התוצאה של קבלת עמדת מסטרמן כי תניות השיפוט קיימות בהסכם הערבות, תביא לדחייה או מחיקה של התביעה, ואילו ככל שתתקבל עמדת התובעים, כי תניות השיפוט אינן חלק מהסכם הערבות, תדחה הבקשה דנא וההליך בעניין ערבות מסטרמן להשקעת התובעים ב-Tiberia ימשיך להתנהל בבית משפט זה.
18. מהחומר שלפני (ובהעדר תצהיר עובדתי של מסטרמן אני נסמכת על כתב התביעה) ההנחה היא שמסטרמן ערב להשקעת התובעים (טענה שמסטרמן מכחיש וטרם הוכרעה) והמחלוקת הצריכה הכרעה בהנתן ההנחה כאמור, נוגעת למעשה בשאלה העובדתית: היכן יש 'למקם' את הסכם הערבות בתוך מערכת ההסכמות לה טענו הצדדים?
את מהות השאלה אבהיר באמצעות טענות הצדדים. בעלי הדין הציגו שתי גרסאות שונות לשאלה. מסטרמן שהגם שהכחיש את הטענה כי ערב לתובעים, הציג פרופוזיציה שאינה נתמכת בתצהיר, כי הערבות הנטענת (וכאמור המוכחשת על ידו) נגזרת מהסכמי ההלוואה בין התובעים לחברת Tiberia ומשנית להם, על כן לשיטת מסטרמן, בשל מיקומו של הסכם הערבות כנגזר מהסכמי ההלוואה הרי שתניית השיפוט המצויה בהסכמי ההלוואה ומפנה לדין הבולגרי חלה גם על הסכם הערבות עצמו.
מנגד טענו התובעים כי הערבות היא תנאי בחוזה שותפות שנכרת בעל פה בין הצדדים ולא הועלה על הכתב רק בגלל שמסטרמן התחמק מכך בתירוצים שונים. ובהיות הערבות חלק מהסכם השותפות בעל פה הרי בשל מיקומה זה כחלק מהסכם השותפות חלים עליה הדינים החלים על הסכם השותפות (ולא על הסכמי ההלוואה), קרי, דיני מדינת ישראל.
יוצא אפוא כי השאלה היכן יש 'למקם' את הסכם הערבות במערכת ההסכמות לה טענו הצדדים, היא סלע המחלוקת. מסטרמן טוען כי הערבות בעל פה נגזרת מהסכמי ההלוואה הכתובים ואילו התובעים טוענים כי הערבות היא חלק מהסכם שותפות בעל פה. תשובה
--- סוף עמוד 7 ---
לשאלה זו תשליך על השאלה שבבסיס הבקשה - האם יש תניית שיפוט בהסכם הערבות שבגינה יש לסלק את התביעה על הסף?
19. היכן ממוקמת הערבות של מסטרמן? שאלה שביסודה היא שאלה עובדתית פרשנית, והתשובה לה תלויה באומד דעת הצדדים להסכם הערבות כפי שיתפרש בהתאם לדין, וכפי שיבורר מנסיבות המקרה ומלשון ההסכם שכרתו הצדדים (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973)(להלן: "חוק החוזים"). בענייננו מאחר שהסכם הערבות הנטען נכרת בעל פה, הרי האפשרות לבחון את אומד דעת הצדדים נבחנת על פי נסיבות המקרה בלבד, מהן נדרש להסיק מה היה אומד דעתם באשר להסכם הערבות: