חיוב התובע בגין פרסום הרע כנגד הנתבעת
98. לטענת הנתבעת, מר אלה האשים אותה בפני הממונה עליה בחברת שופרסל בכך שידעה שהיא מקבלת כספים להם לא הייתה זכאית ושתקה על אף ידיעתה האמור והמשיכה ליהנות מקבלת כספים בניגוד לדין. דברים אלה נאמרו על ידי התובע מתוך מטרה לפגוע במכוון בנתבעת כנקמה על כך שהתפטרה מעבודתה בתובעת ועל כך שהעזה להגיש תלונה למשרד הכלכלה על התנהלות התובעת ועל אי ביצוע הפרשות לזכות הנתבעת. לפיכך, טענה הנתבעת כי יש לחייב את התובעים בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק על טענת הגניבה שנטענה כלפיה.
לטענת התובעים, אין בהודעה ששלח מר אלה לגב' רבין משום פגיעה בשם הטוב ו/או לשון הרע. ומר אלה אף לא נחקר בעניין האמור.
99. לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין האמור, הגעתי למסקנה כי דין תביעת הנתבעת ברכיב זה, להידחות. הנתבעת לא עמדה בדרישות החוק והפסיקה שצוטטו לעיל כדי לבסס טענה של לשון הרע. טענות הנתבעת היו כלליות ולא מפורטות. לא צוין מהם ההתבטאיות בעטיין יש מקום לבסס לשון הרע. שוכנעתי כי שרר חוסר אמון מלא בין הצדדים והעידו על כך תכתובות המיילים הרבים בין שני הצדדים נשוא זכויות שונות שהגיעו לנתבעת. לא ברור מהן ההתבטאויות השונות של מר אלה להם יש כלל ליחס לשון הרע, כאשר בכל מקרה כפי שהבהרתי לעיל בהתאם להסכם ההעסקה עליו חתמה הנתבעת אכן היה מקום לקזז שווי רכב שהועמד לרשות הנתבעת לצרכי עבודתה. על הנתבעת מוטלת האחריות לסמן את האירוע ואת האמירות אליהן היא מתייחסת ולפרט אותם כדרישת הפסיקה מכאן שהנתבעת לא עמדה בתנאים הספציפיים להוכחת עוולת לשון הרע.
בנסיבות העניין יש לדחות טענות הנתבעת ברכיב זה.
עגמת נפש
100. לטענת הנתבעת, התובעת חייבה אותה לעבוד עם סוכן מטעמה בניגוד לחוק ולפתוח קרן פנסיה במגדל בתנאים פחותים מהקרנות שהיו לה בחברת הפניקס. כמו כן, טענה הנתבעת כי עקב הימנעות התובעת מהעברת מלוא כספי הפנסיה של הנתבעת לקרן במועד החלה הנתבעת לקבל מכתבים מחברת הביטוח לפיהם כספי הביטוח שלה בסכנה. התנהלותה הנפסדת של התובעת הובילה לכך כי הנתבעת נאלצה להתפטר על מנת לקבל את כספי הפנסיה להם הייתה זכאית לקבל עפ"י דין. התובעת קיזזה את מלוא שכרה האחרון של הנתבעת ובכך הותירה אותה ללא שכר ותוך סיכון מקום מגוריה דבר שאילץ את הנתבעת לקחת הלוואות מאביה למנוע הוצאתה והוצאת ילדיה מביתם. התובעת פעלה לפגוע בשמה של הנתבעת מול שופרסל והאשימה אותה בקבלת כספים בניגוד לחוק. לפיכך, טענה הנתבעת לאור כל האמור זכאית היא לקבל מהתובעים פיצוי בגין עגמת הנפש שגרמו לה אותו יש להעמיד על סך של 50,000 ₪.
לטענת התובעים, הנתבעת היא זו שפעלה באופן חסר אחריות, מחדלי, הרסני, תוך הוצאת דיבה חסרת רסן עת איימה על גורמים שונים בתובעת איומים הגובלים בפלילים.
101. כאמור, מנמקת הנתבעת התפטרותה בהתנהלותם של התובעים כמפורט לעיל. כפי העולה מהממצאים העוסקים בפרק הדן בקבלת פיצויי פיטורים מלאים בנסיבות של התפטרות בדין מפוטר התנאים בהם הייתה נתונה הנתבעת בעבודתה הם כאלה אשר בגדר נסיבות בהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך במקום עבודתה. אני נותנת אמון בדברי הנתבעת לפיהם לא יכלה לשאת עוד את ההתנהלות של העדר מידע ביחס להפרשות לקרן פנסיה סכומים שהגיעו במועד סיום העסקתה לכדי עשרות אלפי שקלים וזו הסיבה שהביאה להתפטרותה. בשים לב לאמור, התקבלה תביעת הנתבעת לקבלת פיצויי פיטורים מלאים בנסיבות סיום העסקתה.
102. עם זאת, אין אני סבורה שיש לפסוק לנתבעת בנוסף לכספי פיצויי פיטורים מלאים פיצוי נוסף בגין עגמת נפש. הנתבעת לא השכילה להוכיח טענותיה לפיהן חוייבה לעבוד עם סוכן מטעם התובעת העובדה כי התובעת העדיפה שהנתבעת תעבוד עם סוכן שלה אין משמעו כי הנתבעת חוייבה באמור. כמו כן, לא הוכח שהעברת קרן הפנסיה לחברת הביטוח מגדל נפתחה בתנאים פחותים מהתנאים שהיו לה בחברת הפניקס. טענות אלה נטענו בעלמא על ידי הנתבעת מבלי שהובאה כל הוכחה בצד אלה. כמו כן, לא הובאה בפניי הוכחה כי המצב הכלכלי אליו נקלעה הנתבעת חייב אותה לקבל הלוואה מאביה שכן במועד סיום העסקתה אין חולק כי כל הכספים בגין הפרשות לקרן השתלמות, קרן פנסיה ופיצויי פיטורים שולמו לנתבעת במלואם שכן לא הוגשה תביעה להפרשים בגין רכיבים אלה. עוד יוסף לאמור, מבלי להידרש לטענות אלה שכלל לא הוכחו ולהשלכות של אלה ככל שהיו ולסערת הרגשות בה הייתה שרויה הנתבעת כפי שניכר מעדותה בפניי עדיין קיים ספק שאילו היו מוכחים כל אלה היה בהם לסייע לנתבעת בתביעתה ברכיב זה.
103. הלכה פסוקה היא כי בית הדין לא יפסוק פיצוי בגין עגמת נפש כדבר שבשגרה אלא במקרים הקשים והחריגים. לא שוכנעתי כי עניינה של הנתבעת נופל בגדר אותם מקרים. אכן מצאתי בפסה"ד שהתובעת לא מילאה אחר הוראות הדין וכך פגעה בזכויות הנתבעת כעובדת. עם זאת השתכנעתי, שהתנהלות התובעים לא נעשתה בחוסר תום לב, ונבעה ממצוקה תקציבית עקב התנהלות עסקית שגויה ולקויה. לפיכך אינני סבורה שמתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות לחייב התובעים בפיצוי נוסף, עונשי במהותו, בגין הפרת זכויות הנתבעת וזאת מעבר לפסיקת מלוא פיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותה שנפסקו לזכותה כאמור לעיל.
104. העובדה כי לא הופרשו בעבור הנתבעת כספים לקרן פנסיה וכי אלה נוכו משכרה ולא הועברו במועדם לקרן הפנסיה לא די באלה כדי לשכנע כי יש מקום לפסוק בנוסף לנתבעת פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה וכל יתר טענותיה המתייחסות לאמור הרי שכאמור לא הוכחו על ידה. די בכך שהתקבלה כאמור טענת הנתבעת לפיה יש לראות בנסיבות התפטרותה בדין מפוטרת נוכח התנהלות הנתבעת. לא מצאתי כי יש לפסוק לנתבעת פיצוי נוסף בגין עגמת נפש וזו נכללת כאמור במסגרת זכאותה להתפטר בדין מפוטר וזכאותה לפיצויי פיטורים מלאים בגין האמור.
הרמת מסך
105. לטענת הנתבעת, נפסק לא אחת כי מעסיק המנכה משכר עובד לצורך ביצוע הפרשות לפנסיה אולם בפועל אינו מעביר את הכספים לקרנות מבצע עבירה לפי חוק העונשין ויש לראות בכך מעשה תרמית המצדיק לכשעצמו הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעלי החברה. בהתאם יש לחייב את מר אלה ביחד ולחוד עם התובעת על כלל חיובי ההוצאות.
לטענת התובעים, הוכח גם לאור פעולות שננקטו וגם לאור העובדה כי בפועל לא נותרו חובות כי למרות מצבו האישי הקשה של התובע הוא עשה את כל המוטל עליו על מנת למנוע פגיעה בעובדיו ובכללן הנתבעת. הפעולות שבוצעו בתובעת גובו בביקורת של גורמים מוסמכים וכל פעולה נעשתה בתום לב מלא. לא הוכחו נסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות.
106. הנסיבות בהן רשאי בית הדין להרים את מסך ההתאגדות מעוגנות בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט -1999 ולפיהן מסך ההתאגדות יורם במקרים שנמנו בסעיף.
107. במקרה דנן אומנם הוכח כי התובעת קיפחה את זכויות הנתבעת עת ניכתה משכרה כספי פנסיה ולא העבירה אותם במועד לקרן הפנסיה אולם לא הוכחה כוונה להתחמק מתשלום ששולם כאמור בסיומם של יחסי עובד מעביד ומבלי שנדרשה הגשת תביעה בגין רכיב זה כאמור. אומנם אין חולק כי התובעת סבלה מקשיי נזילות אולם התובע בהיותו בעל מניות הזרים כספים לכיסוי חובות התובעת ובשלב מאוחר יותר תשלום החוב שנותרה התובעת חבה לנתבעת שולם לה ישירות על ידי חברת שופרסל. כמו כן, לא הוכח כי האיחור בתשלום נעשה תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות או כדי להונות את הנתבעת.
108. לפיכך, לא שוכנעתי בטענה כלשהי בטענות הנתבעת שהיה בהן כדי להצדיק קבלת טענתה בדבר הרמת מסך ההתאגדות. אזכיר כי בתביעה שכנגד מלבד מחלוקות משפטיות עולה כי התובעת שילמה לנתבעת את כל זכויותיה הסוציאליות.
109. אשר על כן, נדחית טענת הנתבעת להרמת מסך.
סוף דבר
110. לאור המקובץ לעיל התביעה של התובעים נדחית על כל רכיביה. משנחתה תביעת התובעים במלואה על כל רכיביה, ישלמו כל אחד מהתובעים לנתבעת הוצאות התביעה בסך של 5,000 ₪ ובסה"כ 10,000 ₪.
התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, על התובעת לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים :
א. הפרש פיצויי פיטורים בסך של 4,000 ₪.
ב. תשלום שעות נוספות בסך של 17,952 ₪.
ג. התביעות בגין פרסום לשון הרע, עגמת נפש, החזר בגין הפסד נזק מיסויי החזר קיזוז שווי רכב והרמת מסך– נדחות.
111. לסכומים אלה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (5.11.17) ועד למועד התשלום בפועל.
112. משהתקבלה תביעת הנתבעת בחלקה הקטן לא מצאתי כי יש לפסוק לזכותה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין התביעה שהוגשה על ידה בנוסף לסכומים שנפסקו וזאת נוכח סכום התביעה הנמוך שנפסק ביחס לסכום הנתבע בהתאם להלכות הפסוקות.
ניתן היום, כ"ה ניסן תש"פ, (19 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
שגית דרוקר