מסטרמן גם דחה את טענת התובעים כי הוא ערב בערבות אישית להשקעות התובעים ולטענתו אין ביניהם כל הסכם שותפות וטיוטות ההסכמים עליהם מבססים התובעים את תביעתם בעניין הערבות האישית לא נחתמו מעולם (נספחים ט2-ט7 לכתב התביעה) וגם לא נכרת הסכם שותפות בעל פה.
15. המבקש, שכאמור לא ראה לצרף לבקשה תצהיר, צירף חוות דעת מומחה לדין הבולגרי מיום 29.11.2017 וחוות דעת משלימה מיום 1.3.2018. עיקרי הדברים בחוות הדעת הם כי הדין הבולגרי המהותי והדיוני הוא זה החל על יחסי הצדדים; כי בית המשפט הבולגרי הוא בעל סמכות ייחודית לדון בהסכמי ההלוואות; כי בדין הבולגרי דרישת הכתב לתוקף הסכמי ערבות היא קוגנטית, ובהעדר הסכם ערבות בכתב אין תוקף להסכם הערבות בעל פה הנטען לפי הדין הבולגרי; וגם כי ממילא החוב הנטען התיישן לפי הדין הבולגרי.
16. מנגד טענו התובעים כי בין הצדדים נכרת הסכם שותפות בעל פה הכולל את כלל התנאים שפורטו בכתב התביעה, שלפיהם בוצעה עסקת רכישת מקרקעין, כי אחד מהתנאים היה ערבות מסטרמן ל-55% מהשקעות התובעים בנכס. כן טענו התובעים שהסכמי ההלוואה לחברה הם חיצוניים ומאוחרים להסכם השותפות בעל פה, ונולדו בעקבות הסכם השותפות ומטרתם היתה ליישם את התחייבויות הצדדים לשותפות. בהתאם, טוענים התובעים שתניית השיפוט שבהסכמי ההלוואה לחברה לא חלה על מערכת היחסים בין התובעים למסטרמן ואינה חלה על הערבות האישית שערב מסטרמן כחלק מהסכם השותפות.
עוד טענו התובעים כי הדין החל על הסכם השותפות, הכולל גם את התחייבות מסטרמן לערוב להשקעתם, הוא הדין הישראלי ובית המשפט הישראלי הוא המוסמך לדון בחילוקי הדעות בין הצדדים. לטענתם, זו הייתה הציפייה הלגיטימית של הצדדים להסכם, שכן ההסכם נכרת בתל-אביב, במשרדי עו"ד ישראלי על ידי אזרחים ישראלים, כשהפגישות שנערכו ביניהם ליישום ההסכם ועדכונים בעניינו התקיימו אף הן ברובן בישראל. כן טענו
--- סוף עמוד 6 ---
התובעים שניתן ללמוד על הציפייה הלגיטימית של הצדדים גם מטיוטות הסכם השותפות שהועברו בין הצדדים (נספחים ט2-ט7 לכתב התביעה) וכללו תניית שיפוט המקנה את הסמכות לבית משפט ישראלי ולדין הישראלי, ושיקפו בכך את רצון הצדדים ואת ההסכמות אליהם הגיעו, הגם שלא נחתמו לבסוף אך בשל התחמקויות המבקש ותירוציו.
דיון
17. העילה עליה מבססים התובעים את התביעה שהגישו היא ערבות מסטרמן להשקעה של התובעים בנכס בבולגריה (להלן: "הסכם הערבות" או "הערבות"), עיסקה שכשלה ומבססת את הטעם להפעלת הערבות של מסטרמן, שלקיומה הם טוענים. הבקשה דנא לדחות את התביעה על הסף, עוסקת בשאלה צרה יותר, אם כי גורלית להמשך התביעה, והיא - האם חלה על הערבות של מסטרמן שניתנה במסגרת ההסכם בעל פה תניית שיפוט ייחודית ותנאי ברירת דין (להלן: "תניות שיפוט") שמחייבות כי הדיון יתנהל בבית משפט בבולגריה בהתאם לדין הבולגרי?