6. בתצהיר העדות, אשר נערך לאחר שהתובעת הייתה מיוצגת, הוסיפה התובעת והעידה כי הודיעה על התפטרותה עקב יחס מזלזל ומשפיל מצד מנכ"ל החברה, אשר התבטא בצעקות שהטיח בה, ללא כל סיבה מוצדקת ועקב אוירה קשה
--- סוף עמוד 2 ---
שנוצרה בחברה לנוכח חוסר יכולת החברה לעמוד בהתחייבויות ללקוחות ולספקים, כאשר התובעת ועובדים אחרים נאלצו לשקר ללקוחות, והדברים הגיעו לידי כך שלקוחות זועמים הגיעו לחברה והתפרעו והיה צורך להזעיק את המשטרה; היא הודיעה על התפטרותה "לאחר שכל פניותיי והתרעותיי בדבר הרעת תנאי עבודתי זכו להתעלמות מוחלטת"; מחשש פן החברה ומנהל החברה יפגעו בסיכויים שלה להתקבל לעבודה חלופית סיפרה בין היתר בהמלצתו של מר רגב, כי היא עוזבת את מקום העבודה עקב נסיעה ממושכת לחו"ל.
7. מר רגב טרי העיד בתצהירו כי מר מידד צרח על התובעת בהגזמה ושלא לצורך; סביבת העבודה הייתה מאד לא סימפטית; עובדים התלוננו על אי העברת כספים לביטוח מנהלים; התובעת הועברה לביצוע עבודה פיזית בבית הדפוס או ביצוע עבודות משרדיות שאינן בתחום תפקידה.
8. מר דניאל אנדרסן העיד בתצהירו כי התובעת (וגם הוא) למרות שנתקבלו לתפקיד מוגדר נאלצו לבצע עבודות שונות שאינן בתחום תפקידם; מר מידד צרח על התובעת בהגזמה ושלא לצורך; לא ניתנה אפשרות לצאת לחופשות; כל איחור או היעדרות גררו ניכוי מהשכר גם אם העובד עבד את מכסת השעות המלאה; החברה לא העבירה כספים לביטוח מנהלים; גם הוא וגם התובעת נאלצו לשקר באופן שיטתי ללקוחות על פי הוראות מידד, כאשר החברה לא יכלה לעמוד בהתחייבויות ללקוחות.
הכרעה:
9. כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 צריך לעמוד בשלושה נטלים שונים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון [דב"ע שן /10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238].
10. על יסוד התרשמותנו מהעדויות ומהראיות בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים