14.2. מידד העיד בתצהירו כי תחום עיסוקה של החברה הוא ייצור ושיווק של יומנים ולוחות שנה מעוצבים. היומנים ולוחות השנה שמייצרת ומשווקת החברה נושאים את פרטי הלקוח ותואמים את דרישות הלקוח מבחינה גראפית וצורנית. (פרטי הלקוח מוטבעים ע"ג הסחורה כולל לוגו ופרטים מזהים). ככלל, נוהגים לקוחות החברה לחלק יומנים ולוחות שנה בסמוך לחגי תשרי. כפועל יוצא מכך, בחודשים הסמוכים לחגי תשרי קיים לחץ עבודה רב, וביתר החודשים רמת הפעילות נמוכה יחסית. לפיכך, בתקופת החורף הועסקה התובעת במשימות עזר שונות, ובעיקר עבודה משרדית בהתאם לצורכי העבודה, ולעתים, נדרשה התובעת לסייע במחלקת הייצור. בהקשר זה צוין בתצהירה של גב' רוזנבלום (סעיף 10) כי בתקופה בה הפעילות נמוכה, קורה שמתקבלת לעתים עבודת ייצור מצומצמת, ואין טעם להזמין עובדים מלשכת התעסוקה לצורך הייצור אד הוק, כאשר לעובדי המשרד כמעט ואין תעסוקה, ולכן נתבקשו עובדי המשרד לסייע בייצור. מידד וגב' רוזנבלום העידו כי מתכונת עבודה זו הייתה ידועה לתובעת ולעובדים האחרים וחזרה על עצמה מדי שנה בקביעות, והתובעת לא הלינה עליה עד להתפטרותה. גרסה זו נתמכה גם בתצהירה של גב' יפה אלעני.
14.3. על יסוד התרשמותנו מהעדויות אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה כי המתכונת בה הועסקה, דהיינו דרישה לביצוע מטלות החורגות מתפקידה כמפיקת דפוס, מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה או נסיבות בהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה, מנימוקים שיפורטו להלן.
--- סוף עמוד 7 ---
14.4. התובעת והעדים מטעמה אישרו כי העבודה בחברה התאפיינה בעונה לחוצה, בסמוך לחגי תשרי, ובירידה משמעותית בהיקף העבודה בחודשי החורף (עדות התובעת, ע' 6, ש' 15 – 26; ע' 7, ש' 1 – 5; עדות טרי, ע' 18, ש' 19 – 22). התובעת וטרי גם אישרו בעדותם כי עובדים ביצעו מטלות החורגות מתפקידם (ע' 13, ש' 24 – 26; ע' 22, ש' 7). עוד יש לציין, כי מצבת כוח האדם הקבועה בחברה היא בת 10 – 12 עובדים בלבד (עדות מידד, ע' 28, ש' 21). ממכלול העדויות בפנינו עולה כי מדובר בחברה שמספר העובדים בה קטן, והייתה מקובלת בה מתכונת העסקה גמישה, בה כל עובד מבצע מטלות בהתאם לצורך, גם אם המטלות חורגות מתפקידו המוגדר (וראו לעניין זה גם עדותו של מידד, ע' 33, ש' 3 – 4). בנסיבות המקרה הנדון, בהן בחלק מהשנה לא הייתה לתובעת תעסוקה מלאה בתפקידה המוגדר; מתכונת העבודה המקובלת בחברה היא מתכונת גמישה בה כל עובד מבצע את כל המטלות בהתאם לצורך; התובעת לא נדרשה לבצע עבודה פיסית קשה (עדות טרי, ע' 22, ש' 12); והתובעת עבדה במתכונת זו במשך כל תקופת עבודתה בחברה, הדרישה מהתובעת לבצע מטלות החורגות מתפקידה כמפיקה אינה בגדר "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות" המקנות לתובעת זכאות לפיצויי פיטורים.