134. המושג "שימוש לרעה" מתייחס למצבים כגון: מעשים שנעשו על מנת להונות אדם או לקפח נושה של החברה, מעשים שפוגעים בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה או הברחת נכסים מן החברה לבעלי המניות.
135. גם בהקשר של משפט העבודה, הדין מכיר בקיומן של נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות חברה לבעלי מניותיה. זאת מתוך הכרה במעמדו המיוחד של העובד וחובות הנאמנות ותום הלב של הצדדים ליחסי העבודה (ע"ע (ארצי) 1170/00 פרידמן - יוניוב, פד"ע לח 817 (2003); ע"ע (ארצי) 1201/00 זילברשטיין - ערב חדש עיתונות - אילת בע"מ, 17.12.02, ע"ע (ארצי) 129/10 זוננשיין - G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, 31.10.11).
136. על מנת שבית הדין יסטה מדרך המלך שהיא עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, על העובד, המבקש הרמת מסך, לפרוש תשתית עובדתית מקיפה ומלאה ולהוכיח כי במקרה שלו התקיימו התנאים החריגים המצדיקים התעלמות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת וחיוב בעלי המניות בחובותיה (רע"א 1158/04 א.מ. השבחת נכסים בע"מ - רם דר חברה לבניין בע"מ, 19.6.05; ע"ע (ארצי) 647/07 גפן - בתי מלון מאוחדים בע"מ, 6.7.09; ע"ע (ארצי) 50821-01-14 אבולעפיה - אבולעפיה, 15.10.15).
כך נפסק ביחס לצדדים לסכסוך מסחרי, כך גם לגבי עובדים וכך אף נכונים הדברים לגבי תובעים אחרים שעניינם נדון בפני בית הדין לעבודה.
137. לאמור לעיל יש להוסיף כי מהפסיקה עולה שאי תשלום זכויות כשלעצמו אינו מהווה עילה להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק - ש. אלברט עבודות ציבוריות, 28.3.12). כך, רק במקרים מובהקים של חוסר תום לב, בהם הצטברות הנסיבות מצביעה על התנהלות בלתי ראויה מצדו של בעל המניות וניצול לרעה של מסך ההתאגדות (כגון מעשי מרמה מצדם של בעלי המניות, שימוש במספר חברות על מנת להתחמק מתשלום זכויות העובד, הברחת כספים ומימון דק), התקבלו טענות להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 1452/04 אביר - חוסיין, 22.5.06, ע"ע (ארצי) 1401/04 ברק - פרץ, 5.9.06, ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ - ברגר, (14.10.09).
138. בבואנו לבחון האם ענייננו הוא מן המקרים הנדירים בהם יורה בית הדין על הרמת מסך ההתאגדות וחיוב בעל המניות בחובות החברה כלפי עובדה, נזכור, כי הכלל הראשון והבסיסי בדיני החברות הוא, כי לחברה אישיות נפרדת מבעליה וכפי שכתבה ד"ר הדרה מור במאמרה 'הרמת מסך בבתי הדין לעבודה' ספר גרוס - מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי לכבודו של פרופ' יוסי גרוס, עמ' 343, 345 (2015)):
"ההכרה המשפטית בחברה בע"מ כיצור נפרד ועצמאי ועקרון האחריות המוגבלת הם עמודי התווך הבסיסיים להתנהלות העסקית. עקרונות אלו נשמרים בקפידה, והאינטרס להגנתם חוצה את כל שכבות העוסקים בנושא - המחוקק, בתי המשפט, המתקשרים, הנושים".
139. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 41428-01-13 מרדכי שחם - קובי ביטון, 10.5.18 (להלן: "עניין שחם") כתב בית הדין הארצי לעבודה דברים אלו:
"הכללים להרמת מסך ההתאגדות הותאמו בבתי הדין לעבודה למאפיינים המיוחדים של יחסי העבודה, הנובעים מחוסר האיזון הבסיסי החל במקרים רבים בין העובדים לבין המעסיק (ראו בין היתר: בג"צ 132/15 ר-צ פלסטק בע"מ נ' איפראימוב פאולינה [פורסם בנבו] (5.4.2017); בר-מור 346 - 347) וממעמדם המיוחד של העובדים כנושים נוכח העובדה לפיה "העובד אינו 'נושה וולונטרי' אלא נושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת" (ע"ע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין – ערב חדש עיתונות - אילת בע"מ [פורסם בנבו] (17.12.2002); ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין - G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ [פורסם בנבו] (31.10.2011))."
ובהמשך:
"עניינו של שחם לא מצטמצם להעברת עובדים בין חברות כאילו היו אבן על לוח המשחק, אלא מהווה פעילות מירמתית שיטתית ועקבית של בעל השליטה בקבוצת חברות, העולה כדי עבירות פליליות הן במישור יחסי העבודה והן במישור דיני המס, הנמשכת לאורך שנים רבות, בגדרה מוקמות חברות הרשומות בחלק מהמקרים על שם אנשי קש, תוך פגיעה בזכויות הנושים בכלל והעובדים המוחלשים בפרט, העברתם מחברה לחברה "מעל ראשם" והתעלמות צינית ובוטה מהחובות הבסיסיות כלפי העובדים תוך העמדתם בפני שוקת שבורה עם סיום עבודתם. ספק אם יימצא מקרה מובהק יותר להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב אישי של בעל השליטה בחברות כלפי עובדיו."
140. ועוד באותו עניין, בע"ע (ארצי) 1138/04 אהרון מאיר - שחר ידגר, 7.11.05 בו כתב כב' השופט עמירם רבינוביץ:
יתכנו מקרים בהם מן הראוי להרים את מסך ההתאגדות ולחייב אורגן של החברה בחיובי החברה. כך יעשה אם יוכח למשל כי אורגן החברה עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה ופעל על מנת להונות את נושי החברה (ראו לעניין זה : דב"ע מו/50-3 אלכסנדר תעשיות נעלים בע"מ ואח' - יצחק חלו, פד"ע יח', 415 וגם א' פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים בישראל, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשמ"ט - 1989, עמ' 46). דוקטרינת הרמת המסך שהייתה בעבר פרי פיתוח הפסיקה מעוגנת כיום בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן - החוק), בו נקבע כי "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן".
141. ובע"ע (ארצי) 1452/04 שלמה אביר - מנסור חוסיין, 22.5.06נקבע:
"אין חולק כי הרמת המסך הינה מהלך יוצא דופן וחריג והיא נעשית כאשר למשל אורגן של החברה עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה או פועל על מנת להונות את נושי החברה. העילות המקובלות להרמת מסך הן הקמת חברה למטרות תרמית, מצב בו אישיות החברה משמשת כסות לא חוקית לבעליה, ערוב נכסים של בעלי המניות עם נכסי החברה, ריקון החברה מנכסיה ועוד. אכן, אין רשימה ממצה של עילות להרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי המניות שכן "המסר המרכזי העולה מניתוח התקדימים הינו רצונה של המערכת השיפוטית לשמר בידיה מכניזם גמיש דיו על-מנת לאפשר לה להתעלם מן האישיות המשפטית באותם מקרים קיצוניים, שבהם נראה כי החלתו של עקרון האישיות הנפרדת תוליך לתוצאות מוזרות לא-צודקות" (ד"ר א' חביב - סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (1), עמ' 201)."
הכרעה
142. כמתואר לעיל בהרחבה, הכלל בדיני חברות הוא כי לחברה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ועל כן הרמת מסך וייחוס חובה של החברה לבעלי המניות היא החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (דב"ע נג/3-205 מחמוד וגיה - גלידות הבירה פד"ע כ"ז, 345).
סקירת הפסיקה מעלה באופן חד משמעי כי הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים, ובהתקיים התנאים הקבועים בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, התשס"ה-2005.
