המסקנה המתבקשת היא כי החברה היא חברת מעטים, המהווה "מעין שותפות".
פגיעה בציפיות לגיטימיות להשתתפות בניהול החברה כעילת קיפוח
בחברת מעטים, ציפיותיו הלגיטימיות של בעל מניות הן להיות שותף בניהול החברה "אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות המוקנית לבעל מניות במסמכי היסוד של החברה" (ראו עניין אדלר בס' 66 וההפניות שם).
ברע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380, 383 (2005) קבע כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) כי בחברה המאופיינת כ"מעין שותפות" קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. (ראו גם ע"א 6496/11 ססבון נ' סולומון (פורסם בנבו, 28.1.2014); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר (פורסם בנבו, 14.12.2006)).
--- סוף עמוד 14 ---
עם זאת, מקובלת עלי בהקשר זה טענת הנתבע כי כנגד ציפיותיו הלגיטימיות של בעל מניות בחברת מעטים להיות שותף בניהול החברה - עומדת ציפייה לגיטימית של בעל המניות האחר ש"שותפו" יתנהג ויפעל כשותף יחד עמו בניהול החברה.
ניתן אכן לקבוע כי על בעל המניות השותף לתרום את חלקו ולא להטיל על שותפו את מלוא האחריות לפעילות והצלחת החברה.
ג. מי רשאי לתבוע בגין קיפוח המיעוט
יש לדון עתה בשאלה האם רשאי התובע, כבעל 50% ממניות החברה, לתבוע בגין קיפוח המיעוט.
לטענת הנתבע, מאחר ואין בחברה בעלי שליטה או מיעוט שיש להגן עליו מפני הרוב לא קמה לתובע עילת תביעה.
לשאלה מי רשאי לתבוע בגין קיפוח המיעוט מתייחסת א. חביב סגל ז"ל בספרה דיני חברות (להלן: "חביב סגל"). בפרק יא' מסבירה חביב סגל כי ככלל, נראה שהפסיקה הכירה בזכותו של בעל מניות לתבוע בגין קיפוח המיעוט, גם כאשר הוא מחזיק ב-50% ממניות החברה. זאת בתנאי שיתרת המניות מוחזקת בידיו של בעל מניות בודד המחזיק בעצמו ב-50% ממניות החברה (ראו עמ' 602 וההפניות בה"ש 34).
חביב סגל מסבירה כי "הסיבה לכך היא כפולה: ראשית, כל עוד מתחלקות המניות בין שני בעלי מניות המחזיקים ב-50% מן המניות, כל אחד, הרי שאף אחד מהם אינו יכול להשליט את רצונו על האחר. כתוצאה מכך, נהנה כל בעל מניות המחזיק ב-50% מן המניות בשליטה פאסיבית על ענייניו של האחר. שנית, וחשוב יותר, במהלך השנים, לאור מגוון הסעדים שניתן לקבל כנגד קיפוח המיעוט, הפך סעיף 191 למקור הדין המרכזי להסדרת סכסוכים בין בעלי המניות המביאים, או המאיימים להביא, לקיפאון בניהול החברה. לאור נוכחות השימוש בסעיף גמיש זה, ובהעדר הסדר אחר לפתרון סכסוכים בין בעלי מניות השווים בכוחם, הורחבה פרשנותו של המושג "מיעוט" לכלול גם בעלי מניות המחזיקים ב-50% ממניות החברה" (עמ' 602).
כמו כן, מציינת חביב סגל כי ס' 191 לחוק החברות החדש מקנה את התרופה על קיפוח המיעוט לכל "בעל מניה" של החברה (עמ' 603).
מהאמור לעיל, עולה כי אין מניעה לתביעת התובע כנגד הנתבע בגין קיפוח המיעוט.
ד. בחינת טענות הקיפוח
- השתתפות הנתבע בישיבות יאסו כנציג החברה
--- סוף עמוד 15 ---
לטענת התובע, כמפורט לעיל, השתתפות הנתבע כדירקטור מטעם החברה בישיבות יאסו נעשתה תוך ניגוד עניינים של הנתבע כדירקטור בחברה ומשמעותה קיפוחו של התובע, כבעל מניות מיעוט. טענת הנתבע היא כי לא נפל כל פגם בהשתתפותו של הנתבע כדירקטור מטעם החברה בישיבות יאסו.
מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה לא נפל פגם בהשתתפותו כדירקטור מטעם החברה בישיבות יאסו.
בחקירתו הנגדית סיפר התובע כי "הפסיקו לערב אותי מיד אחרי שנסעתי לארה"ב, בסוף ינואר 2013" (עמ' 21, ש' 8 לפרוטוקול). אין מחלוקת בין הצדדים כי לפני נסיעתו של התובע לארה"ב הוסכם כי הוא יכהן כדירקטור מטעמה של החברה ביאסו (ס' 13 לתצהיר התובע וס' 24 לתצהיר הנתבע).
