פסק דין
לפני תביעה בעילה של קיפוח בעל מניות בחברה ובטענה להפרת חובות הנאמנות והזהירות של דירקטור בחברה.
1. הצדדים לתביעה, רקע ועובדות מוסכמות
התובע, מר גדי בוך (להלן: "התובע" או "בוך") והנתבע, מר רועי וינר (להלן: "הנתבע" או "וינר") הקימו יחד את חברת וינר בוך אחזקות בע"מ (להלן: "וינר בוך" או "החברה") שנרשמה ביום 29.4.2012. התובע והנתבע מחזיקים בחלקים שווים (50% כל אחד) במניות החברה ושניהם מכהנים בה כדירקטורים (העתק נסח רשם החברות של חברת וינר בוך נכון ליוני 2013 מצורף כנספח א' לכתב התביעה).
מטרת החברה היא החזקה ב-28% ממניות חברת יאסו הטברנה בע"מ (להלן: "יאסו").
את יאסו הקימו התובע והנתבע במהלך חודש מאי 2013 יחד עם 6 שותפים אחרים. חברת יאסו מפעילה בר-מסעדה ששמו "יאסו" בקומת הכניסה של מלון "פרימה תל אביב" שברחוב הירקון 105 תל אביב (להלן: "המסעדה" ו-"המלון" בהתאמה).
במסגרת הקמת יאסו ולצורך הפעלת המסעדה חתמו בעלי המניות במהלך החודשים אפריל-מאי 2012 על הסכם מייסדים ובעלי מניות (להלן: "הסכם המייסדים", העתק הסכם המייסדים מצורף כנספח 1 לכתב ההגנה).
הסכם המייסדים מסדיר את מערכת היחסים בין בעלי המניות, וכולל, בין היתר, הוראות בדבר ניהול יאסו.
--- סוף עמוד 2 ---
בס' 7.5 להסכם המייסדים נקבע כי "... כל בעלים של 20% מהמניות הרגילות של החברה, יהיה/ו זכאי/ם למנות דירקטור אחד בגין כל מניותיו הרגילות של החברה המוחזקות בידיו... בעלי/י מניות הזכאי/ם למנות יותר מדירקטור אחד יהיו רשאים למנות רק דירקטור אחד שיהיה לו כוח הצבעה כמו כל הדירקטורים שאותו בעל מניות היה זכאי למנות".
מכאן עולה כי התובע והנתבע, כבעלים במשותף באמצעות החברה ב- 28% ממניות יאסו, היו רשאים למנות מטעמם דירקטור אחד ביאסו.
ביום 24.4.2012 נחתם הסכם שכירות בין הנתבע באופן אישי לחברת אר-אם בתי מלון בע"מ, החברה שהיא בעלת הזכויות להפעלת המלון (להלן: "הסכם השכירות").
(העתק הסכם השכירות מצורף כנספח 2 לכתב ההגנה).
במסגרת הסכם השכירות הושכר החלק המשמש את יאסו למסעדה. כמו כן, חתמו התובע והנתבע שניהם על ערבות אישית להסכם השכירות.
מתחילת שנת 2013 נמצא התובע בארצות הברית.
ביום 28.1.2013, שלושה שבועות לאחר נסיעתו של התובע לחו"ל, התקיימה ישיבת דירקטוריון ביאסו (להלן: "הישיבה הראשונה"). כחודש לאחר מכן, ביום 10.3.2013 התקיימה ישיבת דירקטוריון נוספת ביאסו (להלן: "הישיבה השנייה" וביחד: "הישיבות").
בישיבה הראשונה הוחלט, בין היתר, כי על כל הבעלים ביאסו להגיע יותר למסעדה ולהביא קהל, וכי "שותפים / בעלים יקבלו תמורה / דמי ניהול בהתאם לתרומה בפועל לעסק" (ראו ס' 1 לפרוטוקול הישיבה הראשונה מיום 28.1.2013 המצורף כנספח ב' לכתב התביעה, להלן: "פרוטוקול הישיבה הראשונה").
