74. לא מצאנו את גרסתו של התובע מהימנה. התובע טען שדוחות הנוכחות אינם משקפים את שעות עבודתו בפועל, אך מנגד לא הציג כל רישום שלו באשר לשעות העבודה, ולמעשה התאים את גרסתו בעניין זה לשעות פעילות המסעדה. כאשר במסגרת גרסתו, טען כי היה עליו היה להכין את המטבח ולנקות את המסעדה (טענות שהוכחשו לחלוטין על ידי הנתבעים, שאף מציגים תלושי שכר של עובד הניקיון במסעדה שעזב את ישראל ואינם יכולים לזמנו לעדות בעניין זה).
75. כמו כן, עיון (ובדיקה מדגמית) של דוחות הנוכחות מעלה כי במרבית חודשי עבודתו שעות העבודה המצוינים תואמים לשעות העבודה הנטענות על ידי הנתבעים. ב"כ התובע מציין אומנם מספר חודשים בהם אין התאמה, אך הסברי הנתבעים לטעויות אלה מקובלים עלינו.
אם אין די בכך, התובע חתם מדי חודש בחודשו על גבי דוחות הנוכחות ואישר את חתימתו בעדותו (עמ' 33, ש' 19 - עמ' 36, ש' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.17). איננו יכולים לקבל את טענתו כי חתם מבלי לראות את שכתוב על גביהם או כי לא יכול היה להתלונן כי עבד שעות שונות משנכתב.
76. למעשה, התובע לא הציג כל ראיה שהיא התומכת בגרסתו לעניין שעות עבודתו הרבות.
על כן, בשל האמור ולפי העדויות שהובאו בפנינו, אין לנו אלא לקבוע כי מתכונת העבודה של התובע הינה לפי דוחות הנוכחות שהגישו הנתבעים בהליך זה.
ב) אופן תשלום השכר ושאלת פיקטיביות תלושי השכר
טענות התובע
77. לכאורה, תשלום שכר במזומן לצד החתמת התובע על אישור כי קיבל את שכרו, יכול היה ליצור תמונה מושלמת העולה בקנה אחד עם דרישות חוק הגנת השכר של תשלום שכר במזומן ביחד עם צירוף ראיה לעצם קבלת השכר. אולם, בתגובת הנתבעים לבקשה התובע למסירת פרטים נוספים וגילוי מסמכים, נטען לראשונה כי משכורתו של התובע נמסרה לפקודתו באמצעות המחאה מידי חודש בסכומי נטו בשקלים - וכי לאחר שההמחאה נפדתה והתובע אישר את הסכום, פנו יחד, לבקשת התובע לצ'יינג' והמירו את המטבע. למעשה, נטען כי מנהלי הזכיינית השחיתו שעות מזמנם על עמידה בתורים ומתן שירות מיוחד לתובע - פירעון ההמחאה והמרתו לדולרים - זאת מידי חודש בחודשו, משך מעל 5 שנים.
בחינת הרישומים בכרטיס העובד של התובע אצל הזכיינית לא מגלה זכר לאותו סיפור, ולפיו הסתיימה פעולת תשלום השכר במסירת המחאה לידי התובע וחיוב חשבון הבנק שלה.
78. אם זו הייתה שיטת הפעולה לתשלום שכרו של התובע, מדובר בעבירה פלילית של העלמת הכנסות, אי רישום תקבול ורישום כוזב במסמכי תאגיד, שכן הלכה למעשה מדי חודש בחודשו מי ממנהלי הזכיינית פרע את ההמחאה בבנק וקיבל לידיו מזומנים כאשר המשמעות המשפטית של פעולה זו היא משיכת כסף מזומן לקופת המזומנים של תאגיד, שכן מי שפרע את ההמחאה היא הזכיינית ולא התובע, כל זאת ללא רישום בספרי התאגיד.
אם תשלום שכרו של התובע התבצע בדולר ולא במטבע ישראלי, היה על הזכיינית לרשום זאת כזיכוי במט"ח בספריה, בתלושי השכר שקיבל ובכרטיס העובד, ולא לדמות מציאות מזויפת של תשלום בשקלים שלא היה ולא נברא, או תשלום באמצעות המחאה שמעולם לא נמסרה לתובע.
79. בעת פירעון ההמחאות בבנק, גב ההמחאות נחתם על ידי מר חכם או מר שחר באופן אישי ולא על ידי הזכיינית בחותמתה. מנהלת הבנק אף היא אישרה בעדותה כי ברוב המקרים אחד מהם הגיע למשוך את ההמחאות כהיסב שני. עובדה זו הופכת אותם לצד להתחייבות השיטרית על כל המשתמע מכך.
במהלך הדיון עלתה טענת ב"כ הנתבעים כי החתמת התובע על המסמכים לפיהם קיבל את שכרו ואת המגיע לו, היו בראש ובראשונה כדי להגן על הזכיינית ממשרד הפנים. לטענת התובע, מדובר בטענה מעוררת השתאות - האם יש רמז לחשש שמשרד הפנים יגלה שהנתבעים פעלו שלא כדין? האם מדובר בניסיון לסכל פעולות אכיפה? הרי למי ששילם כדין אין ממה לחשוש...
80. התובע טוען כי מעולם לא קיבל את תלושי השכר שלו ואלה אף לא הוצגו בפניו, וכי מעולם לא פדה את ההמחאות שצילומיהן צורפו. בחקירתו הנגדית, נשאל כיצד יתכן שחתם על גב ההמחאה מבלי לראות את הסכום הנקוב בה, והשיב על כך שהמעסיק הפך את ההמחאה לחתימתו ולקח אותה מיד (עמ' 54, ש' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.17) - וכי זו כלל לא נמסרה לידיו.
משההמחאה לא נמסרה לתובע, למעשה תשלום השכר לא הושלם בהתאם לפקודת השטרות [נוסח חדש] וההתחייבות השיטרית לא נכנסה לתוקף.
81. הואיל וחתימתו של התובע בגב ההמחאה אינה שנויה במחלוקת, כמו גם העובדה שההמחאה לא נמסרה לידיו פיזית, מתגבש היסוד העובדתי הנדרש לעבירת זיוף כמשמעותה בחוק העונשין, שכן הדבר יוצר מצג המדמה מצב משפטי ועובדתי כוזבים.
82. ממשיך התובע ומציין כי אומנם מרבית ההמחאות נראו תקינות והבנק לא יכול היה לדעת כי זויפו, קיימות 7 המחאות (בסכום כולל של 83,829 ₪) שכלל לא הוסבו על ידי התובע ובכל זאת נפרעו, באופן שמעמיד את הבנק בסיכון לתביעה על פירעון אותם המחאות שלא כדין.
83. על מר חכם ומר שחר להוכיח כי לאחר שניכסו לעצמם את שכרו של התובע (על ידי פירעון ההמחאות בבנק), שילמו את הסכומים שמשכו לידי התובע. לצורך כך, הציגו מסמכים המכונים על ידם 'אישורי קבלת שכר', עליהם החתימו את התובע תמורת תשלום שכרו.
84. למעשה, לטענת הנתבעים שכרו של התובע שולם לו בדולרים, בסכומים לא ידועים שלא תועדו, שכן קבלות של צ'יינג' אינן מצורפות לתיק. חתימת התובע על אישור בו הוא מצהיר שקיבל סכום שיקלי הנקוב בתלוש השכר בה בעת שמעולם לא קיבל אותו לידיו, אלא לכל היותר מוצר פיננסי שווה כסף בערך וכמות לא ידועים ללא כל עקבות או יכולת בדיקה סכום אחר לא ידוע, בדולרים, רק מדגישה את העובדה כי חתם בכפייה על מסמך מזויף כמשמעותו בחוק העונשין, ובו נתונים מופרכים שאין בהם שמץ של אמת.
בנוסף, התובע לא נשאל אודות מהות המסמכים עליהם חתם, או האם הבין את האמור בהם, אלא רק כי זוהי חתימתו המופיעה על גביהם. בכל הזדמנות, הדגיש התובע שלא הבין על מה הוא חותם, ועדותו לא נסתרה.
85. פרטי מתורגמן המסמכים נעדרים מתיק זה והם לא הוגשו לתיק באמצעות מתורגמן. לכן לא ניתן לייחס לחתימת התובע עליהם כל משקל. גם הכיתוב העברי על מסמכים אלה לוקה בפגמים רבים, שכן אפילו הסכום אינו מוזכר.
86. לכן, אישורי התובע על קבלת שכרו דינם כדין מסמך מזויף ועצם הכנתם והחתמת התובע עליהם מהווים עבירה פלילית של שידול, מרמה, זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף.
