127. בנות הזוג שלפניי ערכו הסכם לחיים משותפים אשר כלל הסכמות והסדרים מפורשים בכל הנוגע לחובותיהן כלפי הקטינה. הסדרים אלה, התייחסו גם לנסיבות בהן בנות הזוג תיפרדנה ולנסיבות בהן אחת מבנות הזוג תיאלץ לעזוב את המדינה. בית המשפט איננו יכול להתעלם מהחשיבות העליונה הטמונה בהכרה בהורותה של המבקשת 2 ומההשלכות אשר עשויות להיות להכרה בקשרי ההורות הנטענים בכל הנוגע לדיני הירושה, למזונות, למשמורת, לזכויות סוציאליות, לזכויות מכוח ביטוח לאומי ומס הכנסה, לאפשרות השימוש בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991, לאחריות בפלילים, לחוק עבודת נשים ועוד. משכך, המשמעות של מתן צו ההורות הפסיקתי למבקשת היא קריטית וחשובה ביותר.
128. אכן, המחוקק טרם השלים את המלאכה של עיגון ההסדרים לקביעת קשרי הורות בחקיקה ראשית, אולם אין משמעות הדבר כי על בית המשפט להתעלם מנסיבותיו המיוחדות של ההליך המובא בפניו, מטובת הקטינה הניצבת מולו ומהצורך להכריע על פי עקרונות של צדק. ברוח זו, סבורני כי ככל שתוכר זכותו להורות של בן הזוג הלא-ביולוגי, לא ניתן יהיה להפלות משפחות אלטרנטיביות או יחידים, שכל רצונם הוא להביא ילד לעולם. היטיבה לתאר זאת, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בפסק דינה בבג"ץ וייס (עמוד 846 לפסק הדין) 10533/04 איל ויס נ' שר הפנים, סד (3) 807, 846 (2011):
"אין לאדם זיקה אנושית חשובה בחייו מהזיקה לילד, וכאשר ביטוי השייכות הזו נתקל באי-אמון מובנה מצד הרשות הציבורית, הדבר מלווה בפגיעה אנושית שיש בה מן הפגיעה בכבוד האנושי".
129. ברצוני להתייחס בהקשר זה אף לדבריו מאירי העיניים של כבוד השופט ס' ג'ובראן בבג"ץ ממט-מגט, המתייחסים לחוסר השוויון בפניו ניצבים בני זוג מאותו המין הנדרשים להסדרים אלה (עמוד 42, פסקה 9 לפסק הדין):
"...אף במקום בו הסדר כללי מוביל בפועל לתוצאה המשפיעה בעיקר על קבוצת אוכלוסייה מוחלשת, יש לבחון את שאלת ההפליה במישור התוצאתי, קרי, יש לבחון האם ההסדר יוצר בפועל הפליה של קבוצה מוחלשת, ואם כך הדבר, האם ההפליה עומדת במבחני פסקת ההגבלה. הטענה כי די בקיומו של כלל "עיוור" לנטייה מינית, מבלי להתחשב בהשפעתו בפועל, אינה מתיישבת עם המבחנים לבחינתו של שוויון בשיטתנו המשפטית".
סוף דבר
130. כחלק מזכותו של הפרט לכבוד נגזרת אף זכותו לאוטונומיה וחופש הרצון. כחלק מהאוטונומיה של הפרט, רשאי הוא לפתח קשרי זוגיות עם כל אדם. הזכות לאוטונומיה כוללת בתוכה את זכותם של הורים לחיות עם ילדיהם ואת זכותם של ילדים לגדול עם שני הוריהם וזאת, כנגזרת מהזכות לחיי משפחה תקינים. תפקידה של המדינה הוא לאפשר את מימוש החירויות והזכויות של אזרחיה, לרבות זכותם לקיומו ושימורו של התא המשפחתי ומערכת היחסים שבין הורים לילדיהם. פתרון ההכרה בהורות אם כן, הוא מחויב המציאות ומתחייב מכוח זכותו הבסיסית והיסודית של האדם לכבוד. יפים לעניין זה דברו של כבוד השופט מ' שמגר בע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני, מח (3) 837, 842 (1994):
"כבוד האדם, בהקשר החוקתי, הוא מושג משפטי, אולם ביטויו המעשי, כאמור, בהוויה האנושית היום-יומית וביחסן של המדינה ושל החברה, ובכלל זה בתי המשפט, אל הפרט החי בה. כבוד האדם משתקף, בין היתר, ביכולתו של יצור אנוש בתור שכזה לגבש את אישיותו באופן חופשי, כרצונו, לבטא את שאיפותיו ולבחור בדרכים להגשמתן, לבחור בחירותיו הרצוניות, לא להיות משועבד לכפייה שרירותית, לזכות ליחס הוגן מצד כל רשות ומצד כל פרט אחר, ליהנות מן השוויון אשר בין בני אנוש, לזכות לתשומת הלב הראויה של החברה שבה הוא חי, להשיג דעת או לסרב לדעת, כרצונו".
131. האינטרס הציבורי, האינטרס של הצדדים ושל הקטינה הם, כי המבקשות תוכרנה כשוות מעמד. לכך יש השלכות רבות כפי שהובאו במסגרת פסק דין זה. הזכות להורות היא חלק מכבוד האדם והוכרה זה מכבר בשורה ארוכה של פסקי דין. זכות זו פועלת במקביל הן מול הזכות של הטוענות להורות והן מול הזכות של העובר והקטין שהורהו יוכרז ככזה. גם דוקטרינת טובת הקטין מחייבת הכרה ודאית בהורות המשפטית כדי להקנות לו את מלוא אגד הזכויות הקנויות לו מהוריו, כיאה לכל ילד ללא קשר להליך הבאתו לעולם וללא כל קשר למעמדו המשפטי בארץ.
132. אחריות ההורית תחילתה מאותה נקודה בזמן שבה הרעיון להורות הפך להיריון. זאת הנורמה החברתית, המוסרית ההורית אליה יש לשאוף. מי שבחר להביא ילד לעולם, ולא משנה באיזה דרך, קיימת לו חובה מוסרית הורית לדאוג לרך הנולד ללא קשר לדת, גזע, מין, אמונה, אזרחות או תושבות. אי מתן צו ההורות במקרה כזה עלול לפגוע בסדר החברתי המוסרי אליה החברה שואפת ועלולה לאפשר "שחרור מהורות" במקרים בהם חס וחלילה יולד ילד עם מום, או בכל מצב אחר בו יחפוץ הורה "להעלם למחוז אחר או למדינה אחרת". המדובר במדרון חלקלק ומסוכן העומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק, המוסר והגינות משפטית וחברתית.
133. אני מוצאת לנכון לחזור ולקרוא למחוקק כדי שיסדיר את סוגית ההורות נוכח היעדר חקיקה או פסיקה עקיבה בעניין, ובשל פיתוחם המואץ של טכנולוגיות ההולדה וקשרי המשפחה החדשה המצריכים הלימה מתאימה.
134. בשולי פסק הדין אציין, כי חשוב ביותר לבחון את טובת הילד. טובתו של ילד לעולם עדיפה, שיהיו לו שני הורים מאשר הורה אחד, לו הדבר אפשרי כמובן. שני הורים היכולים לדאוג לו ולאהוב אותו, לדאוג לחינוכו, לבריאותו ורווחתו. לכך יש השלכות רחבות גם מבחינת רווחה כלכלית בכל אספקט לרבות מזונות, זכויות ירושה משני הורים, בטחון ויציבות.
135. אין לי אלא לסיים את פסק דין בציטוט מדבריו היפים של כבוד השופט מ' חשין בע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 155 (1996), שמצאתי אותם מתאימים גם למקרה שלפני:
"משפט הטבע הוא, המשפט שבלבבנו פנימה, וגם אם ייאמרו הדברים בחוק או בחוקה לא יהיה בם לא הד ובד קול לאותה זכות מן הטבע. זכות זו מי תהום רבה ייתנו בה חיים, והם שיקיימו את יער המשפט הצומח עליהם. ומשפט המדינה ילך בעקבות משפט הטבע".
136. משכך ניתן בזה צו הורות פסיקתי מכוח "זיקה לזיקה" לאזרחית של מדינה זרה בעלת מעמד ארעי בישראל הנשואה לאזרחית ישראלית, כאשר הבת הזוג הישראלית היא האם הביולוגית, כך שתחולנה עליה כל הזכויות והחובות החלות על הורה על פי כל דין. אין בהחלטה זו כדי לגרוע ממעמדה של האם הביולוגית כאם הקטינה.
137. הצדדים יגישו פסיקתה מתאימה לחתימתי.
138. תואיל המזכירות לסגור התיק.
139. פסק הדין ניתן לפרסום כפוף להשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ה' אדר תש"פ, 01 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
איריס אילוטוביץ' סגל