ב"כ המאשימה עמד על כך שבמהלך ארבע שנים, בהן בוצעו העבירות, כל אחד ואחד מהדוחות הרבעוניים והשנתיים של חברת האם, כללו פרטים מטעים שהתייחסו לסעיפים מהותיים בדוחות – סעיפי הכנסות, סעיפי רווח, סעיפי מלאי וסעיפי לקוחות, וההטעיה הייתה בסכומים של עשרות מליוני שקלים בשנה, כפי שעולה מהצורך בהפחתת הון בסכום של למעלה מ-70 מיליון שקלים.
ב"כ המאשימה ביקש לקבוע שמעשי הנאשמות גרמו לנזק רב למשקיעים, כמפורט בסעיף 40ט(א)(4) ולקבוע שהפגיעה באינטרסים המוגנים עליהם נועדה להגן עבירת הדיווח, היתה גבוהה.
ב"כ המאשימה עמד על האינטרסים שנפגעים בעבירת הדיווח, וביקש להדגיש במיוחד את האינטרס להגן על היכולת של המשקיעים לקבל החלטות השקעה מושכלות ומבוססות על מידע גלוי שנמצא בידיהם. המשקיעים הללו קיבלו לידיהם במשך 4 שנים דוחות מסולפים, כתוצאה מהטעיה מכוונת ורישומים כוזבים בדוחות הכספיים.
לטענתו, כמות העבירות שבוצעו, משך ביצוען, החזרתיות עליהן ובעיקר הכמות יוצאת הדופן של האורגנים והעובדים הזוטרים אשר לקחו חלק בביצוע העבירות, מלמדים על כך שאין מדובר בכשל נקודתי במנגנוני הפיקוח של הנאשמות, אלא בנאשמות שהייתה בהן תרבות ארגונית של ביצוע עבירות. לכן, כך לטענתו, הואיל ובבסיס תורת האורגנים עומדת הרתעת היחיד והרבים ועידודם של תאגידים לקיים מנגנוני אכיפה שימנעו את ביצוע העבירות על ידי האורגנים שלהם, ברור שהיעדר קיומו של מנגנון זה בקרב הנאשמות וקיומה של תרבות עבריינית, מחייבת החמרה עם הנאשמות.
מנגד, עמד ב"כ המאשימה על כך שגם הגילוי מרצון של החברות ושיתוף הפעולה שלהן עם הרשויות היה חריג לטובה, מה שמחייב הקלה משמעותית בענישתן.
ב"כ המאשימה הפנה לכתב האישום לפיו, מיד עם פיטוריו של נאשם 1, אבי מוטולה, שהיה מנכ"ל נגב קרמיקה מטעם אפריקה תעשיות, החלו אורגנים בנאשמות לדווח לאפריקה תעשיות על עבירות שבוצעו. בעקבות כך החלה הקבוצה כולה לבצע בדיקות נרחבות. הבדיקות בוצעו באמצעות גורמים פנימיים בה ובאמצעות רואי החשבון המבקרים שלה. מאוחר יותר, פנו החברות לגורמים חיצוניים אחרים לשם העמקת הבדיקות ושכרו לשם כך רואה חשבון בודק חיצוני ומשרד חקירות פרטי, תוך שעובדי הנאשמות התבקשו לשתף פעולה עם הבודקים. בנוסף, מיד עם היוודע דבר החשדות לקבוצה, ועם ביצוע הבדיקות האמורות, דיווחה הקבוצה בזמן אמת על גילוייה, הן לציבור הן לרשויות האכיפה והמשיכה לעדכן אותם על ההתפתחויות בבדיקות.