87. הפסיקה אינה מייחסת משקל משמעותי לחתימה על כתבי ויתור סתמיים המבוססים על טענות בעלמא וקבעה שוב ושוב כי עובד יכול לוותר על זכות שהוקנתה לו בחוזה במקרים מצומצמים ורק כאשר הוא יודע בדיוק על מה הוא מוותר (דב"ע (ארצי) 3-229/נד חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים, 30.11.98; דב"ע (ארצי) נו/29-3 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי , לג (1999) 241).
88. לא רק שהוכח שהתובע לא קיבל את שכרו במזומן, אלא שאישורי קבלת השכר עליהם הוחתם בכפייה (אומנם לא באמצעות הצמדת אקדח לרקה אך בהחלט אמצעי כפייה אחרים) נסתרו באמצעות ראיות חפציות המעידות שמי שמשך את שכרו של התובע באמצעות המחאה הם מר חכם ומר שחר ולא התובע עצמו. השאלה מה יעשה התובע עם כספו, מתי ימשוך את תמורתו ואיזה מטבע ירכוש תמורתו, אינה מעניינם של הנתבעים או של כל מעסיק סביר אחר.
89. גב' פינדה הצהירה בתצהירה כי היא ניהלה את ענייניו הכספיים של התובע, ומתוקף ניהול זה ידעה כמה כסף קיבל מדי חודש מהנתבעים. בחקירתה הנגדית נשאלה כיצד היא יודעת כמה הרוויח התובע או האם יתכן כי השאיר חלק מהכסף אצלו, והשיבה:
"מהרגע שהכרתי את בונלאי הוא לא עשה את זה, עד היום... He is a very honest man." (עמ' 60, ש' 23-25 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.17)
90. הנתבעים יכולים היו להעיד שפים שהועסקו על ידם באותה התקופה שיעידו אודות בקשתם לקבל את שכרם בדולרים, אך הם לא עשו זאת מסיבות מובנות. חקירתם הנגדית של שפים נוספים הייתה חושפת את התרמית ומידע כזה היה מתפשט וחושף את הנתבעים לתביעות רבות.
טענות הנתבעים
91. לא עלה בידי התובע לסתור את ראיות הנתבעים המוכיחות מעל לכל ספק סביר שקיבל שכר שף מומחה מדי חודש לידיו, במזומן, בהתאם למסמכים עליהם חתם וכי עבד במתכונת של משרה מלאה לכל היותר משך כל תקופה העסקתו.
92. הוכח בהליך כי התובע קיבל את כספו בהתאם למפורט בתלושי השכר מדי חודש בחודשו. כך, מאחר שלתובע לא היה חשבון בנק בתקופה הרלבנטית לתביעה (ולא היה כל נוהל המחייב פתיחת חשבון עבור שפים מומחים), התובע קיבל את שכרו במזומן ביחד עם תלוש השכר.
וכך העיד מר שחר על אופן קבלת השכר ועל ה"שירות המיוחד" שניתן לתובע בהקשר זה:
"העובד סיים את השעות בסוף החודש, החתמנו אותו על כרטיס שעות העבודה, הכרטיס עובר להנהלת החשבונות כדי שיפיקו לו תלוש, תלוש מגיע, כותבים צ'ק לעובד, מראים לו, הוא חותם מאחורה כדי שנמשוך לו את הכסף, אני הולך לבנק, מושך את הכסף, ממיר לו את הכסף לדולרים, משלם אותו ומחתים אותו על מסמך שאומר שהוא קיבל את הכסף ותלוש השכר... הוא מדבר תאילנדית, הוא לא מדבר עברית וגם לא אנגלית וכיוון שהרשת מנהלת ככה את העניינים לעובדים הזרים, עוזרים להם סך הכל, אם אני הייתי הולך לתאילנד והייתי צריך למשוך כסף לא הייתי מצליח סביר להניח, אז אנחנו עוזרים להם ועושים בשבילם את הדבר הזה." (עמ' 64, ש' 2-16 לפרוטוקול הדיון מיום 12.4.18)
93. התובע אישר מדי חודש בחודשו את קבלת תלוש השכר ואת קבלת השכר לידיו - בחתימתו. לבקשת התובע ובהתאם לנוהג, נציגי הזכיינית המירו את הכספים שנמשכו באמצעות המחאות מחשבון הזכיינית לדולרים. מעולם לא נטען כי התובע קיבל את שכרו באמצעות המחאות אלה, אלא במזומן, אך משום שמדובר בחברה ולא ניתן למשוך כספים מבלי לבצע פעולה חשבונאית, היה צורך בהוצאת המחאות לתשלום שכרו. לעניין המרת השקלים לדולרים, אין על הנתבעים כל חובה שבדין לשמור את קבלות ההמרה שנמסרו לתובע.