143. שקלנו בכובד ראש את טענת התובע בעניין הרמת המסך בין הנתבעות וחיובן ביחד ולחוד בגין כל תקופת העסקת התובע. בנסיבות מקרה זה ובהתאם להכרעות שלעיל ומאחר שלא הוכח כי מי מהנתבעים ביצע מעשי גניבה כלפי התובע , מצאנו כי יש לדחות את טענות התובע וזאת משלא הוכח כאמור כי מתקיימות נסיבות של מרמה המצדיקות הרמת מסך בין ניראור והזכיינית או בין כל אחת מהן לבעלי מניותית ונושאי התפקידים.
נסיבות סיום יחסי העבודה
144. טוען התובע כי פוטר מעבודתו.
מנגד, טוענת הזכיינית כי התובע ברח ונטש את מקום העבודה. התובע טוען שפוטר שעה שנאמר לו כי אין אפשרות לחדש את אשרת העבודה שלו, אלא שאיש לא פיטר אותו ולמעשה חוזה העבודה שלו היה אמור להסתיים עם עזיבתו את ישראל. משהתובע לא יצא מישראל - הוא שזנח את עבודתו והתפטר. התובע אינו יכול לטעון מחד שעבודתו הסתיימה על רקע תום אשרתו, ומאידך כי הועסק באופן לא חוקי במשך שנה.
הכרעה
145. השאלה האם עובד פוטר מעבודתו או שמא התפטר מיוזמתו הינה שאלה עובדתית בעיקרה. הנטל להוכחת טענה זו מוטל על כתפי הטוען אותה, שהינו בבחינת "המוציא מחברו" (דב"ע (ארצי) נו/3-201 שמש ירושלים - מאיר ניסימיאן, 26.5.97); ע"ע (ארצי) 251/09 רו"ח אלון לויטה - לויטה, ליפסקי ושות' משרד רואי חשבון, 15.9.11).
"היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד ומעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר. ייתכנו מקרים שאפשר ללמוד מהם מעצם התנהגותו של אחד הצדדים כי הינו מתכוון להביא את הקשר לידי גמר. הכלל הוא שתמיד יידרש קיום תנאי אחד, והוא וודאות ש"הצד הפועל" אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני" (ע"ע 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' - יוסי שוורץ, 13.2.11; דיון (ארצי) ל/3-1 זמל הרמן - דואיב גילה, פ''ד א(1) 18, 11.1.07).
146. בתי הדין פסקו לא אחת כי פיטורים או התפטרות יש להוכיח בפעולת התנהגות אשר יש בה להצביע על כוונה והבעה מפורשת של המעשה. בפסיקה נקבע, כי "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא, שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, 'לידי גמר'" (דב"ע תשן/3-6 ניהול רשת חניונים (א. מרקור) - ז'ק לוי, 6.2.90).
יתרה מכך, הדיבור או ההתנהגות המביאים את היחסים לידי סיום חייבים להיות חד משמעיים. על בית הדין לבחון לא רק מי יזם את ניתוק היחסים אלא גם מי היה הצד המעוניין אשר נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו זו, בין בכתב, בעל-פה או בהתנהגות, כשנטל ההוכחה מוטל על הטוען לפיטורים/התפטרות (דיון (ארצי) ל/3-18 נח בנצילוביץ - "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ, 30.11.70).
147. למעשה, אין מחלוקת כי כחודש לאחר תום התקופה בה יכולה הייתה הזכיינית להעסיק את התובע בהתאם לתנאי היתר העסקתו, הודיעו על כך לתובע ובהתאם קנו לו את כרטיס הטיסה בחזרה לתאילנד.
משלא הגיע לטיסה זו ולא חזר לעבודתו, טוענים הנתבעים כי למעשה נטש את מקום עבודתו. אין באפשרותנו להסכים עם טענה זו.
148. לטעמינו, משהודיעה הזכיינית לתובע כי אין באפשרותה להמשיך את העסקתו, היא הלכה למעשה פיטרה אותו ובתום חודש ההודעה המוקדמת היה עליה לעשות לו גמר חשבון ובמסגרת זו לשלם את מלוא זכויותיו טרם עזיבתו את הארץ.
