פסק דין
1. התובעת עבדה בנתבעת (להלן – החברה) במשך חמש שנים ותשעה חודשים, עד להתפטרותה. לטענתה בכתב התביעה, למרות התפטרותה, היא זכאית לפיצויי פיטורים, לנוכח העובדה שהתפטרה עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה וכן עקב "יחסים עכורים, חוסר אמון וחוסר כבוד עד כי לא ניתן לצפות כי אמשיך את עבודתי בחברה". החברה הכחישה את טענות התובעת, וטענה כי התובעת התפטרה מרצונה, ללא עילה, ולכן אינה זכאית לפיצויי פיטורים.
2. הרקע לתביעה:
2.1. החברה היא חברה משפחתית קטנה, העוסקת בהפקת מוצרי דפוס, בעיקר יומנים ולוחות שנה.
2.2. התובעת עבדה בחברה כעובדת עונתית בשנים 1996 ו- 1999, והחל משנת 2001 עבדה כעובדת קבועה.
--- סוף עמוד 1 ---
2.3. ביום 13.12.2006 הודיעה התובעת לחברה על התפטרותה מעבודה, החל מיום 12.1.07. במכתב לא פורטו נימוקים להתפטרות.
2.4. התובעת פנתה לחברה במכתב מיום 22.1.07 ודרשה תשלום פיצויי פיטורים מנימוקים שונים. משדרישתה לא נענתה, הגישה את תביעתה לבית הדין.
3. בפני בית הדין העידו: מטעם התובעת - התובעת; מר רגב טרי ומר דניאל אנדרסן אשר עבדו בחברה בתקופות שונות במקביל לתובעת. מטעם הנתבעת: מר מידד יניב, מנהל החברה; גב' כרמית רוזנבלום, אחותו של מר יניב ועובדת לשעבר של החברה; גב' יפה אלעני, עובדת לשעבר של החברה.
גרסת התובעת:
4. במכתב התובעת לחברה מיום 22.1.07 טענה התובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים מסיבות אלה: אי העברת תשלומים לביטוח מנהלים במשך שישה חודשים; שכרה לא הועלה במשך כל שנות עבודתה; ניסיון לשנות את תנאי העסקתה על מנת לחסוך בהוצאות החברה; ניצול הידע ורצונה לתרום ללא הערכה כספית או אנושית; זלזול ויחס בלתי הוגן ושימוש בימי החופשה על פי רצון ונוחות המעסיק; הבטחה לקידום ולשדרוג המשרה שלא קוימה.
5. במכתב שצורף לכתב התביעה שהוגש על גבי טופס טענה התובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים לנוכח העובדה כי "תנאי עבודתי הורעו בצורה משמעותית וכן נוצרו יחסים עכורים, חוסר אמון וחוסר כבוד עד כי לא ניתן לצפות כי אמשיך בעבודתי בחברה" שבאו לידי ביטוי באי העברת תשלומים לביטוח מנהלים; אי העלאת שכרה בניגוד להסכמות והבטחות חוזרות; קיזוז כספים משכרה, כאשר הכספים הוחזרו רק לאחר שנתיים, בתשלומים; הטלת מטלות החורגות מתפקידה; אי מתן אפשרות לנצל ימי חופשה; זלזול מתמשך בבעיה הרפואית שגרמה להיעדרותה בשעות הבוקר המוקדמות מהעבודה, שבא לידי ביטוי בויכוחים אינסופיים וחוסר אמון, דרישה להמשך עבודתה לאחר אשפוז בבית חולים, וחוסר התייחסות בתקופה בה אושפזה, למרות שהמשיכה לעבוד ממיטת חוליה בבית החולים.