--- סוף עמוד 29 ---
מפנה הנתבע לכך כי במקביל לתשלום העמלות לקורפלנדס שולמו עמלות לחברת ארנה לרסן.
96. נוכח הקשר שבין הנתבע לבין גזפרום, ההסכם הכתוב בין הצדדים והתנהלותם לאורך השנים, לרבות הרישום בדו"חות הכספיים של הסכומים ששולמו כעמלות – הנתבע טוען שיש לקבל את גרסתו כי זו הייתה ההסכמה אליה הגיעו הצדדים.
97. הנתבע מפנה לחוסר ההיגיון בגרסתו של התובע, לפיה לא הייתה כל הצדקה לביצוע תשלום תמריצים שכן ההסכם עם גזפרום היה ארוך טווח ושימש בטוחה להלוואה שלקחה גזפרום. הנתבע תוהה אם כן מדוע הסכים התובע לתשלום כספים בהיקף ניכר לגזפרום בכל אותן שנים עבור כל טון גז שסופק באופן עקבי אף לאחר שכבר ידע כי הנתבע נוטל את הכספים לעצמו. גרסתו של התובע, לפי עמדת הנתבע, מחוסרת יסוד ואין בה כל הגיון מסחרי.
98. עיון בעדויות הצדדים מעלה כי לא ניתן לקבל את העמדה הקוטבית שהציגו שניהם. לא שוכנעתי כטענת התובע כי ההסכמה הייתה לפיה כל הכספים המועברים לקורפלנדס יועברו לשם תשלום תמריצים או שוחד למי מאנשי גזפרום. מהצד האחר, לא שוכנעתי כי המדובר בכספים שלא הייתה זיקה בין התשלום שלהם מהחברה לקורפלנדס לצורך בשימור הקשר של החברה עם גזפרום.
99. מתוך הראיות נלמד כי שני הצדדים התקשרו בשותפות ביניהם כאשר כל אחד תרם לה את חלקו אף שכיום לאחר מעשה הוא ממזער את תרומתו של השותף האחר. התובע הביא לשותפות את יכולותיו הפיננסיות; את היכולת להעמיד מימון; לנהל חשבונות בנק אשר יאפשרו העמדת ערבויות בסכומים ניכרים וכן הביא את הקשר מול הלקוח של הגז, חברת נסטה. הנתבע הביא לשותפות את הבסיס ברוסיה; את הקשר עם גזפרום ואת היכולת בזכות הקשר הזה לקבל אספקה של גז מרוסיה לפינלנד באמצעות חברה ישראלית, שלא קשה לשער מדוע נזקקו הרוסים והפינים לשירותיה ולא התקשרו ביניהם במישרין. במסגרת שותפות זו שהניבה רווחים נאים לשני השותפים לחברה קבעו השותפים ביניהם גם את חלוקת התגמולים ובתוך כך הסדירו את התשלום שהועבר לקורפלנדס על בסיס האספקה של הגז בפועל וכנגזר ממנה.
100. אני נכון להניח, כטענת התובע, שהייתה זיקה בין הכספים ששולמו לקורפלנדס לבין התחייבותה שלה ושל הנתבע לתחזק את הקשר עם גזפרום ובהקשר זה אין לקבל את הגרסה הבסיסית של הנתבע. עם זאת, לא הוכח כי התחייבות זו לא הייתה התחייבות שכל הכספים ישמשו לכך או שחלק מסוים או קבוע שלהם ישמש למטרה זו והדבר הושאר לשיקול דעתם של הנתבע וקורפלנדס. הנתבע וקורפלנדס אף פעלו בדרך זו ואכן הקשר עם
--- סוף עמוד 30 ---
גזפרום נשמר משך תקופה וכל עוד הוא נשמר שולמו לקורפלנדס העמלות עליהן הוסכם. יובהר כי הבנתי את עדות הנתבע שונה מהנטען על ידי התובע וקריאתה כמכלול מעלה כי אכן הועברו במהלך השנים כספים כתמריצים לאנשי גזפרום מתוך הכספים ששולמו לקורפלנדס אף אם לא כל הכסף שימש לכך.