יתרה מכך, בסעיף 17 לתצהירו טוען התובע שקיבל את שכרו בדולרים והלך בעצמו להמיר את אותם דולרים לשקלים, אך הוא עצמו אינו מציג כל קבלות להוכיח המרות אלה.
94. בסיכומיו, טוען התובע לראשונה כי לא ברור על ידי מי נערך תרגום אישורי קבלת השכר, אך התובע לא הכחיש את תוכן המסמך או את תרגומו, ודין הטענה להידחות.
95. המסמכים עליהם חתם התובע מטרתם להגן על המעסיק בשעה שמשרד הפנים יבצע ביקורת כלשהי, ואין זה אומר שמדובר במסמכים מזויפים או כאלו המציגים מצג שווא.
בנוסף, אין מדובר בכתבי ויתור, אלא באישור על קבלת כספים, ולכן הפסיקה המובאת בסיכומי התובע אינה רלבנטית. אישורים אלה הינם אותנטיים ומזמן אמת, וטעות כזו או אחרת שנפלה בהם אינה מעידה על דבר ובוודאי שלא הופכת אותם למזויפים. לעיתים ההמחאות פוצלו וב"כ התובע מציג רק המחאה אחת מאותו החודש, ללא השלמת המחאה הנוספת. בכל מקרה, התובע קיבל את שכרו במהלך כל התקופה באותה הדרך (כך גם לפי כרטסת הנהלת החשבונות של התובע), למרות שבתחילת העסקתו לא הקפידה הזכיינית על חתימתו על תלושי השכר שלו.
96. התובע חתם על הסכם העסקתו עם ניראור מול קונסול ישראל בתאילנד ואישר בחקירתו הנגדית כי קרא אותו וידע את התנאים האמורים בו (שכר בסך 15,000 ₪ בחודש ולא פחות מכפל השכר הממוצע במשק). עוד בהסכם זה נכתב מפורשות מה ערך השקל הישראלי לעומת הדולר : 1 דולר = 4.15 ₪. לכן, יש לדחות את טענת התובע בעניין זה.
97. אשר לעדותה של גב' פינדה, טוענים הנתבעים כי מדובר בעדה יחידה שיש לה אינטרס בתביעה.
הכרעה
98. ככלל, הפסיקה המסורתית בעולם דיני עבודה קובעת חזקה לפיה תלושי השכר מהווים ראיה לאמיתות תוכנם ומשקפים את העבודה שבוצעה בפועל, אלא למעט אם הוכח אחרת בראיות מהימנות כאשר נטל ההוכחה ללקות כלשהי בתלושי שכר, מוטל על כתפי העובד (ר' עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי, 25.11.08; דב"ע (ארצי) נה/193 - 3 חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ, 1.5.96; דב"ע (ארצי) מז/146 - 3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19 (1988)).
99. בעניין ע"ע 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי - שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ, 9.1.19 (להלן: "הלכת אוקראינסקי"), נקבע כי הטענה לפיה האמור בתלושי השכר אינו משקף את הסכמתם העובדתית של הצדדים הינה טענה עובדתית, ועל כן יש לבחנה על סמך הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס”ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") וחוק הגנת השכר, תשי”ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").
