71. טענות התובעים, לפיהן האיחור בהפקדות לקרן הפנסיה נבעו ממוסר תשלומים ירוד לא הוכחו על ידם. התובע במסגרת חקירתו הנגדית לא ידע לנקוב בשמות הלקוחות שפיגרו בתשלומים (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 16.10.18 שורה 29). כמו כן, העובדה שהתובע נאלץ לקחת הלוואות פרטיות כדי לכסות את חובות התובעת כלפי עובדיה מעבר לעובדה כי לא הוכחו אין בכך כדי להפחית מזכאותה של הנתבעת להתפטר בדין מפוטרת נוכח הסיטואציה שנוצרה אשר אין חולק כי הוסדרה רק לאחר שסיימה הנתבעת בפועל העסקתה בתובעת.
72. כאמור, לנתבעת לא שולמו מלוא פיצויי הפיטורים שהגיעו לה (פרוטוקול מיום 16.10.18 עמ' 16 שורה 22) שכן לטענת התובעים הנתבעת לא הייתה זכאית לקבלת פיצויי פיטורים מלאים בנסיבות התפטרותה.
73. סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים) קובע את החלופות אשר בהתקיימם יראן התפטרות העובד לעניין החוק כפיטורים:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".
74. בהתאם להלכה הפסוקה, זכאות העובד לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, מותנית בהוכחת שלושה יסודות מצטברים: הוכחת ההרעה המוחשית או "הנסיבות האחרות"; הוכחת הקשר הסיבתי שבין התפטרותו ממקום העבודה ובין ההרעה או הנסיבות האחרות דלעיל; ומתן התראה למעסיק, בפרק זמן סביר קודם להתפטרות (ע"ע (ארצי) 26706-05-11 שבתאי - טכנובר בע"מ, [פורסם בנבו] (10.6.13)).
75. לטענת הנתבעת היא התפטרה מהעבודה עקב העדר הפרשות לפנסיה, ולפיכך מדובר בהרעה מוחשית, בהן אין לבקש מעובד להישאר במקום העבודה באופן המזכה אותו בפיצויי פיטורים. המסקנה המתחייבת בנסיבות מקרה זה, הינה שללא ספק, אף אם תתקבל גרסת התובעים כמות שהיא, הרי שאין חולק כי שולמו לנתבעת הפרשים בגין כספי פנסיה בהם חבה לה התובעת רק לאחר סיום העסקתה ומתוך חובות בהן חבה שופרסל לתובעת מכאן שהנתבעת לא זכתה לכל הזכויות שהגיעו לה ופניותיה לקבלת אלה עד למועד הודעת התפטרותה ואף בחלוף תקופת ההודעה המוקדמת - נותרו ללא מענה ענייני. די בכך שלא הופרשו בעבור הנתבעת הפרשות לפנסיה שכאמור אין חולק כי אלה שולמו רק לאחר סיום העסקתה של הנתבעת כדי לראותה כמי שעונה על תנאי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, שכן אין לצפות מעובד שימשיך לעבוד בתנאים שכאלה.
76. משכך, לאחר שלתובעת בהיותה מעסיקתה של הנתבעת נוכחה לדעת במסגרת מכתבה של הנתבעת כי מדובר בתנאים מקפחים ועל אף דרישות מקדימות לתקן המחדל בפועל זה לא תוקן אלא לאחר סיום העסקת הנתבעת – הרי שיש לראות בנתבעת כמתפטר בדין מפוטר.
77. אמנם מכתבה של הנתבעת, לא כלל התראה מפורשת כי ככל שלא יתוקן המחדל – הנתבעת תתפטר, אולם ישנם מקרים בהם עובד, גם אם לא עשה כן, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים וזאת כאשר נהיר שבמתן ההתראה לא יהא כדי לחולל השינוי הנדרש (דב"ע נז/3-6 הגביע מוצרי ופלים בע"מ – מאיר גבאי (27.1.97)).
בענייננו, משאין חולק כי נכון למועד סיום העסקת הנתבעת לא הוסדר נושא ההפרשות לפנסיה על אף התראות חוזרות ונישנות בעניין האמור של הנתבעת כאשר הנושא הוסדר רק לאחר סיום העסקתה - הרי שבנסיבות אלה אין לומר כי צפויה הייתה תועלת של ממש ממתן התראה ספציפית גם במסגרת מכתב ההתפטרות שהייתה נותנת הנתבעת לתובעת. לפיכך יש הצדקה לראות בנתבעת כמתפטרת בדין מפוטרת וכמי שזכאית לקבלת פיצויי פיטורים. כאמור, גם אם ספק בידי עד כמה מפורטת הייתה הודעת ההתפטרות של הנתבעת כי הרקע להתפטרותה הייתה העדר הפרשות לפנסיה דומה כי אין מקום להתייחס רק למכתב זה ולא לאינספור ההתראות שקדמו למכתב זה. טענת הנתבעת כלולה במכתבים שכתבה קודם למכתב ההתפטרות.
78. באשר לתחשיב פיצויי הפיטורים - כאמור, אין חולק כי לנתבעת לא שולמו פיצויי פיטורים מלאים. לפיכך, זכאית הנתבעת בהעדר חישוב נגדי מצד התובעים למלוא פיצויי הפיטורים שנתבעו על ידה ובסה"כ 4,000 ש"ח. הסכום האמור יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 5.11.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
נזק מיסויי שנגרם לנתבעת עקב אי ביצוע הפרשות כחוק:
79. לטענת הנתבעת, לאור העובדה שתשלומי הפנסיה לא הופקדו בחברת מגדל על ידי התובעת אלא עברו ישירות לידי הנתבעת באמצעות מעסיקתה החדשה, נמנע מהנתבעת קבלת הטבות מס על הפקדת הכספים בקרן הפנסיה והנתבעת נדרשה לשלם מס מלא בגין כספים אלו. עקב האמור טענה הנתבעת, יש לחייב את התובעים בתשלום המס שהיה נחסך ממנה ובסה"כ סך של 5,440 ₪ ששולמו על ידה למס הכנסה.
80. לטענת התובעים, התובעת אפשרה לנתבעת להעביר את כספי הפקדות הפנסיה לכל סוכן בו תבחר הנתבעת. מלוא הכספים הועברו אחרי 3 חודשי ניסיון.
81. עוד טענו התובעים, כי אין לייחס להם חוסר תום לב ו/או התנהלות תוך ביצוע "מזימות" מאחר והתובעת הייתה מצויה בקשיים כלכליים (מוסר תשלומים ירוד של לקוחות והוצאות לא צפויות כגון קושי במכירה של שירותים נוספים למוצרים ועוד) ועל מנת שלא לפגוע בזכויות העובדים חל עיכוב בתשלומים לקרן הפנסיה לעובדים. לצורך כך גייס התובע הלוואות פרטיות לתשלום לקרנות הפנסיה לעובדים אולם לבסוף אף אם באיחור בחודש 1/14 שולמו כל הפיגורים במלואם.
82. לכיסוי ההפרשות המגיעות לנתבעת הגיעה התובעת להסדר עם חברת שופרסל לפיו ההפרשות החסרות ישולמו מתוך כספים המגיעים לתובעת מחברת שופרסל. הנתבעת חתמה על מסמך שכונה "דילוג פנסיה" כחלק מההסדר אליו הגיעו הצדדים ויש לכבד את הסכמת הנתבעת במסגרת חתימתה על המסמך מיום 5.11.14.
83. משהוסדר נושא חוב התובעת כלפי הנתבעת בגין הפרשות פנסיוניות לא ברור על מה עומדת תביעתה של הנתבעת בעניין האמור. בכל מקרה התנהלות הנתבעת עצמה גרמה לכך שחברת שופרסל עיכבה תשלומי חובה לתובעת עפ"י ההסכם ביניהן ולכן כל חוב שנוצר בגין האמור הינו באחריות הנתבעת ואין לה אלא להלין על עצמה.
84. גם העד מטעם התובעת מר עמיאל, העיד שלא נגרם לנתבעת כל נזק כתוצאה מהאיחור בהפקדה לקרן הפנסיה וכך אף נקבע בפסק הדין שניתן במסגרת הליך שהתנהל בין חברת מגדל לתובעת בתיק ק"ג 56053-11-15 במסגרתו דחה ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, בפס"ד שניתן על ידי כב' סגן הנשיא השופט יגאל גלם, את כל טענותיה של חברת מגדל לאחר בדיקה מעמיקה שבוצעה.
85. בפועל יכולה הייתה הנתבעת להפקיד את הכספים שקיבלה ולהימנע מתשלום מס. את בחירת הנתבעת שלא לעשות כן יש לזקוף לחובתה ועל כן אין לחייב באמור את התובעים.
86. לאחר ששקלתי טענות הצדדים סבורני, כי הדין עם התובעים. הנתבעת לא השכילה להוכיח הנזק המיסויי שנגרם לה ומלבד העלאת טענות כלליות לא הוגשו הוכחות בצד אלה. הנתבעת לא הוכיחה כי ניסתה להפקיד הכספים שהועברו ישירות בחברת הפנסיה ו/או כי דרשה העברתם ישירות לקרן על מנת להימנע מתשלום מס. לפיכך, משלא הוכחו טענותיה אלה של הנתבעת דינן – להידחות.
החזר קיזוז שווי שימוש ברכב
87. לטענת הנתבעת, בהתאם להתחייבות התובעת כלפיה היה על האחרונה לשאת במלוא עלות שווי המס על הרכב שניתן לנתבעת במסגרת עבודתה. לטענת הנתבעת כשהבחינה באי תשלום מס בגין הרכב שניתן לה לצרכי עבודתה פנתה לתובע אשר הבהיר לה כי מאחר והתובעת הינה חברה קטנה כלי הרכב נרשמים על שמה והעובדים אינם צריכים לשלם שווי מס בגין האמור אלא החברה נושאת בעלויות המס.
88. הנתבעת העבירה עוד בחודש 12/13 העתקי רשיונות הרכב ללמדך שהתובעת ורוא"ח שלה היו מודעים לכך כי הרכב נמצא בשימושה של הנתבעת. אלא שבחוסר תום לב, ומתוך כוונה לפגוע בנתבעת החליטה התובעת לבטל הסכמה זו והעלתה את שכרה של התובעת הנקוב בטופס 106 בסך של 23,074 ₪ בגין שווי שימוש ברכב ובהתאמה ביצעה קיזוז סך של 15,500 ₪ נטו אותם הייתה אמורה הנתבעת לקבל כנגד תשלומי הבראה, חופשה ושכר להם זכאית הייתה לקבל במועד סיום העסקתה. הקיזוז בוצע בניגוד להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר שכן לא ניתנה הסכמת הנתבעת לקיזוז כאשר הסכום היה שנוי במחלוקת.
89. לפיכך, טענה הנתבעת כי היא זכאית להחזר הקיזוז שבוצע משכרה בסך של 15,500 ₪ נטו. במאמר מוסגר טענה הנתבעת כי התובעת מטעה עת סבורה היא שאין להכליל במסגרת השכר הקובע לפיצויי פיטורים רכיב של אחזקת רכב שהופיע בתלושי שכרה של הנתבעת. מדובר ברכיב פיקטיבי שנועד להימנע מהפרשות לפנסיה לגביו. בהערת אגב, אציין, משלא הוצג חישוב נגדי לחישובי הנתבעת ביחס למרכיב פיצויי פיטורים ומשהתקבלה התביעה במלואה ביחס לרכיב זה הרי שאין עוד מקום להידרש לטענה זו.
90. לטענת התובעים, בחוזה עליו חתומה הנתבעת צוין מפורשות כי על הנתבעת לשלם שווי שימוש ברכב כחוק וכי התובעת תהא זכאית לנכות כספים שיגיעו לנתבעת מכל סכום לו תהא זכאית הנתבעת. מאחר ובמסגרת ביקורת שנערכה נמצא כי הנתבעת קיבלה תשלום יתר בכל חודש עקב היעדר ניכוי מס בגין רכב שהיה צריך להיזקף לחובת הנתבעת – נוכו תשלומי יתר אלה שקיבלה הנתבעת משך כל תקופת העסקתה במסגרת גמ"ח שנערך לה בהתאם לחישוב שנערך על ידי הנהלת החשבונות של התובעת ובאישור רואה החשבון שלה.
91. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין תביעת הנתבעת ברכיב זה להידחות כאשר הצדק בעניין האמור עם התובעים וזאת בהתאם לחוזה העסקה עליו חתומה הנתבעת עם התובעת. חוזה העבודה מדבר בעד עצמו ומאפשר לתובעת לנכות על פי דין שווי שימוש רכב כמפורט בסעיפים 2.45 לנספח א' להסכם ההעסקה וסעיף 14 להסכם ההעסקה המאפשרים ניכוי במועד סיום העסקה במקרה של חוב בגין האמור. אין חולק כי לנתבעת ניתן רכב לצרכי עבודתה. הנתבעת לא השכילה להוכיח טענתה כי התובעת התחייבה לשאת בעצמה בעלות שווי המס. לא הוצגו בפניי מיילים ו/או התכתבויות מאוחרות להסכם ההעסקה עליו חתמה הנתבעת המשקפים הסכמה זו שהוכחשה על ידי התובעת. לפיכך, בדין ניכתה התובעת כספים אלה בהתאם לחישוב חשבונאי שנערך על ידי הנה"ח של התובעת במועד סיום העסקת הנתבעת כאשר לא הוצג חישוב חשבונאי נגדי לחישובי התובעת ויש לדחות תביעת הנתבעת ברכיב זה. אין באמור, כדי לגרוע מזכאותה של הנתבעת לפנות לרשויות המס להחזר מס ככל שקיים בגין העובדה כי נדרשה לשלם האמור, בתשלום אחד בשונה מפרישת התשלום משך כל תקופת העסקתה.
תשלום שעות נוספות
92. לטענת הנתבעת, במהלך כל תקופת העסקתה בתובעת ובניגוד להסכם ההעסקה עליו חתומים הצדדים הקובע מפורשות תשלום שעות נוספות על פי חוק לא שילמה התובעת את מלוא תשלום השעות הנוספות שהגיעו לנתבעת למרות שהתובעת קיבלה מידי חודש דו"ח שעות מפורט בדבר השעות אותן ביצעה הנתבעת במסגרת הצבתה בחברת שופרסל. לפיכך, טענה הנתבעת במהלך עבודתה ביצעה 167 שעות נוספות ששוויין 17,952 ₪ אותם על התובעים לשלם לה בהתאם לדו"חות הנוכחות שצירפה לכתב התביעה בהתייחס לתקופת העסקתה.
93. לטענת התובעים, הנתבעת לא ביקשה ואף לא אושר לה לעבוד שעות נוספות. סעיף 4 להסכם ההעסקה עליו חתומה הנתבעת מחייב תיאום מראש ובכתב מהתובע לביצוע שעות נוספות. משהנתבעת לא הציגה כל אישור כזה ואף לא טענה לאישור שניתן לה בעל פה – יש לדחות טענותיה אלה.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את תביעת הנתבעת בגין רכיב זה.
94. עיון בהסכם ההעסקה עליו חתומה הנתבעת קובע כדלקמן:
"4. היקף משרה
4.1 העובד יעבוד בהיקף משרה מלאה של 189 שעות, על בסיס דיווח חודשי . העובד יעבוד בין השעות 09:00 – 18:00. בכל אחד מימות השבוע למעט שישי ושבת. בערבי חג שאינם חלים ביום שישי יסתיים יום העבודה בשעה 14:00. כל שינוי בהגדרות שעות העבודה יתבצע בתיאום ומראש ובאישור בכתב ממנהל החברה, אסף אלה, החתום בשם החברה על הסכם זה.
4.2 העובד מצהיר בזאת כי ידוע לו כי צרכי החברה מחייבים מעת לעת העסקתו מעבר לשעות העבודה הרגילות.
4.3 ישולם לעובד גמול שעות נוספות כחוק, מוסכם בזאת כי חישוב השעות יתבצע אל מול סך השעות החודשיות ברמה היומית."
95. בניגוד לנטען על ידי התובעים אין לפרש את הסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים באופן שבו מפרשים התובעים הסכם זה. הסכם העסקה עליו חתומה הנתבעת אינו מחייב קבלת אישור מראש וחתום על ידי התובע קודם לביצוע שעות נוספות כי אם קודם לשינוי מסגרת שעות העסקה שנקבעה בין הצדדים בהתאם להוראות ההסכם בין 09:00 – 18:00 ובערבי חג בין 09:00 – 14:00 כאמור בסעיף 4.1 להסכם כאשר האישור ביחס לאמור נרשם בהמשך הסעיף. סעיפים 4.2. ו-4.3 העוסקים בביצוע שעות נוספות ותגמול על אלה ואינם עוסקים במסגרת שעות העסקה קובעים כי העובד בחתימתו על ההסכם מודע לכך כי לעיתים יידרש לעבוד שעות נוספות וכי התגמול בגין אלה ישולם בהתאם לחוק.
96. התובע במסגרת חקירתו הנגדית לא הכחיש כי החשבון שהוציאה התובעת לחברת שופרסל היה בגין חיוב כל השעות שפורט בדו"חות הנוכחות שביצעה הנתבעת בפועל ולא בהתאם למסגרת ההעסקה שנקבעה בהסכם ההעסקה עם הנתבעת. בעניין האמור, נחקר התובע בהתייחס לדו"ח נוכחות לחודש 4/14 בהצלבה אל מול התשלום במסגרת תלוש השכר של הנתבעת והבהיר כי חיובה של חברת שופרסל נעשה בגין 171 שעות שהופיעו בדו"ח הנוכחות של הנתבעת לאותו חודש ולא 144 שעות ששולמו לנתבעת במסגרת תלוש שכר חודש 4/14. (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 16.10.18 שורות 9-15, שורות 27-28).
97. נוכח הודאת התובע כמפורט לעיל, כאשר בניגוד לנטען על ידי התובעים הסכם ההעסקה עליו חתומה הנתבעת אינו מצריך קבלת אישור מראש ובכתב ביחס לביצוע שעות נוספות ובהעדר חישוב נגדי לחישובי הנתבעת, מתקבלת תביעת הנתבעת ברכיב זה. לפיכך, על התובעת לשלם לנתבעת סך של 17,952 ₪ בגין שעות נוספות. הסכום האמור יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 5.11.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.