על כן, העובדה שהתובע לא הגיע לטיסה שהוזמנה עבורו, אין בה כדי להוריד מזכאותו לגמר חשבון במסגרת סיום העסקתו בזכיינית.
רכיבי התביעה
הפרשי שכר
149. הפרשי שכרו של התובע נחלקים לשני מרכיבים: הפרשי שכר בסיס ותמורה בגין שעות נוספות. בעניין הפרשי שכר בסיס, הנטל רובץ על כספי המעסיק להוכיח כי שילם את שכרו המלא של העובד כפי שנקוב בתלושי השכר.
150. לגישת הנתבעים, האישור עליו חתם התובע החל מחודש יולי 2010 מוכיח כי שכרו שולם על פי האמור בתלושי השכר במזומן.
הכרעה
151. בהתאם לאמור לעיל, התובע קיבל את שכרו בהתאם לתלושי השכר, דוחות הנוכחות והאישורים עליהם חתם מדי חודש - ואין הוא זכאי להפרשי שכר.
חופשה, הבראה וחגים
152. לטענת התובע לא קיבל מעולם רכיבים אלה.
לטענת הנתבעים, התובע זנח רכיבים אלה בסיכומיו ולא דן בהם. למעלה מן הצורך, וכפי שעולה מתלושי השכר, התובע קיבל תמורת חופשה והבראה מדי חודש בחודשו. אשר לדמי חגים, התובע קיבל שכר גלובלי ואינו זכאי לדמי חג.
הכרעה
153. אכן, התובע קיבל שכר גלובלי ולא שעתי או יומי, ולכן אינו זכאי לדמי חג.
154. מתלושי השכר עולה כי התובע קיבל תמורה בגין ימי חופשה והבראה, אך יש לבחון האם רכיבים אלה שולמו לו כדין. לא נבחן את שנת 2014, שכן בידנו תלוש אחד בלבד לשנה זו והתובע הפסיק עבודתו בזכיינית לכל המאוחר בחודש מרץ בשנה זו.
155. אשר לדמי ההבראה, על מנת לבחון האם אלה מהווים חלק מהשכר למרות ששולמו מדי חודש, יש לבחון האם הסכום ששולם משקף תשלום דמי הבראה אמיתי ולא פיקטיבי. לשם כך, אבחן את התשלום שבוצע במשך שנות עבודתו.
בפועל על פי תלושי השכר על פי דין פער שנתי
(₪)
תמורה חודשית בגין דמי הבראה
(₪) תשלום שנתי בגין דמי הבראה
(₪) מספר ימי זכאות לדמי הבראה ערך יום הבראה
(₪) סך הכל תשלום
(₪)
2013 185.5 2,226 7 374 2,618 392
2012 182.5 2,190 7 371 2,597 407
2011 142 1,740 6 365 2,190 450
2010 142 1,704 6 351 2,106 402
2009 138 1,656 5 340 1,700 44
156. סך הפער מסתכם ב- 1,695 ₪. נראה כי מדובר בפער די קטן מדי שנה שיכול ונבעו מסיבות שונות או מטעויות חישוב כלשהן, בכל מקרה התובע יכול לדרוש דמי הבראה בגין שנתיים אחרונות בלבד.
לכן, על הנתבעים לשלם לתובע דמי הבראה בסך 799 ₪ (392 ₪ הפער של שנת 2013 + 407 ₪ הפער של שנת 2012).
157. באשר לפדיון חופשה - גם באשר לרכיב זה נבצע בדיקה דומה:
בפועל על פי תלושי השכר על פי דין פער שנתי
(₪)
תמורה חודשית בגין חופשה
(₪) תשלום שנתי בגין חופשה
(₪) מספר ימי חופשה ערך יום חופשה - (שכר רבעוני חלקי 90)
(₪) סך הכל תשלום
(₪)
2013 706.28 8,475.36 14 706.2792 9,887.9 1412.5
2012 689.5 8,274 12 689.5392 8,274.5 --
2011 664.56 7,974.72 12 664.5408 7,974.5 --
2010 641.18 7,694.16 12 641.1792 7,694.15 --
2009 577 6,924 12 597.64 7,171.68 247.68
158. התובע יכול לתבוע דמי חופשה בגין 3 שנות עבודתו האחרונות בלבד, כאשר רק בשנת 2013 קיים פער כלשהו (של יומיים) בגין ימי החופשה להם היה זכאי.
בהתאם, על הנתבעים לשלם לתובע בגין רכיב זה סך של 1,413 ₪.
הודעה מוקדמת פיצויי פיטורים
159. לטענת התובע, פוטר ללא הודעה מוקדמת ולכן זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
מנגד, טוענים הנתבעים כי בשל הנסיבות המתוארות לעיל ולאור עבירתו על החוק והנזקים להם הוא גורם לנתבעים, יש להורות על שלילת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. אשר להודעה מוקדמת, התובע עצמו טוען שחודש לפני הפסקת עבודתו אמרו לו מר חכם ומר שחר שנגמרת לו הוויזה, ולכן ניתנה לו הודעה מוקדמת לפי דין ואין לדון ברכיב זו.
הכרעה
160. משהכרענו לעיל בשאלת סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ולפי הכרעה זו הזכיינית הלכה למעשה פיטרה את התובע - עליה לעשות עבורו גמר חשבון ובמסגרת זו לשלם לו פיצויי פיטורים.
אשר להודעה מוקדמת, מקום בו התובע עצמו מודה כי מר חכם ומר שחר הודיעו לו כי מסתיימת אשרתו ולא יוכלו להעסיקו עוד - והיות שעבד במהלך חודש זה וקיבל בגינו את שכרו - אין מקום לחייב את הנתבעים בחלף הודעה מוקדמת.
161. בהתאם לתלוש השכר לחודש ינואר 2014 (האחרון שצורף), שכרו של התובע (בערכי ברוטו) היו בסך 18,177.78 ₪.
162. התובע החל עבודתו בניראור ביום 24.12.08, נויד לזכיינית בפברואר 2009 וסיים עבודתו בזכיינית בתאריך 9.3.14 (אין מחלוקת על תקופת העסקתו הכוללת), סך הכל 62.5 חודשים.
163. חישוב פיצויי פיטורים:
62.5 חודשים ª 18,178 ₪ º 12 = 94,707 ₪ (כנתבע בכתב התביעה).
164. על הנתבעים לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 94,707 ₪.
פנסיה
165. לטענת הנתבעים, התובע לא זכאי להפרשות פנסיוניות שכן פסיקת תשלומי פנסיה לעובד זר, שתקופת הישארותו בישראל מוגבלת ל- 5 שנים לכל היותר, נוגדת את הרציונל העומד מאחורי החובה להפריש לפנסיה - תכלית סוציאלית. פרשנות זו מתיישבת עם העובדה שאף חברת ביטוח אינה מוכנה לבטח פנסיונית עובדים זרים.
בכל מקרה, תחשיב תקבוליו לפנסיה יהיה עד לגובה השכר הממוצע במשק בלבד.
166. טענות אלה של הנתבעים מנוגדות להלכה ואין לקבלן. בהתאם לפסיקה, זכאי היה התובע לקבל הפרשות פנסיוניות לאורך תקופת העסקתו.
הכרעה
167. התובע זכאי להפרשות פנסיוניות 6 חודשים לאחר תחילת העסקתו, קרי החל מחודש יוני 2009 ועד לגובה השכר הממוצע במשק.
שנת עבודה מספר חודשי עבודה שכר שנתי אחוז הפרשה הפרשה
2009 7 7,928ª7 = 55,496 1.66% 921.2
2010 12 8,015ª12 = 96,180 2.5% 2,404.5
2011 12 8,307ª12 = 99,684 3.33% 3,319.5
2012 12 8,619ª12 = 103,428 4.16% 4,302.6
2013 12 8,828ª12 = 105,936 5% 5,297
2014 2.33 9,089ª2.33 = 21,177.37 6% 1,270.6
17,515.4