לגרסת הנתבע, הצדדים תכננו לעשות רוטציה של 6 חודשים הן בנוגע למקום מושבה של החברה והן בנוגע למשרת הדירקטור מטעם החברה ביאסו. זאת, "למרות שלא היה אכפת..." לנתבע כפי שהצהיר "...לא מקום מושבה של החברה, ולא אם התובע ישמש כדירקטור בשלב הראשון; או בכל התקופה. מבחינתי זה היה חסר משמעות שכן הבסיס להקמת וינרבוך היה שותפות מלאה..." (ס'25 לתצהיר הנתבע).
מקובלת עלי עדותו של הנתבע כי מכיוון שהתובע לא שהה בארץ הרי שלא היה טעם לרוטציה כאמור (עמ' 46, ש' 14-24 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית אישר התובע כי לא ביקש מהנתבע להעביר את מקום מושבה של החברה (עמ' 15, ש' 1-17).
התובע טען כי כאשר נסע לחו"ל הוא לא היה צריך למנות נציג מטעמו שישתתף בישיבות הדירקטוריון של יאסו מטעם החברה, כיוון שלפי הסכם המייסדים הוא זכאי להשתתף בישיבת הדירקטוריון באמצעות שיחת ועידה טלפונית או באמצעות video conference או בכל אמצעי תקשורת אחר (להלן: "השתתפות מרחוק"). לכן, לא מינה התובע נציג מטעמו להשתתף בישיבות הדירקטוריון של יאסו כדירקטור מטעם החברה (עמ' 23, ש' 18-28 לפרוטוקול; ס' 7.5 להסכם המייסדים המצורף כנספח 1 לכתב ההגנה).
עם זאת, עולה מהראיות עולה כי הנתבע הודיע לתובע מראש על קיומה של הישיבה הראשונה (עמ' 31, ש' 5-9 לפרוטוקול; נספח ז' לתצהיר התובע). התובע אינו טוען כי התנגד, לא בזמן אמת או בדיעבד, להשתתפותו של הנתבע בישיבה הראשונה ואף לא ביקש מהנתבע או מכל גורם אחר ביאסו להשתתף מרחוק בישיבה הראשונה.
בהתנהגות זו ניתן בהחלט לראות הסכמה והסמכה מפורשת, או לפחות משתמעת, של התובע כי הנתבע ישתתף בישיבה הראשונה במקומו כדירקטור מטעם החברה.
--- סוף עמוד 16 ---
הדברים נכונים גם לגבי השתתפותו של הנתבע בישיבה השנייה. מכיוון שהתובע ידע והסכים כי הנתבע ישתתף בישיבה הראשונה, הרי שבמצב זה לא הייתה כל מניעה כי הנתבע ישתתף באותו האופן בישיבה השנייה שנערכה כחודש וחצי בלבד לאחר מכן.
לפיכך, איני מוצאת כי נפל פגם בהשתתפותו של הנתבע בישיבות דירקטוריון יאסו כדירקטור מטעם החברה.
לאור זאת, אין בסיס לטענה כי התובע קופח על ידי הנתבע בגין השתתפות בישיבת הדירקטוריון של יאסו.
אי מסירת מידע לתובע ומידורו מתהליכי קבלת ההחלטות בחברה וביאסו
לטענת התובע, כמפורט לעיל, הנתבע העלים ממנו מידע ומנע ממנו את היכולת להשפיע על קבלת ההחלטות בחברה וביאסו. הנתבע טוען כי פעל לטובת החברה בהגינות ובתום לב וכי התובע בעצמו הדיר את רגליו מהחברה ולא פעל כנדרש מדירקטור בחברה.
נראה כי הצדק עם הנתבע.
ציפיותיו הלגיטימיות של בעל מניות בחברה קטנה, מעין שותפות, הן, כאמור, שותפות בניהול החברה. בפסיקה כבר אומצה גישתה של צ. כהן בספרה בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות (2008) (להלן: "צ. כהן"), לפיה אפילו הפסקת היוועצות בבעל מניות בחברה קטנה, עשויה להיחשב כקיפוח (ראו: הפ (ת"א) 30906-02-13 צבי רוזנברג נ' חביב שלו (פורסם בנבו, 16.6.2013). עם זאת, הערכת ציפיותיו הלגיטימיות של בעל מניות כאמור משתנה ממקרה למקרה, וברור שלא כל תביעה בעילת קיפוח בשל מחדל כגון הפסקת היוועצות, תימצא מוצדקת.