בישיבה השנייה הוחלט, בין היתר, כי כל שותף ונציגים של השותפים ביאסו יגיעו לפחות פעמיים בשבוע למסעדה בשעות הפעילות.
כמו כן, הוחלט פעם נוספת: "... כי שותפים / בעלים יקבלו תמורה / דמי ניהול בהתאם לתרומה בפועל לעסק" (ראו ס' 4 לפרוטוקול הישיבה השנייה מיום 10.3.2013 המצורף כנספח ב' לכתב התביעה).
ההחלטות כאמור הן במרכז המחלוקת בין הצדדים.
2. עיקר טענות התובע
--- סוף עמוד 3 ---
התובע טוען כי הנתבע פעל בגניבה; עושק; קיפוח; גזל כספים המגיעים לתובע תוך עשיית עושר ולא במשפט; גרם הפרת חוזה של החברה והקטנת שוויה.
עוד נטען כי הנתבע ביצע פעולות בניגוד עניינים והפר חובות זהירות ואמונים שהנתבע חב כדירקטור בחברה.
- טענות התובע כנגד השתתפות הנתבע בישיבות הדירקטוריון ביאסו וכנגד ההחלטות שהתקבלו בישיבות
נטען על ידי התובע כי כל מהותן ותוקפן של הישיבות מוטל בספק גדול, מכיוון שהשתתפותו של הנתבע בישיבות נעשתה תוך הפרת חובותיו כדירקטור בחברה, ומבלי לקבל על כך אישור מהתובע או מהחברה. על פי זכויות החתימה של החברה, חתימתם המשותפת של התובע והנתבע תחייב את החברה לכל דבר ועניין. די בכך כדי להצביע על כוונת הצדדים שרק החלטה משותפת שלהם תחייב את החברה. זאת, בניגוד להחלטות אשר התקבלו בישיבות ביאסו על דעת הנתבע בלבד.
מטרת הישיבות התבררה לתובע בדיעבד - למנוע ממנו במתכוון כספים המגיעים לו.
כך עולה, לטענתו, גם מהעובדה כי מאז הקמתה של יאסו ועד לנסיעתו של התובע לחו"ל, בעלי המניות או הדירקטוריון של יאסו מעולם לא קבלו כל החלטה בכתב.
התובע טוען כי ההחלטה לפיה "בעלי המניות של היאסו חייבים לקחת חלק פעיל בניהול המסעדה", כפי שנקבעה בשתי ישיבות הדירקטוריון ביאסו כאמור, נעשתה במתכוון באופן עמום. זאת כדי להשאיר לנתבע ולשאר בעלי המניות ביאסו שיקול דעת רחב כיצד לתגמל את עצמם על חשבונו של התובע.
לשיטת התובע לא נקבע במסמך כלשהו, לרבות הסכם המייסדים, כי בעלי המניות של יאסו חייבים לקחת חלק פעיל בניהול המסעדה. חזקה על כל הצדדים להסכם המייסדים שאם נושא ההשתתפות בניהול המסעדה היה חשוב להם, היה עליהם להכלילו בהסכם. משלא עשו זאת, אין להם אלא להלין על עצמם.
נטען כי פרוטוקול הישיבה הראשונה חתום על ידי שני בעלי מניות בלבד כאשר אחד מהם, מר תומר שפלר, הוא גם דירקטור לגביו התקבלה באותה ישיבה החלטה לשלם לו שכר. ההחלטה כאמור אינה עומדת בהוראות ס' 271 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") ולא בהוראות הסכם המייסדים ובפרט בהוראות ס' 8.5(ב)(7) להסכם זה.
