--- סוף עמוד 4 ---
במקביל התחייבו כלפיו שלושת ילדיו להימנע מעשות עסקה בדירה, כל עוד הוא בין החיים (מב11/). לא-זו-אף-זו, המקדיש חתם באותו מעמד על תצהיר הסתלקות מזכויותיו בירושת אשתו המנוחה, לטובת שלושת ילדיו. ואכן, ביום 2.8.00 הוגשה אל הרשם לענייני ירושה בתל-אביב בקשה לצו ירושה, לגבי עיזבון האישה המנוחה, אליה צורף תצהיר ההסתלקות (מב15/). ביום 26.10.00 ניתן צו ירושה, בו נקבעו כיורשי המנוחה שלושת ילדי המקדיש בלבד (מב12/).
6. הבקשה לביטול: בנוסף לפניה לביטול ההקדש שנעשתה על-ידי המקדיש בכתב יד, הוא פנה אל בית הדין האזורי הנכבד פעם נוספת, באמצעות עו"ד אראלי, שמשרדו טיפל כאמור בהכנת כל המסמכים הנ"ל מיום 11.7.00. בבקשה הנוספת (מב6/) צוין, כי המבקש חוזר בו מעריכת כתב ההקדש, באשר הוא מעוניין שהזכויות בדירה תהיינה לילדיו. לבית הדין לא נאמר אז, כי בפועל זכויותיו בדירה הועברו כבר אל הילדים: אם בחתימה על שטר העברת שכירות, אם בהסתלקות מירושת האישה ואם ביתר הפעולות המפורטות לעיל. בדיון אשר התקיים בבית הדין הרבני, חזר המקדיש במפורש על בקשתו לבטל את ההקדש, זאת כאשר לא הותר לבנו להיות נוכח באולם הדיונים. בעקבות זאת הורה בית הדין לבא-כוחו לסכם את טענותיו בכתב. הסיכומים המפורטים הוגשו על-ידי עו"ד אראלי (מב8/) ולאחר מכן, ביום כ"ז בתשרי תשס"א (26.10.00), ניתן פסק-דינו המנומק של בית הדין הרבני, הדוחה כליל את הבקשה.
7. ההכרעה בבקשה לביטול: בפסק-דינו עמד בית הדין אחת לאחת על כל טענות המקדיש שפורטו בדיון בעל-פה, שכן בבקשה בכתב צוינה כאמור רק הסיבה לרצון לבטל את ההקדש, אולם לא נכללו בה מלוא הטענות הצריכות לעניין. בין היתר התייחס בית הדין לטענות שהועלו לפניו לגבי מועד חלותו ותחילתו של ההקדש. לטענת בא-כוחו דאז של המקדיש, ההקדש טרם החל על-כן ניתן לבטלו בהיותו "נדר גרידא". ואולם, בפסק הדין נקבע לעניין זה:
"לא מדובר בנדר גרידא, אלא בהקדשת הגוף מעכשיו בקאג"ס".
יוצא מכאן שלפי פרשנות בית הדין, תחילתו של ההקדש הייתה ביום 4.6.00. בנוסף לכך התייחס בית הדין לטענות השונות שהועלו לפניו להצדקת ביטול ההקדש, תוך דחיית הטענה לפיה קיימת אפשרות שיהיה צורך למכור את הדירה, על-מנת שהמקדיש יוכל להשתכן בבית אבות. בית הדין התייחס גם למטרה העיקרית בביטול ההקדש, דהיינו: "הרצון לתת את הרכוש לילדיו", אולם לא חיווה את דעתו בנוגע אליה. לעומת זאת, נדחתה הטענה שלפיה עובר לעשיית ההקדש הופעל כביכול לחץ על המקדיש, נושא שבענייננו אינו עולה עוד כאמור.