בהתאם להלכת אוקראינסקי, במסגרת הבחינה העובדתית יש להבחין בין שני מקרים: האחד, בו המעסיק מסר לעובד הודעה על תנאי עבודה, והאמור בהודעה משתקף בצורה נאותה בתלושי השכר של העובד, אז קיימת הנחה כי התשלום והפירוט מבטאים את הסכמת הצדדים. חזקה עובדתית זו נובעת מכך שהנטל המוטל מלכתחילה על העובד לא עבר אל המעסיק מכוח סעיף 5א לחוק ההודעה לעובד או סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר. העובדה שהעובד עבד לאורך זמן לאחר שנמסרה לו הודעה על תנאי העסקתו, מחזקת למעשה את החזקה העובדתית האמורה. עובד המבקש לטעון שלמרות ההודעה והפירוט בתלוש, ההסכמה החוזית הייתה שונה - עליו להוכיח זאת והנטל על כתפיו. השני, כאשר לא מסר המעסיק לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים המפורטים בחוק הגנת השכר. במקרה כזה קובע סעיף 26ב(ג) חזקה לפיה השכר החודשי ששולם לעובד הוא שכר רגיל, והרכיבים שפירוטם נדרש בתלוש אינם כלולים בו. החזקה ניתנת לסתירה, אולם כדי לסתור את החזקה ולשכנע בקיומה של הסכמה אחרת (כגון, היות השכר כולל תשלום גם בגין דמי הבראה) נדרש המעסיק לראיות ברורות ומשכנעות. קביעה שכזו בהודעה לעובד, העונה על דרישות החוק, עשויה להוות ראיה ברורה שכזו. במקרה כזה על העובד הטוען אחרת לבסס את טענתו. בהעדר הודעה העונה לדרישות החוק כאמור יש לבחון את המארג הראייתי וספק יפעל לחובת המעסיק.
100. במקרה שלפנינו יש הסכם העסקה (גם מול ניראור וגם מול הזכיינית) עליו חתום התובע (שאישר בעדותו כי זו אכן חתימתו), התואם לתנאי העבודה המשתקפים בתלושי שכרו. לכן, בהתאם להלכת אוקראינסקי קיימת חזקה כי תנאים אלה מבטאים את הסכמת הצדדים. במידה והתובע טוען כנגד אותם תלושי שכר, נטל ההוכחה רובץ על כתפיו ועליו להוכיח זאת.
101. חיזוק נוסף לאמינות התלושים, ניתן לראות בכך שמדי שנה בוצע עדכון לגובה השכר (ככל הנראה בהתאם לגובה השכר הממוצע במשק), כמו גם לדמי הנסיעות וערך יום חופש ויום הבראה (לגביהם נרחיב בהמשך) וכי נוהל פנקס ימי מחלה שהתעדכן מדי חודש. בנוסף, התובע נשאל בחקירתו הנגדית אודות החתימה על גבי כל אחד מהתלושים, ואישר כי מדובר בחתימתו (פרט לשתי חתימות שלטענתו אינן שלו ואולי זוייפו) (עמ' 17, ש' 18 - עמ' 20, ש' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.17).
אומנם כל חודש מופיע אותו מספר ימי עבודה (ללא התחשבות בחודשים בהם היו חגים) ואותו מספר שעות עבודה, וזה אכן מצביע על בעייתיות מסוימת, אך לטעמינו במקרה זה ונוכח המפורט לעיל, אין בכך כדי לפגום בתלושים באופן בו הנטל יועבר לכתפי המעסיק.
102. בהתאם לפסיקה, טענת המעביד כי שילם לעובד שכר ותשלומים אחרים שהגיעו לו בקשר לעבודתו או לסיום עבודתו היא במהותה טענת "פרעתי" והנטל להוכיח אותה מוטל על המעסיק (דב"ע (ארצי) נד/188 - 3 חליל אחסן מוחסן - מרכז מוסדות זוועהיל, 27.10.92; דב"ע (ארצי) נד/19 - 3 פרחי השרון סדרס חיים בע"מ - יוסף גאנם ואח', 19.12.94; בר"ע (ארצי) 20311-05-10 אופוס שירותי כ"א בע"מ - חנה מהדרי, 17.10.10).
יחד עם זאת תלושי השכר אינם מהווים ראיה לביצוע התשלום בפועל. תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המפורטים בו, אולם אינם מהווים ראייה לכך שהתשלומים המפורטים בהם שולמו בפועל לעובד. לעניין הוכחת העברת כספים לקרן הפנסיה, קבע בית הדין כי-
"אין די בתלושי השכר כדי להרים את נטל ההוכחה. תלוש משכורת כלשעצמו אינו מעיד על העברת הכספים בפועל לקרן הפנסיה. כלל הראיה הטובה ביותר דורש הצגת אישור מקרן הפנסיה על העברת הכספים או כל מסמך אחר המעיד על תשלומם. המבקשת [המעבידה] לא המציאה הוכחה זו, ולכן לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת התשלום לקרן הפנסיה" (בר"ע (ארצי) 29175-07-12 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ - טקלה פנטה 14.11.12).