90. הנתבעים יכולים היו להעיד שפים שהועסקו על ידם באותה התקופה שיעידו אודות בקשתם לקבל את שכרם בדולרים, אך הם לא עשו זאת מסיבות מובנות. חקירתם הנגדית של שפים נוספים הייתה חושפת את התרמית ומידע כזה היה מתפשט וחושף את הנתבעים לתביעות רבות.
טענות הנתבעים
91. לא עלה בידי התובע לסתור את ראיות הנתבעים המוכיחות מעל לכל ספק סביר שקיבל שכר שף מומחה מדי חודש לידיו, במזומן, בהתאם למסמכים עליהם חתם וכי עבד במתכונת של משרה מלאה לכל היותר משך כל תקופה העסקתו.
92. הוכח בהליך כי התובע קיבל את כספו בהתאם למפורט בתלושי השכר מדי חודש בחודשו. כך, מאחר שלתובע לא היה חשבון בנק בתקופה הרלבנטית לתביעה (ולא היה כל נוהל המחייב פתיחת חשבון עבור שפים מומחים), התובע קיבל את שכרו במזומן ביחד עם תלוש השכר.
וכך העיד מר שחר על אופן קבלת השכר ועל ה"שירות המיוחד" שניתן לתובע בהקשר זה:
"העובד סיים את השעות בסוף החודש, החתמנו אותו על כרטיס שעות העבודה, הכרטיס עובר להנהלת החשבונות כדי שיפיקו לו תלוש, תלוש מגיע, כותבים צ'ק לעובד, מראים לו, הוא חותם מאחורה כדי שנמשוך לו את הכסף, אני הולך לבנק, מושך את הכסף, ממיר לו את הכסף לדולרים, משלם אותו ומחתים אותו על מסמך שאומר שהוא קיבל את הכסף ותלוש השכר... הוא מדבר תאילנדית, הוא לא מדבר עברית וגם לא אנגלית וכיוון שהרשת מנהלת ככה את העניינים לעובדים הזרים, עוזרים להם סך הכל, אם אני הייתי הולך לתאילנד והייתי צריך למשוך כסף לא הייתי מצליח סביר להניח, אז אנחנו עוזרים להם ועושים בשבילם את הדבר הזה." (עמ' 64, ש' 2-16 לפרוטוקול הדיון מיום 12.4.18)
93. התובע אישר מדי חודש בחודשו את קבלת תלוש השכר ואת קבלת השכר לידיו - בחתימתו. לבקשת התובע ובהתאם לנוהג, נציגי הזכיינית המירו את הכספים שנמשכו באמצעות המחאות מחשבון הזכיינית לדולרים. מעולם לא נטען כי התובע קיבל את שכרו באמצעות המחאות אלה, אלא במזומן, אך משום שמדובר בחברה ולא ניתן למשוך כספים מבלי לבצע פעולה חשבונאית, היה צורך בהוצאת המחאות לתשלום שכרו. לעניין המרת השקלים לדולרים, אין על הנתבעים כל חובה שבדין לשמור את קבלות ההמרה שנמסרו לתובע.
יתרה מכך, בסעיף 17 לתצהירו טוען התובע שקיבל את שכרו בדולרים והלך בעצמו להמיר את אותם דולרים לשקלים, אך הוא עצמו אינו מציג כל קבלות להוכיח המרות אלה.
94. בסיכומיו, טוען התובע לראשונה כי לא ברור על ידי מי נערך תרגום אישורי קבלת השכר, אך התובע לא הכחיש את תוכן המסמך או את תרגומו, ודין הטענה להידחות.
95. המסמכים עליהם חתם התובע מטרתם להגן על המעסיק בשעה שמשרד הפנים יבצע ביקורת כלשהי, ואין זה אומר שמדובר במסמכים מזויפים או כאלו המציגים מצג שווא.
בנוסף, אין מדובר בכתבי ויתור, אלא באישור על קבלת כספים, ולכן הפסיקה המובאת בסיכומי התובע אינה רלבנטית. אישורים אלה הינם אותנטיים ומזמן אמת, וטעות כזו או אחרת שנפלה בהם אינה מעידה על דבר ובוודאי שלא הופכת אותם למזויפים. לעיתים ההמחאות פוצלו וב"כ התובע מציג רק המחאה אחת מאותו החודש, ללא השלמת המחאה הנוספת. בכל מקרה, התובע קיבל את שכרו במהלך כל התקופה באותה הדרך (כך גם לפי כרטסת הנהלת החשבונות של התובע), למרות שבתחילת העסקתו לא הקפידה הזכיינית על חתימתו על תלושי השכר שלו.
96. התובע חתם על הסכם העסקתו עם ניראור מול קונסול ישראל בתאילנד ואישר בחקירתו הנגדית כי קרא אותו וידע את התנאים האמורים בו (שכר בסך 15,000 ₪ בחודש ולא פחות מכפל השכר הממוצע במשק). עוד בהסכם זה נכתב מפורשות מה ערך השקל הישראלי לעומת הדולר : 1 דולר = 4.15 ₪. לכן, יש לדחות את טענת התובע בעניין זה.
97. אשר לעדותה של גב' פינדה, טוענים הנתבעים כי מדובר בעדה יחידה שיש לה אינטרס בתביעה.
הכרעה
98. ככלל, הפסיקה המסורתית בעולם דיני עבודה קובעת חזקה לפיה תלושי השכר מהווים ראיה לאמיתות תוכנם ומשקפים את העבודה שבוצעה בפועל, אלא למעט אם הוכח אחרת בראיות מהימנות כאשר נטל ההוכחה ללקות כלשהי בתלושי שכר, מוטל על כתפי העובד (ר' עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי, 25.11.08; דב"ע (ארצי) נה/193 - 3 חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ, 1.5.96; דב"ע (ארצי) מז/146 - 3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19 (1988)).
