פ ס ק - ד י ן
א' הפלוגתאות בין הצדדים וטענותיהם
מבוא
1. ביום 4.6.00 עשה המנוח שלום ארקוס ז"ל (להלן: "המקדיש") הקדש דתי בשם "הקדש ר' שלום ואטקה ארקוס", בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו, שבו הקדיש את הזכויות בדירה הנמצאת ברחוב אברבנאל 36, בני ברק (גוש 6195 חלקה 756 תת חלקה 18), למטרות "הקמת והפעלת והחזקת בית-כנסת או גן ילדים חב"ד, שיעורי תורה למבוגרים ונוער". בכתב ההקדש (מב1/) (הנושא כותרת "שטר הקדש") נקבע, כי המקדיש עצמו יהיה הנאמן לכל ימי חייו. לאחר אריכות ימים ושנים יבואו במקומו כנאמנים המשיבים 2 ו3-. דא-עקא, זמן קצר לאחר מכן חזר בו המקדיש מרצונו לכונן את ההקדש ונקט בשורה של צעדים להעברת זכויותיו בדירה אל ילדיו. במקביל הוגשה על-ידי בקשה אל בית הדין הרבני לביטול ההקדש. הבקשה האמורה נדחתה ובעקבות זאת הוגשה התובענה דנן, בהתאם לסמכויות בית-משפט זה לפי חוק הנאמנות, תשל"ט1979-.
°
2. במקור הוגשה התובענה על-ידי המקדיש ובנו, הוא המבקש מס' 2. לאחר שהעיד עדות מוקדמת בבית המשפט, נפטר לצערנו המקדיש. לאור זאת תוקנה התובענה וצורפו אליה כמבקשים גם עזבונו ושני ילדיו הנוספים, הם המבקשים 3 ו4-. כמו-כן צורפה לתובענה המשיבה מס' 5, היא הממונה על הנכסים בחב"ד ואשר מטבע הדברים יש לה עניין בנושא ההקדש ובתוצאות ההליך דנן.
המסכת העובדתית
--- סוף עמוד 3 ---
3. יצירת ההקדש: המקדיש, יליד 1917, התאלמן ביום 17.7.99 מרעייתו המנוחה גב' אסתר (אטקה) ארקוס ז"ל. בני הזוג היו נשואים זה לזה כ55- שנה והתגוררו בדירה הנ"ל, שבמקור הייתה רשומה על שם שניהם בחלקים שווים. לטענת המקדיש הוא היה שרוי באותה התקופה ביגון וצער רב "עד כדי דיכאון ממש". בסמוך לחודש אוקטובר 99' הוא הגיע אל בית הכנסת המרכזי של חב"ד, שבו לא נהג להתפלל (עמ' 14, למטה). לטענת המשיב מס' 2, שפורטה בתצהירו עליו כלל לא נחקר, חיפש המקדיש במוסדות חב"ד גורם שעמו יוכל לשוחח. כך נוצר הקשר הראשוני בינו לבין המשיבים 2 ו3-, שלפניהם הוא הביע את רצונו להקים בדירה בית כנסת. תוך כדי כך ערך המקדיש ביום 15.5.00 צוואה (מש1/), שבה ציווה את הדירה כהקדש. את יתר רכושו הורה לילדיו. הצוואה נערכה במשרדה של עו"ד ס' לבקוביץ, אליה פנה המקדיש מיוזמתו לאור היכרותם רבת השנים. רק לאחר שהצוואה הייתה מוכנה וחתומה, המקדיש הכיר למשיבים 2 ו3- את עורכת הדין הנ"ל.
אין מחלוקת, כי איש לא לחץ על המקדיש לעשות את ההקדש (הצהרת בא-כוח המבקשים, בעמ' 17 לפרטיכל). הדבר היה פרי יוזמתו ורצונו באותה העת. הטענה בדבר דיכאון או מצב נפשי רופף, בו היה שרוי באותה העת, לא הועלתה בהיבט הרפואי-קליני, אלא אך כביטוי לצער הרב שבו היה נתון בסמוך למועד עשיית ההקדש עקב פטירת רעייתו. בנסיבות אלו גם לא צורפה חוות-דעת רפואית, בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. פשיטא, שלא היה בידו לבסס טענות רפואיות בנושא (ר"ע 423/83 מ"י נ' עיזבון המנוחה סילוורמן ז"ל, פ"ד לז(4) 281, 286-285). בהמשך הדברים יצר המקדיש קשר עם המשיב מס' 2, שבמרוצת הזמן הכיר לו את המשיב מס' 3. משהובהר להם כי למקדיש עניין רב ביצירת ההקדש, סייע לו המשיב מס' 2 להגיע במועדים 29.5.00 ו4.6.00- אל בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב. במועד השני, בו התייצב המקדיש לעשיית ההקדש בפועל, ישב בית הדין בהרכב של שני דיינים. על-פי הרשום בפרוטוקול הדיון (מב2/), הוקרא למקדיש תוכן שטר ההקדש, כאשר הוא מצדו הצהיר כי ההקדש נעשה על-ידו "בדעה צלולה ומרצוני הטוב והחופשי וללא שום לחץ או כפיה". למחרת נחתם כתב ההקדש על-ידי שלושה דיינים.