עוד טוען התובע כי בס' 7.5 להסכם המייסדים נקבע כי "לכל דירקטור שלא יכול להיות נוכח בישיבת דירקטוריון תינתן אפשרות בשיחת ועידה טלפונית או שיחת
--- סוף עמוד 4 ---
ועידה מצולמת (video conference) או בכל אמצעי תקשורת אחר (לרבות סקייפ)...". המטרה של ס' 7.5 להסכם המייסדים הייתה לאפשר לתובע, או לכל דירקטור אחר ביאסו, להשתתף בישיבות הדירקטוריון אם אותו דירקטור של יאסו אינו מצוי בישראל.
נטען כי הנתבע ניסה באופן מובהק למנוע מהתובע המכהן כדירקטור ביאסו מידע או יכולת להשתתף ולהשפיע על קבלת ההחלטות ביאסו.
- טענות כנגד קבלת משכורת ודמי ניהול על ידי הנתבע לחשבון עוסק מורשה ע"ש אשתו.
נטען כי מאז הקמת החברה הנוהג היה שכל חלוקת כספים מיאסו, כולל דמי ניהול או דיבידנד ככל שתאושר על ידי דירקטוריון יאסו כדין ולפי הסכם בעלי המניות, תעשה אך ורק לחברה. התובע טוען כי בניגוד לכך, הנתבע העביר משכורת ודמי ניהול שקיבל מיאסו - ללא קיומו של הסכם עבודה עם יאסו או כל הסכם אחר - לחשבון קש הרשום על שם עוסק מורשה של אשתו בשם "עדי וינר (1980)" (להלן: "חשבון העוסק המורשה"). כמו כן, בניגוד לדיני המס, החשבונית הופקה על ידי העוסק המורשה, שהוא צד שלישי אשר לא נתן את השירותים בפועל.
באשר לדמי הניהול שקיבל הנתבע, נטען כי לאור העובדה שבינואר 2013 הוחלט על ידי יאסו לשכור את שירותיה של חברת יחסי ציבור, לא ברור מדוע היה צריך לשלם לנתבע בגין עבודות יחסי ציבור. כמו כן, נטען כי דמי הניהול הם שונים מחודש לחודש, למרות שמדובר בשירותים שניתנו באופן קבוע.
התובע טוען כי דווקא בחודש יוני 2013, מועד בו הציע הנתבע לתובע לפרק את החברה, הוחלט שהנתבע יעבוד ביאסו כאחראי משמרת. נטען כי ס' 8.5(ב)(7) להסכם המייסדים קובע כי החלטות בדבר התקשרות בהסכמי העסקה של יאסו עם מי מהצדדים להסכם המייסדים לא יקבלו תוקף, אלא בתמיכת כל ארבעת הדירקטורים ביאסו. אולם, התובע, שהוא דירקטור ביאסו, מעולם לא אישר את ההחלטה כנדרש.
נטען כי תפקידיו של הנתבע ביאסו לא היו משמעותיים ועל אף זאת הוא קיבל משכורת ודמי ניהול.
לטענת התובע, המסקנה מכל האמור היא כי הנתבע גנב כספים המגיעים לתובע תוך המצאת תירוצים שונים, פתיחת חשבון קש והברחות כספים מהנתבע ומהחברה.
- טענות כנגד חלוקת הדיבידנד ביאסו
--- סוף עמוד 5 ---
נטען כי חלוקת דיבידנד נמוך לבעלי המניות של יאסו, שעה שרווחי יאסו יכולים היו להיות גבוהים יותר אילולא הוציאה יאסו שלא כדין ובשיתוף פעולה עם הנתבע הוצאות בגין "התקשרות", "משכורות" ו"דמי ניהול" לבעלי העניין שלה – הינה פגיעה ביאסו. אולם, חלוקה נמוכה זו פוגעת בעיקר בחברה אשר אינה מקבלת דמי ניהול ומקבלת דיבידנד נמוך בשל הקטנת רווחי יאסו.
האמור לעיל הוא תוצאה ישירה של פעולות הנתבע אשר נתן יד להחלטות שאינן חוקיות ופגע בכך הן בחברה והן בתובע.
התובע סבור כי אם יאסו הייתה ממשיכה לחלק כספים כפי שעשתה בשנת 2012, הייתה החברה צפויה לקבל סכומים גבוהים בהרבה מהסכומים שקבלה בפועל ומחצית מסכומים אלו היו אמורים להגיע לתובע.
נטען כי במועד כתיבת הסיכומים התברר לתובע כי הסכומים אותם העריך במועד הגשת כתב התביעה (ס'18, 19 ו-22 לכתב התביעה) הוערכו בחסר וכיום ברור כי מדובר בהעלמות כספים גדולות בהרבה.
לטענת התובע, לרואה החשבון של יאסו עצמו אין מושג קלוש מה מתרחש ביאסו. עד למועד החקירה הנגדית, בדצמבר 2014, לא נסגרו הדוחות הכספיים של יאסו לשנת 2013 ועובדה זו לכשעצמה מעוררת תהיות.
נטען כי כאשר חברה כמו יאסו, שמחזור העסקים שלה עולה על 7,300,000 ₪ בשנה, מחלקת דיבידנדים בשנת 2013 בסך כולל של 18,000 ₪ לבעל מניות המחזיק ב-28% מהמניות, מתעוררת השאלה לאן נעלם שאר הכסף. לא הנתבע ולא רואה החשבון של יאסו מסוגלים לספק תשובות לשאלות אלה. לא מן הנמנע כי הנתבע עשה יד אחת עם שאר בעלי המניות של יאסו כדי להכניס כספים לכיסם של אלה ולכיסו של הנתבע והכל על חשבונו של התובע.
התובע העלה טענה נוספת לפיה לא הראה הנתבע כל הצעה רצינית בכתב לרכוש את מניותיו של התובע בחברה. נטען כי הנתבע מעוניין להשאיר את המצב על כנו בשעה שהוא עושק וגוזל כספים המגיעים לתובע.
- הסעדים המבוקשים
התובע עתר בתביעה לקבלת הסעדים הבאים: כי בית המשפט ייקבע שהנתבע הפר את חובת הזהירות והאמונים כלפי החברה וכלפי התובע וכתוצאה מכך גרם לתובע נזקים ישירים אשר מוערכים בסך של 105,000 ₪; כי יינתן צו לפיו יגלה הנתבע את כל
--- סוף עמוד 6 ---
מסמכי ההתקשרות או מסמכי ההעסקה או מסמכים המעידים על העברת כספים בין יאסו ובין הנתבע כשהם מאומתים כדין; ליתן צו המסמיך את התובע כמנהל מיוחד מטעמה של החברה, לרבות הגשת תביעות כנגד צדדים שלישיים; ליתן צו האוסר ומונע מהנתבע להשתתף באספות כלליות או בישיבות דירקטוריון או בכל אסיפה אחרת המתנהלת ביאסו עד אשר יקבל הנתבע ייפוי כוח החתום על ידי התובע; לקבוע כי השתתפותו של הנתבע באספות כלליות או בישיבות דירקטוריון או בכל אסיפה אחרת ביאסו מטעמה של החברה החל מחודש ינואר 2013 נעשו שלא כדין; להורות על מינוי רואה חשבון כמבקר פנים שיבדוק את פעולות החברה מיום הקמתה, לרבות ספרי החברה וחשבונות הבנק שלה.
במסגרת הסיכומים מוסיף התובע כי מכיוון שלא קיבל מהנתבע או מיאסו דוחות לשנת 2014, ניתן להעריך כי בנוסף לסכום האמור לעיל, סכום של עשרות אלפי שקלים אם לא מאות אלפי שקלים נמנע מהחברה במהלך השנים 2013-2014, כאשר מחצית מסכום זה שייך לתובע ויש לפסוקו לטובתו.