99. בעניין ע"ע 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי - שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ, 9.1.19 (להלן: "הלכת אוקראינסקי"), נקבע כי הטענה לפיה האמור בתלושי השכר אינו משקף את הסכמתם העובדתית של הצדדים הינה טענה עובדתית, ועל כן יש לבחנה על סמך הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס”ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") וחוק הגנת השכר, תשי”ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").
בהתאם להלכת אוקראינסקי, במסגרת הבחינה העובדתית יש להבחין בין שני מקרים: האחד, בו המעסיק מסר לעובד הודעה על תנאי עבודה, והאמור בהודעה משתקף בצורה נאותה בתלושי השכר של העובד, אז קיימת הנחה כי התשלום והפירוט מבטאים את הסכמת הצדדים. חזקה עובדתית זו נובעת מכך שהנטל המוטל מלכתחילה על העובד לא עבר אל המעסיק מכוח סעיף 5א לחוק ההודעה לעובד או סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר. העובדה שהעובד עבד לאורך זמן לאחר שנמסרה לו הודעה על תנאי העסקתו, מחזקת למעשה את החזקה העובדתית האמורה. עובד המבקש לטעון שלמרות ההודעה והפירוט בתלוש, ההסכמה החוזית הייתה שונה - עליו להוכיח זאת והנטל על כתפיו. השני, כאשר לא מסר המעסיק לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים המפורטים בחוק הגנת השכר. במקרה כזה קובע סעיף 26ב(ג) חזקה לפיה השכר החודשי ששולם לעובד הוא שכר רגיל, והרכיבים שפירוטם נדרש בתלוש אינם כלולים בו. החזקה ניתנת לסתירה, אולם כדי לסתור את החזקה ולשכנע בקיומה של הסכמה אחרת (כגון, היות השכר כולל תשלום גם בגין דמי הבראה) נדרש המעסיק לראיות ברורות ומשכנעות. קביעה שכזו בהודעה לעובד, העונה על דרישות החוק, עשויה להוות ראיה ברורה שכזו. במקרה כזה על העובד הטוען אחרת לבסס את טענתו. בהעדר הודעה העונה לדרישות החוק כאמור יש לבחון את המארג הראייתי וספק יפעל לחובת המעסיק.
100. במקרה שלפנינו יש הסכם העסקה (גם מול ניראור וגם מול הזכיינית) עליו חתום התובע (שאישר בעדותו כי זו אכן חתימתו), התואם לתנאי העבודה המשתקפים בתלושי שכרו. לכן, בהתאם להלכת אוקראינסקי קיימת חזקה כי תנאים אלה מבטאים את הסכמת הצדדים. במידה והתובע טוען כנגד אותם תלושי שכר, נטל ההוכחה רובץ על כתפיו ועליו להוכיח זאת.
101. חיזוק נוסף לאמינות התלושים, ניתן לראות בכך שמדי שנה בוצע עדכון לגובה השכר (ככל הנראה בהתאם לגובה השכר הממוצע במשק), כמו גם לדמי הנסיעות וערך יום חופש ויום הבראה (לגביהם נרחיב בהמשך) וכי נוהל פנקס ימי מחלה שהתעדכן מדי חודש. בנוסף, התובע נשאל בחקירתו הנגדית אודות החתימה על גבי כל אחד מהתלושים, ואישר כי מדובר בחתימתו (פרט לשתי חתימות שלטענתו אינן שלו ואולי זוייפו) (עמ' 17, ש' 18 - עמ' 20, ש' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.17).
אומנם כל חודש מופיע אותו מספר ימי עבודה (ללא התחשבות בחודשים בהם היו חגים) ואותו מספר שעות עבודה, וזה אכן מצביע על בעייתיות מסוימת, אך לטעמינו במקרה זה ונוכח המפורט לעיל, אין בכך כדי לפגום בתלושים באופן בו הנטל יועבר לכתפי המעסיק.
102. בהתאם לפסיקה, טענת המעביד כי שילם לעובד שכר ותשלומים אחרים שהגיעו לו בקשר לעבודתו או לסיום עבודתו היא במהותה טענת "פרעתי" והנטל להוכיח אותה מוטל על המעסיק (דב"ע (ארצי) נד/188 - 3 חליל אחסן מוחסן - מרכז מוסדות זוועהיל, 27.10.92; דב"ע (ארצי) נד/19 - 3 פרחי השרון סדרס חיים בע"מ - יוסף גאנם ואח', 19.12.94; בר"ע (ארצי) 20311-05-10 אופוס שירותי כ"א בע"מ - חנה מהדרי, 17.10.10).
יחד עם זאת תלושי השכר אינם מהווים ראיה לביצוע התשלום בפועל. תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המפורטים בו, אולם אינם מהווים ראייה לכך שהתשלומים המפורטים בהם שולמו בפועל לעובד. לעניין הוכחת העברת כספים לקרן הפנסיה, קבע בית הדין כי-
"אין די בתלושי השכר כדי להרים את נטל ההוכחה. תלוש משכורת כלשעצמו אינו מעיד על העברת הכספים בפועל לקרן הפנסיה. כלל הראיה הטובה ביותר דורש הצגת אישור מקרן הפנסיה על העברת הכספים או כל מסמך אחר המעיד על תשלומם. המבקשת [המעבידה] לא המציאה הוכחה זו, ולכן לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת התשלום לקרן הפנסיה" (בר"ע (ארצי) 29175-07-12 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ - טקלה פנטה 14.11.12).