בענייננו, עולה כי מלבד הודעות הטקסט שהוחלפו בין הצדדים (נספח ז' לתצהיר התובע), התובע לא הביע התעניינות בנעשה בחברה ולא פעל כדי להתעדכן בנעשה בה ובהחלטות המתקבלות בה בעודו שוהה חודשים ארוכים, למעלה מן המצופה, בחו"ל.
עוד יש לציין, כי על אף שהתובע ידע כאמור לכל הפחות על קיומה של ישיבת הדירקטוריון הראשונה ביאסו, לא הוצגה על ידו כל ראייה ממנו עולה כי הביע תרעומת על כך שלא התאפשר לו להשתתף בישיבה בדרך של השתתפות מרחוק, או כי העלה דרישה כי בכל ישיבה נוספת יתאפשר לו הדבר.
יתרה מזאת, התובע אף יכול היה לפנות בדרישה לקבלת פרוטוקול הישיבה בסמוך למועד בו התקיימה, אולם, הוא לא עשה זאת.
לא נעלם מעיני כי מעיון בהודעות הטקסט (אשר צורפו כנספח ז' לתצהיר התובע) עולה כי התובע פנה לנתבע מספר פעמים על מנת להתעדכן בנעשה בחברה, וכי
--- סוף עמוד 17 ---
תשובותיו של הנתבע היו חלקיות וניכר כי לא סיפקו את התובע. ככל שהתובע לא היה מרוצה בזמן אמת מתשובותיו ועדכוניו החלקיים של הנתבע באמצעות הודעות הטקסט, לא ברור מדוע התובע לא התקשר לנתבע או לדירקטורים האחרים ביאסו, או מדוע לא פנה אל הנתבע או לדירקטורים האחרים ביאסו במכתב או בכל אמצעי אחר עד אשר יקבל תשובות לשביעות רצונו. העובדה שלא עשה זאת מעידה בעיני כי התובע הסתפק בזמן אמת ומשיקוליו שלו בתשובותיו של הנתבע באותה העת.
יתר על כן וכפי שנראה להלן, בחינת החלטות יאסו לגופן, כפי שהתקבלו בישיבות הדירקטוריון של יאסו בהן השתתף הנתבע כדירקטור מטעם החברה, מראה כי ההחלטות שהתקבלו היו הוגנות וסבירות כלפי התובע והחברה, ולא עולה כל אינדיקציה לכך כי הנתבע פעל במסגרתן כדי לגזול מהתובע ומהחברה כספים.
הטענה בדבר פעילות הנתבע עם בעלי המניות של יאסו כדי ליטול מהתובע ומהחברה כספים
התובע טוען, בין היתר, כי החל מחודש אפריל 2013 הנתבע העלים במתכוון כספים המגיעים לו ולחברה באמצעות קבלת כספים כדמי ניהול וכמשכורת במקום חלוקת דיבידנד והעברתם לחשבון העוסק המורשה. הנתבע טוען כאמור כי פעל כדין, כי לא העלים מהתובע כספים, וכי לא מגיעים לתובע כספים כלשהם מיאסו, מלבד הדיבידנד שחולק והועבר לחשבון החברה.
ראשית, אין מחלוקת כי בשנת 2012 חולקו ביאסו דמי ניהול לפי שיעורי האחזקות של בעלי המניות ביאסו (ס' 29 לסיכומי התובע; ס' 6 לתצהיר הנתבע; עמ' 28 ועמ' 51, ש' 13-27 לפרוטוקול). דמי הניהול הועברו לחברה, וחולקו בין הצדדים באופן שווה לפי אחזקותיהם בחברה. לעומת זאת, בשנת 2013, שלמה יאסו לנתבע משכורת ודמי ניהול באופן אישי, והם בסיס המחלוקת בין הצדדים.
כמו כן, חילקה יאסו דיבידנד אשר התובע טוען לגביו כי הוא נמוך משמעותית כתוצאה מכך שרווחי יאסו שולמו לנתבע ולאחרים באמצעות משכורות ודמי הניהול.
יש לבחון מה היה טיבם של דמי הניהול והמשכורת שקיבל הנתבע מיאסו, והאם קבלת דמי הניהול והמשכורת על ידי הנתבע מהווה בגדר קיפוח התובע.
מפרוטוקול הישיבה הראשונה עולה כי התקבלו בה החלטות מגוונות בעניין קידום הפעילות ביאסו. כך, התקבלו החלטות בעניין נוכחות הבעלים, גיוון האוכל, אירוח, יחסי ציבור, מוסיקה וכיוצ"ב. כמו כן, הוחלט, בס' 1 לפרוטוקול הישיבה הראשונה כי
--- סוף עמוד 18 ---
על כל הבעלים ביאסו להגיע יותר למסעדה ולהביא קהל, וכי "שותפים / בעלים יקבלו תמורה / דמי ניהול בהתאם לתרומה בפועל לעסק".
