זאת ועוד. כפי שהוברר, התקרית שהובילה לשבר ביחסים שבין המשיבה ושני קרובי המשפחה, ולשינוי הפתאומי שהתחולל בעמדת המשיבה ביחס לסכומים שהעבירה לידי אותם קרובי המשפחה, הייתה ידועה היטב לחברים ולילדיהם (המערערים). משכך, מצופה היה כי ינקטו בזמן אמת פעולות הדרושות על מנת לוודא שהסכמי המתנה משקפים את רצונה של המשיבה וכי היא חותמת עליהם בדעה צלולה ומתוך רצון חופשי; הווה אומר, בגמירת דעת. ויצוין בהקשר זה, כי הבדיקה של ד"ר גורביץ מחודש פברואר 2013 – שנערכה בלא שהוצגה לו ההיסטוריה הרפואית הרלוונטית של המשיבה – אין בה משום מענה מספק. ועוד בהקשר זה, העובדה שהחברים והמערערים פעלו לתעד את המשיבה בדיעבד, לאחר שכבר מונו לה האפוטרופסות, איננה מיטיבה עם גרסת המערערים – ומעלה כשלעצמה תהיות בנוגע לנסיבות שהובילו לחתימת ההסכמים.
23. בהינתן התוצאה שמותירה את פסק הדין על כנו, מתייתר הצורך להכריע בטענות הערעור שכנגד שלפיהן נדרש היה להורות על ביטול ההסכמים גם מחמת עושק והשפעה בלתי הוגנת – וייאמר כי אף האפוטרופסות ציינו כי הערעור שכנגד לא היה קם אלמלא הוגש הערעור.
עוד יצוין לעניין הערעור שכנגד, כי בנסיבות המקרה אין הצדקה להתערב בהחלטה שלא לפסוק הוצאות לטובת האפוטרופסות. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בנושא הוצאות המשפט, אלא במקרים חריגים שבהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו למשל: ע"א 9147/16 עו"ד כהן, בנאמנות עבור רוכשי קבוצת הרכישה בנווה יעקב נ' עו"ד קרויזר, פסקה 34 (24.7.2018)); ומקרה זה אינו נמנה בגדרי אותם מקרים חריגים.
סוף דבר
24. לנוכח משקלם המצטבר של הטעמים שפורטו לעיל, המסקנה היא שהורם הנטל להוכיח כי המשיבה לא גמרה בדעתה להתקשר בהסכמים, ומשכך לא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב. בהתאם, יש להותיר את הבעלות בנכסים בידי המשיבה.
אציע אפוא לחבריי כי הערעור והערעור שכנגד יידחו. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.
ש ו פ ט ת
השופט נ' הנדל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת י' וילנר:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ברון.
ניתן היום, כ"ז באדר התש"ף (23.3.2020).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת