בהיעדר כל אירוע מכונן באפריל 2009 המעיד על חילופי מעסיקים, אין מנוס מקביעה כי מבחינת התובע לא אירע דבר. לכן, כל עוד חוזה העבודה שלו והיתר העסקתו נותרו בתוקף, אין כל סיבה לסבור שחל שינוי כלשהו בזהות מעסיקיו.
113. מר מעתוק הודה בחקירתו הנגדית כי ניראור היא הבעלים הבלעדית והבלתי מעורערת של סימן המסחר צ'וקה, וכי נתנה לזכיינית רשות לעשות בו שימוש לפי תנאי הסכם הזכיינות.
במסגרת ההוכחות הוצג הסכם הזכיינות (למרות שהנתבעים ראו בו הסכם חסוי והתנגדו להגשתו כמוצג בתיק), אלא שעל אף שבמסגרת הסכם זה נכתב שיידוע התובע אודות זהות מעסיקו בפועל ועובדת היותו זכיין הוא מעיקרי ההסכם - מידע זה כלל לא הוצג בפניו.
עוד, במקרה דנן לא נטען ולא הוכח כי המדובר בזכות רשומה בסימן המסחר או כי הסכם הזיכיון (מתן הרשות) נרשם כדין, ובהיעדר רישום ההסכם הוא למעשה חסר כל תוקף.
114. במקרה שלפנינו, הוצג בפני התובע מצג כאילו מעסיקתו היא מסעדת צ'וקה, שכלל אינה אישיות משפטית, ככל הנראה, בשיתוף פעולה מלא בין בעל הזכות (ניראור) ובעל הרשות (הזכיינית). לכן, אותו מצג שווא מחייב את כל מי שהיה חלק ממנו.
115. אשר לניראור, אין מחלוקת כי היא שהביאה את התובע לישראל וחתמה איתו על הסכם העסקה, היא שקלטה אותו בסניף פתח תקוה ולאחר מכן העבירה אותו לסניף רמת אביב, היא שהקימה את סניף רמת אביב על חשבונה והיא ששילמה לתובע את שכרו עד 1.4.09. כאשר מצרפים את כל אלה להסתרת קיומה של הזכיינית - הרי שלפנינו מערכת עובדתית המעידה על ערבוב בזיהוי בין ניראור והזכיינית באופן המקים עילה להרמת מסך ההתאגדות ביניהן.
היות שהסכם הזכיינות מחוסר תוקף (שכן, כאמור, מעולם לא נרשם), יש לקבוע שאין מדובר בזכיינות וכל שנעשה בסניף רמת אביב נעשה ביוזמתה, בפיקוחה, בשליטתה ובשמה של ניראור. היחסים ביניהן דומים יותר ליחסי שליחות ולא שני עסקים אוטונומיים ונפרדים. במצב דברים זה נושאת ניראור באחריות ישירה ובאחריות שילוחית לכל הנעשה בסניף רמת אביב, לרבות מחויבות לעובדי הסניף ותשלום זכויותיהם.
116. לא הוכח שהזכיינית היא שהאריכה את רישיון ההעסקה של התובע לאחר שנת 2009, והחזקה היא שדווקא בעלת ההיתר הראשוני (ניראור) היא שביקשה את הארכתו. הנתבעים נמנעו מלהציג בהליך את היתרי עבודתו של התובע לשנים 2010-2012 ולמעשה עד למחצית שנת 2013, רק אז הוצא לכאורה היתר העסקה על שם הזכיינית.
טענות הנתבעים
117. התובע הועסק על ידי ניראור עד לחודש מרץ 2009, אז נויד לעבודה אצל הזכיינית, כפי שהדין ומשרד הפנים מאפשרים. ממועד ניודו ואילך, אין לניראור כל קשר משפטי עם התובע, אשר התקשר עם הזכיינית בהסכם העסקה אחר, הדומה מאוד להסכם העבודה עליו חתם בתאילנד. בהתאם לתלושי השכר של התובע, שלא עלה בידי התובע לסתור את תוכנם, הוא החל עבודתו בזכיינית בשנת 2009.
למעשה, מבחינת דיני עבודה, היה נכון לתבוע את ניראור ואת הזכיינית בלבד, כל אחת בגין התקופה שהעסיקה את התובע באופן ישיר.