101. לא שוכנעתי אפוא כי התובע רומה. התובע ידע החל מהרגע הראשון את חוסר ההיגיון בתשלום תמריצים מקום בו יש חוזה חתום לתקופה של עשור המשמש בטוחה להלוואה מבנק זר. למרות שחוסר הגיון זה היה ברור לו, לשיטתו, המשיך התובע משך זמן ארוך בתשלום העמלות, מתוך ידיעה ברורה כי הדבר מבטיח את הקשר עם גזפרום שמניב לחברה ולו רווחים נאים אשר מצדיקים את תשלום העמלות. חשדו של התובע אף התעורר, גם לגרסתו, בשלב מוקדם יחסית של הקשר – אך הוא העדיף להמשיך ולשלם את העמלות לקורפלנדס, גם כשידע שלפחות חלק מהסכומים המשולמים מגיעים בדרך זו או אחרת אל הנתבע. למרות שידע את כל זאת המשיך התובע בהעברת הכספים ואין צורך להעמיק חקר כדי לדעת מדוע. ההנאה שנהנה התובע מפעילות תיווך הגז הייתה כה גדולה ובוודאי הצדיקה את תשלום העמלות, גם אם חשד שהנתבע מרוויח מפעילות זו יותר ממנו וכך נמשכו הדברים עד להפסקת הפעילות ולהתעוררות הטענות בדיעבד לאחר שהקשר נפסק.
102. מסקנה זו אף נשענת מהנוסח הכתוב של ההסכם, המדבר על תשלום עמלות ללא כל התנאה באשר לייעדן, מבלי שיש כל אינדיקציה לכך שגם אם העמלות אכן יועדו גם למטרת תשלום תמריצים – הן יועדו רק לכך ובהינתן כי קורפלנדס תפעלה ותחזקה את משרדי החברה במוסקבה כחלק מהתמורה לעמלות שקיבלה.
103. לא נעלם מעיני כי אכן גרסתו הראשונית של הנתבע שללה זיקה בין הכספים שהתקבלו בקורפלנדס לבין מתן התמריצים לאנשי גזפרום ומטעם זה סקרתי בהרחבה את עדותו בשלמותה. המסקנה אליה הגעתי מתוך עדותו היא כי העמדה הראשונית הקוטבית שונה מהעמדה המאוחרת יותר שעלתה בחקירתו הנגדית ואולם מכאן ועד למסקנת התובע כי כל הכספים יועדו למטרה זו וכי קורפלנדס שימשה אך ורק כצינור להעברתם המרחק רב כפי שפרטתי לעיל. עוד אציין כי נתתי דעתי גם לקשיים שעלו מעדות הנתבע הנובעים מהקשרים בינו לבין תאגידים כאלה ואחרים ואולם לא מצאתי כי די באותם קשיים כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי על בסיס מכלול המסמכים והעדויות.
104. לסיכום, המסקנה המתקבלת היא אפוא כי אכן הועברו על ידי החברה לקורפלנדס סכומים שונים המגיעים כדי 12 מיליון דולר וכי כספים אלה יועדו גם לצורך תחזוקה ושימור הקשר בין החברה לבין גזפרום והבטחת המשכיות הקשר ביניהן. עם זאת, לא ניתן לקבוע כי הוסכם שכל הכספים שהועברו לקורפלנדס אכן יועדו למטרה זו או כי קורפלנדס
--- סוף עמוד 31 ---
התחייבה להעברת כולם. עוד לא ניתן לקבוע, בהיעדר ראיות, מה מתוך הכספים היה אמור לעבור לגזפרום, מתי ולמי בדיוק ואיזה סכום אכן הועבר לגזפרום ולמי מאנשיה של גזפרום ובאיזה שלב. מכאן, שאין לקבל את טענות התובע כי רומה וכי הוא זכאי להחזר חלקו בסכום ששולם לקורפלנדס.
105. בשולי הדברים אעיר כי אף שהדבר לא התעורר במהלך הדיון, הרי שעולה השאלה האם עילת התביעה איננה כלפי קורפלנדס שקיבלה את הכספים ולא כלפי הנתבע אך משלא נטענה טענה זו איני נדרש לה.
106. עוד יש להזכיר כי הנתבע העלה טענת התיישנות בקשר לכספים אלה. טענה זו נשענה על כך שהתובע ידע, לשיטתו, כבר בשנת 2000 כי, כשיטתו, אין צורך בתשלום כספים לגזפרום ולכן כי קורפלנדס אינה מעבירה אותם, וכן אמר כי כבר בשנת 2003 ידע זאת. בהתחשב בכך הרי שהתביעה הוגשה בחלוף יותר משבע שנים ממועד ידיעתו של התובע ולכן לטענת הנתבע התיישנה. לחלופין טוען הנתבע כי כבר בראשית שנת 2004 עת פנה התובע לחוקר פרטי כשיש לו חשדות כבדים הרי שכבר אז הייתה לו ידיעה ממשית באשר לעילת התביעה כלפי הנתבע ולכן מרוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר אז. עוד טוען הנתבע כי מאחר והתובע לא השיב לטענת ההתיישנות במסגרת כתב תשובה הוא לא יצר מחלוקת על כך בכתבי הטענות (ר' לעניין זה רע"א 1345/13 סאמי סאעידה נ' אסיל חברה להובלות וסחר עצים בע"מ, [פורסם בנבו] (5.3.2013) פסקה ח'); ע"א 2167/94 בנק למסחר בע"מ נ' דן שטרן, פ"ד נ (5) 216, 220 (1997); ע"א 7261/97 אילנה ושלמה שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד (4) 464, 474 (2000)) ולכן יש למנות את מניין ההתיישנות החל משנת 2000 ולמצער מראשית שנת 2004 ולדחות את התביעה מטעם זה. התובע אינו מתייחס לשאלה זו בסיכומיו או בסיכומי התשובה שלו. אף שבהיעדר התייחסות התובע ובהיעדרו של כתב תשובה היה מקום לקבל את טענת ההתיישנות ולו באופן חלקי איני נדרש לכך נוכח המסקנות אליהן הגעתי בשאלות המקדמיות ולגופו של עניין.
הפסקת הקשר עם גזפרום
107. עיון בסיכומי התובע מעלה כי הוא כמעט ואינו מתייחס בהם לעילת התביעה הנוספת וטענותיו מתמקדות בכספים שהועברו לקורפלנדס. בפתח הסיכומים כותבים באי כוח התובע כי "התובע חוזר על כל האמור בכתב התביעה ובכתבי טענותיו השונים אשר הוגשו במסגרת תיק זה." וכן כי "אין באי הדגשה או באי חזרה על טיעון כלשהו בכדי לזנוח אותו, והתובע מדגיש כבר בפתח הדברים כי הוא עומד ושומר על כל טענותיו כפי שהונחו בפני ביהמ"ש הנכבד" (סעיפים 1 ו- 2 לסיכומי התובע; ההדגשה במקור – א.ד.). העילה הנוגעת להפסקת הקשר עם גזפרום מוזכרת בעת שהתובע דן בעדות הנתבע (ר' סעיף 24 לסיכומיו) ובשני משפטים בעת שדן בעדות מר רודין (סעיפים 35 ו- 36) אך הוא לא טרח
--- סוף עמוד 32 ---
לבסס את טענותיו להתרשלות הנתבע ואת הנזק שנגרם כתוצאה ממנה. סיכומי התשובה אינם כוללים כל התייחסות לנושא זה. משכך הרי שיש לראות את התובע כמי שזנח את עילת התביעה הנדונה ואין לצפות כי בית המשפט ידלה במקום התובע מתוך כתבי הטענות את טענות התובע ויבחן את האופן בו הוכחו מתוך הראיות. מטעם זה ואף שהנתבע התייחס לטענה זו בסיכומיו – אין לקבל את הטענה ודינה להידחות.
108. למרות זאת, אתייחס בקצרה גם לטענה זו. אף באשר לטענה לגופה לא מצאתי כי יש יסוד לטענות התובע באשר למכתב מיום 2.8.2007 או להתרשלות הנתבע בכל הנוגע לסיום הקשר בין החברה לבין גזפרום.
109. התובע מתאר בתצהיר כי ביום 2.8.2007 שלחה גזפרום מכתב גורלי שהיה בעל חשיבות עצומה לחברה, אך הנתבע במחדלו הרשלני התעלם מהמכתב למשך 45 יום, והסתיר ממנו את המכתב המדובר, בו הודיעה סבר גזפרום לחברה כי גזפרום פררבוטקה היא חליפתה החוקית וכי כל נושאי היצוא שבוצעו על ידי סבר גזפרום יועברו אליה. עוד נכתב במכתב כי את כל פעילות היצוא תעשה חברת בת בשם גזפרום אקספורט, שהחל מיום 1.10.2007 תהווה היצואן המורשה היחיד של קונצרן גזפרום.
110. ההודעה על הקושי שנוצר, לטענת התובע, הייתה רק בחודש ספטמבר 2007 שאז הודיע הנתבע לתובע על כך שיש לחתום על הסכם משולש בין החברה לבין סבר גזפרום וחברה שלישית גזפרום פררבוטקה. הסכם משולש כזה נחתם ביום 21.9.2007, כאשר הנתבע חותם על ההסכם על דעת עצמו ומתעלם מנוסח שנערך על ידי עורך הדין זלצר שהיה עדיף לחברה. לטענת התובע לאורך כל המשא ומתן לחתימת ההסכם החדש לא היה מודע למכתב הקריטי מיום 2.8.2007 אשר הוסתר מפניו על ידי הנתבע.
111. התובע טוען כי למד על הצורך להסדיר את מערכת היחסים של החברה מול גזפרום אקספורט ולא רק מול גזפרום פררבוטקה אך ורק מתוך המכתב, שדבר קיומו נלמד בעת ששוחח עם מר רודין ביום 25.9.2007. הוא טוען כי התעלמות הנתבע ממכתב זה הביאה לכך שהחברה איבדה את החוזה לאספקת הגז, משלא נחתם בתוך המועד שנקבע הסכם של החברה מול גזפרום אקספורט. התובע מאמין, כך הוא כותב בתצהירו, כי הנתבע שיתף פעולה עם גזפרום ופעל בכוונה כדי "להעיף" אותו מהעסקה מול גזפרום.
112. בתצהיר כותב התובע כי לאחר שנודע לו ביום 25.9.2007 על קיומו של מכתב מיום 2.8.2007 הוא ארגן פגישה במוסקבה עם אנשי גזפרום. הנתבע הגיע לפגישה באיחור ולא טרח לפצות את פיו. בפגישה הוברר לו כי הנתבע התרשל כלפי החברה, לא העביר תמריצים לגזפרום, ובשל חוסר התגובה שלו למכתב משך חודשיים ואי חתימה על חוזה שגזפרום
--- סוף עמוד 33 ---
אקספורט היא צד לו הפסיקה גזפרום את הקשר החוזי עם החברה, והאחרונה איבדה בבית אחת את כל עולמה – ולפחות שלוש שנות רווח נוספות מהחוזה.
113. בחקירה הנגדית אישר התובע בתשובה לשאלה מתי נודע לו לראשונה על ה"רה-אורגניזציה" בתאגיד גזפרום והוא השיב כי הדבר היה באמצע אוגוסט 2007 בטלפון מזדמן מהנתבע אליו (עמ' 29, ש' 16). הוא הבהיר כי הכוונה הייתה להחלפת סבר גזפרום בגזפרום פררבוטקה החל מיום 1.10.2007 (עמ' 29, ש' 19-20). התובע הופנה לטענתו ולפיה המכתב של גזפרום מיום 2.8.2007 לא נענה, והוצגו בפניו התשובות (נספח 16 לתצהיר הנתבע). הוא השיב לכך שהדבר נעשה מאחורי גבו וכי ידע על כך בשלב מאוחר (עמ' 30, ש' 19). בהמשך הוא תאר את המגעים שהיו לתיקון ההסכמים וליצירת ההסכם המשולש. עוד הופנה התובע בחקירה לפסק הדין שניתן בבוררות בלונדון שמהם ניתן ללמוד על מודעותו למכתב ולשינויים בתאגיד גזפרום ממועד מוקדם לזה שטען. הוא השיב כי אינו זוכר את המכתבים והסביר כי אינו קורא רוסית (עמ' 34, ש' 19). בנוסף הוא הופנה לסעיף 44 לפסק הבורר, ממנו נלמד כי עוד ביום 12.9.2007 כתב עורך הדין זלצר, בא כוחה של החברה, מכתב לגזפרום אקספורט כדי להסדיר את היצוא אך הוא השיב שמדובר בטעות ויתכן שהבורר טעה כשכתב GE במקום GP (עמ' 35, ש' 25). התובע שלל את הטענות בדבר אי ביצוע תשלום לגזפרום והסביר כי לגזפרום הייתה ערבות בנקאית והוא חשש מכך שגזפרום תגבה את הערבות, תקבל תשלום ולא תספק את הסחורה (עמ' 40, ש' 6-24).
114. בפי הנתבע גרסה שונה לחלוטין. הוא מתאר בתצהירו כי עדכן את התובע עם קבלת המכתב ודיווח לו על הניסיונות להאריך את החוזה. מכל מקום לא היה בשינוי המבני בתאגיד גזפרום כדי להביא לשינוי בהתחייבויות החוזיות. עוד טוען הנתבע כי השיב לגזפרום ביום 14.9.07 וביום 26.9.07 ומכתבים אלה נערכו לאחר שיחות בין הצדדים. התגובות נמסרו לתובע אשר נמנע מלהתייחס אליהן בתצהירו. עוד התקיימו פגישות עם אנשי גזפרום לצורך הסדרת העברת ההתקשרויות: הפגישה הראשונה נערכה שבוע לאחר קבלת המכתב ובה נכח הנתבע. הוא כותב כי בפגישה זו עלו תלונות על כך שהחברה לא פורעת את חובה בגין סחורות שקיבלה מגזפרום. בפגישה השנייה השתתף גם עורך הדין זלצר, ובפגישה השלישית השתתפו התובע עם עו"ד זלצר שלא בנוכחות הנתבע וכך גם הפגישה הרביעית.
115. הנתבע מפנה בתצהירו לכך שבפסק הבורר שניתן בלונדון בהתדיינות בין התובע לבין גזפרום נלמד כי התנהלה התכתבות ענפה בין התובע לבין גזפרום, המעידה על ידיעתו של התובע את המצב לאשורו. עוד מפנה הנתבע לכך שביום 21.9.2007 נכרת חוזה משולש בין החברות תוך שהוסדרה הפעילות מול גזפרום.