3. עיקר טענות הנתבע
- טענות הנתבע לסילוק התביעה על הסף
בכתב ההגנה נטען כי יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר עילת תביעה ובהיעדר יריבות. נטען כי לא מדובר בחברה בה יש בעלי שליטה או מיעוט שיש להגן עליו מפני הרוב, מכיוון שהן התובע והן הנתבע מחזיקים ב-50% ממניות החברה.
הנתבע טוען כי לאור טענות התובע באשר לזכויותיו וסמכויותיו בחברה, הרי שדווקא הנתבע הוא זה שצריך ליהנות מהגנת המיעוט. בהקשר לכך, נטען כי התובע מתעלם באופן בוטה מחובותיו והתחייבויותיו כלפי הנתבע וכלפי השותפים האחרים ביאסו, כאשר הוא מפר באופן יסודי את הסכם השכירות ובכך מסכן את המשך פעילות המסעדה.
עוד טוען הנתבע כי טענות התובע אינן מתייחסות לענייני החברה אלא להחלטות האסיפה הכללית של יאסו. כך עולה מפרק ג'3 לכתב התביעה המתייחס לחלוקת הרווחים, המשכורות ודמי הניהול. ממילא בנסיבות אלה, לשיטת התובע, האחראים האמיתיים לנזקים הנטענים והמוכחשים הם בעלי המניות ביאסו, והנתבע אינו בעל הדין הנכון בתביעה זו.
- טענות לגופה של התביעה
קבלת ההחלטות בישיבות הדירקטוריון ביאסו
--- סוף עמוד 7 ---
התובע טוען כי הסכם המייסדים קובע שהשותפים ביאסו מחויבים לקחת חלק פעיל בניהול ותפעול המסעדה. השותפים נבחרו באופן אישי לאור פעילותם, בהתאם לניסיונם, יכולותיהם וקשריהם בענף המסעדנות, באופן בו כל אחד מהשותפים יוכל לתרום למקסום רווחיה של יאסו. זו גם הסיבה שתקנון יאסו נקבע כפי שנקבע, כהסכם פנימי בין השותפים המחייב את כל השותפים לפעול לטובת יאסו, תוך קביעת כללי התנהגות וחובות החלים על השותפים. השותפים פעלו באופן אישי להצלחת יאסו ולקידום מטרותיה. כך, עם פתיחת המסעדה לקהל הרחב בחודש יולי 2012, נכחו כל השותפים במסעדה לסירוגין ופעלו להצלחתה, כל אחד על פי התפקיד שלקח על עצמו או שהוטל עליו.
הנתבע מתאר כי במהלך חודש ספטמבר 2012 התובע טס לחופשת ירח דבש למשך כ-4.5 שבועות. זמן קצר לאחר מכן טס התובע לשבוע נוסף, ובחודש ינואר 2013 טס התובע לארה"ב, כשהוא מבקש את ברכת השותפים ביאסו לנסיעה לתקופה קצובה של שלושה חודשים לסיוע בהקמת עסק משפחתי.
לשיטת הנתבע, על יסוד ההנחה לפיה צפוי התובע לחזור תוך שבועות ספורים ומתוך רצון לקדם את מטרותיה של יאסו, נערכה במהלך חודש ינואר 2013 הישיבה הראשונה במסגרתה התקבלו מספר החלטות קרדינליות להצלחת יאסו. בין היתר הוחלט, כאמור, על שכירת שירותיו של משרד יחסי ציבור; טיפול בהחזרי מע"מ בגובה עשרות אלפי שקלים; חלוקת דיבידנדים באופן שוטף ובהתאם לתזרים מזומנים. כמו כן הוחלט כי על כל בעלי המניות להגיע יותר ולהביא קהל, כאשר שותפים או בעלים יקבלו תמורה או דמי ניהול בהתאם לתרומה בפועל לעסק. בנסיבות המתוארות חזקה שהנתבע פעל לטובת החברה ומתוך חשיבה על התובע עצמו ולכן לא הפר את חובת הזהירות כלפי החברה או התובע.