מפרוטוקול הישיבה השנייה עולה כי בישיבה זו התקבלו גם כן החלטות במספר נושאים הקשורים להמשך קידום הפעילות ביאסו. בס' 4 לפרוטוקול הישיבה השנייה נקבע פעם נוספת: "... כי שותפים / בעלים יקבלו תמורה / דמי ניהול בהתאם לתרומה בפועל לעסק".
מן האמור לעיל עולה כי להחלטות אלה היה בסיס עסקי סביר והגיוני והן התקבלו באופן כללי לגבי כל השותפים ביאסו על מנת לקדם את יאסו. אין לכן בסיס לטענות התובע לפיהן ההחלטות פוגעות באינטרס החברה, או לחילופין כי ההחלטות התקבלו כתוצאה מהעדפת האינטרס האישי של הנתבע על פני אינטרס החברה או מרצון לגזול מהתובע ומהחברה כספים.
הנתבע הסביר בחקירתו הנגדית כי ההחלטות כאמור התקבלו בתקופה קשה ליאסו ובמהלך חורף קשה של גשם וסערות כאשר היה צריך להחזיר את העסק למוטב (עמ' 35, ש' 3-12 לפרוטוקול). עוד השיב הנתבע, ועדותו בעניין זה מהימנה בעיני, כי אין קשר בין מועדי הישיבות לנסיעתו של התובע לחו"ל (עמ' 38, ש' 19-21 לפרוטוקול).
נראה כי יש הגיון עסקי רב בקבלת החלטות בעניין הגברת המעורבות של השותפים ביאסו על מנת לאושש את פעילות המסעדה בחודשי החורף.
כמו כן, ההחלטות כאמור עולות בקנה אחד עם הסכם המייסדים, בו נקבעו הוראות בעניין פעילות ותפקידי השותפים ביאסו לצורך פעילותה השוטפת והתקינה של יאסו (ס' 4.5, 5.1, 5.2, 8.1, 17.1, 17.2 להסכם המייסדים).
עוד נראה, כי לא נפל כל פגם בהחלטה על העסקתו של הנתבע כמנהל משמרת במסעדה., מכרטיס הכנסות והוצאות לחשבון העוסק המורשה (צורף כנספח 9 לתצהיר הנתבע) עולה פירוט התשלומים שהועברו לנתבע, הן כמשכורת והן כדמי ניהול. התובע לא חלק על נכונותם של סכומים אלו.
סכום המשכורת אותה קיבל הנתבע, כ-4,000 ₪ בממוצע לחודש בגין החודשים בהם עבד במסעדה כאחראי משמרת, הוא סביר בעיני וכך גם סכום דמי הניהול ששולמו לנתבע כמפורט בתצהירו בסך של כ-22 אלף ₪ בתוספת מע"מ.
הנתבע פירט בחקירתו מה כללה עבודת יחסי הציבור עבורה קיבל את התשלום (עמ' 49, ש' 14-25 לפרוטוקול).
--- סוף עמוד 19 ---
משכך, לא מצאתי כי המשכורת או דמי הניהול ששולמו לנתבע שולמו או התקבלו על ידו במטרה להתחמק מתשלום דיבידנד לחברה או כי נפל כל פגם בקבלת התשלומים על ידי הנתבע.
לסיכום נקודה זו ובניגוד לטענת התובע, אין לקבוע כי נפל פגם כלשהו בעבודתו של הנתבע כאחראי משמרת במסעדה או בעבודתו ביחסי ציבור עבור יאסו בגינם קיבל דמי ניהול. זאת בפרט לאור העובדה כי כאשר נכח התובע בארץ, בשנת 2012, נהנה אף הוא מדמי הניהול אשר התקבלו בחברה.
אין גם מקום לטענת התובע לפיה פתח הנתבע את חשבון העוסק המורשה על מנת להעלים מהתובע כספים.
הנתבע הסביר בחקירתו הנגדית כי פתח את חשבון העוסק המורשה על שם אשתו משיקולי מס (עמ' 47, ש' 23 – עמ' 48, ש' 1 לפרוטוקול) והסבר זה מהימן בעיני. כמו כן, העובדה שחשבון העוסק המורשה נפתח באמצעות רואה החשבון של החברה, שהוא גם רואה החשבון של אביו ואחיו של התובע, אשר התובע הביא אותו לחברה (עמ' 7, ש' 19-22; עמ' 8, ש' 4-16; עמ' 47, ש' 8-18 לפרוטוקול) תומכת במסקנה כי מטרתו של הנתבע לא הייתה העלמת כספים מהתובע.
סביר כי אילו הייתה זו כוונתו - לא היה בוחר ברואה החשבון הנותן שירותים לכל משפחת התובע ולחברה.