"ככלל, בשלב הראשון של הליך גזירת הדין על בית המשפט לקבוע מה העונש שהיה מוטל על הנאשם על פי העובדות שבהן הודה, אלמלא ערכו הצדדים הסדר טיעון. לצורך כך עליו לבחון מהו מתחם העונש ההולם, וכאשר אין מקום לחרוג ממנו, עליו לקבוע גם מהו העונש בתוך המתחם שאותו היה מטיל על פי הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כפי שנקבעו (לרוב בהתבסס על העובדות שהוסכמו על ידי הצדדים להסדר). לאחר בחינה זו עליו לבחון אם העונש שהצדדים מציעים עומד במבחן האיזון, דהיינו אם מתקיים יחס ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת, מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מהצד האחר. בתהליך זה עשוי העונש המוסכם להימצא בתוך המתחם, והוא עשוי גם להימצא מחוצה לו. ואולם, בעצם העובדה שהעונש המוסכם חורג מהמתחם אין כדי לשלול את התאמתו למבחן האיזון. במילים אחרות, ייתכן בהחלט כי העונש המוסכם יחרוג מהמתחם ועדיין יעמוד במבחן האיזון שנקבע בהלכת הסדרי הטיעון. מכאן עולה כי בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם כאשר החריגה נעשית בהתאם להסדר טיעון העומד במבחן האיזון...... יש לזכור כי מבחן האיזון מנחה את בית המשפט להעניק לתביעה שיקול דעת רחב וכי ההתערבות בהסדרי טיעון על פיו נדירה למדי".
גזל אייל, מתחם העונש ההולם, עומד על כך שכאשר מוצג לבית המשפט הסכם טיעון סגור, וכאשר אין ספק שהעונש המוצע יאומץ, ניתן, בשם היעילות לוותר על שלבים אלו על אף שלא ברור אם עמדה זו אומצה בבית המשפט העליון (שם, בעמ' 557). על פי מאמרן של קרן וינשל-מרגל וענבל גלון, "השפעת תיקון החוק בעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה על גזירת מאסרים (מחלקת המחקר של הרשות השופטת, 2014, פס' ג.3.א.), זו אכן הפרקטיקה שאומצה בבתי המשפט במקרים אלו). אולם, כאשר יש ספק בדבר עמידת העונש המוסכם במבחן האיזון, על בית המשפט לבחון את ההסדר לגופו. לדברי גזל-אייל, מתחם העונש ההולם (שם בעמ'557), מתחם העונש ההולם, במקרים אלו:
"כאשר יש ספק בדבר עמידת העונש המוסכם במבחן האיזון, בית המשפט מחויב לבחון את ההסדר לגופו. במקרה כזה, למרות הקשיים, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם ואת העונש המתאים בתוך המתחם..... רק לאחר קביעת כל אלו יוכל בית המשפט לבחון אם ההקלה המוצעת במסגרת ההסדר, דהיינו הפער בין העונש המתאים בתוך המתחם לעונש שנקבע בהסדר, מוצדקת על פי מבחן האיזון שנקבע בהלכת הסדרי הטיעון."
בית המשפט העליון בעניין גלקין אימץ דברים אלו, לפחות לגבי המקרים בהם על פני הדברים העונש המוסכם נמצא בתוך מתחם הענישה. עם זאת, בית המשפט עמד על כך כי קיימת גם עמדה אחרת. גם מסיבה זו ראוי היה שהעניין יוסדר במפורש בחקיקה.
8.4. האם לאשר הסדר טיעון מקל
בית המשפט העליון קבע כי גם אם נפלו קשיים בהסדר הטיעון, אם אלו אינם יורדים לשורשו של עניין, על בית המשפט לאשר את ההסדר. עמד על כך בית המשפט העליון בעניין התנועה לאיכות השלטון בפרשת פינטו (החל בפסקה 73 לפסק דינו של כב' השופט אורי שהם):
"73. במקרים רבים, ההחלטה שלא להעמיד אדם לדין בגין ביצוע עבירות מסויימות, מתקבלת במסגרת הסדר טיעון עם חשוד או נאשם .... כאשר עומדת על הפרק האפשרות להגיע להסדר טיעון, נדרשים גורמי התביעה לפעול בדרך המיטבית לקידום תכליותיו של המשפט הפלילי ולעמידה על ערכיו, וזאת על פי שיקול דעתם הענייני והמקצועי. זאת, תוך התחשבות בנסיבות המקרה הקונקרטי ובשים לב להשלכות רחבות יותר אשר עשויות להיות להחלטה....
74. תהליך קבלת ההחלטות בדרך לחתימה על הסדר טיעון מצריך מלאכת איזון בין שיקולים מורכבים, ובית המשפט לא ייטה להתערב במלאכה זו של גורמי התביעה. פעמים רבות חזרה והובהרה ההלכה, לפיה ההתערבות בשיקול דעתה של התביעה לעניין הגעה להסדר טיעון, שמורה למקרים נדירים בלבד. .... בית משפט זה יתערב בשיקול-דעתן של רשויות החקירה והתביעה בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין, ובכלל זאת בהחלטה לערוך הסדר טיעון עם נאשם, בצורה מצומצמת. הגם שאין עניינים אלו חסינים מפני ביקורת שיפוטית, מקובל לומר כי התערבות בהם תישמר למקרים נדירים שבהם מוכח כי ההחלטה הנבחנת לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי".
(הדגשה שלי – מ' א' ג').
והוסיף כב' השופט אורי שהם (בפסקה 91):
"91. נוכח הקשיים שתוארו, דעתנו אינה נוחה מן ההסכם שהושג, וכאמור קיים ספק אם תוצאתו של ההסכם היא התוצאה האופטימלית, מבחינת האינטרס הציבורי. למרות ביקורת זאת על ההסכם, עדיין יש להכריע בשאלה האם מדובר בהסכם הנגוע בחוסר סבירות קיצונית, או שמא מדובר, חלילה, בהסכם שהושג מתוך הפעלת שיקולים זרים ובלתי ענייניים. על שאלה זו יש להשיב בשלילה. בסופו של יום, נראה כי המשיבים פעלו במסגרת שיקול דעתם הענייני והמקצועי, על מנת להשיג תכליות ראויות, וטענתה של התנועה לאיכות השלטון, כי המשיבים שקלו שיקולים שאינם ענייניים, לא נשענה על בסיס עובדתי מספק, ויש לדחותה כבר עתה. בחירתם של המשיבים ללכת בדרך שבה בחרו, מתוך מספר דרכי פעולה שהיו פתוחות בפניהם, הינה בחירה סבירה בנסיבות העניין. יש להזכיר, בהקשר זה, את תנאי חוסר הוודאות שאפפו את נסיבות קבלת ההחלטה, ולפיכך אין ניתן לומר כי דרך הפעולה שנבחרה היא כה בלתי סבירה, עד כי יש לראות אותה כבטלה. למרות הקשיים שפורטו לעיל, והתחושה כי ניתן היה להגיע להסכם טוב יותר, המשרת בצורה מיטבית את האינטרס הציבורי, יש להביט, בשורה התחתונה, במה שיש בהסכם. בכלל זאת, יש ליתן משקל לעובדה כי ההסכם משרת את העניין הציבורי אשר מוצא את ביטויו, הן בהעמדתו לדין של הרב פינטו והן במיצוי הבדיקה בעניינו של ארביב, וברי כי החלטותיהם של המשיבים אינן לוקות בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי, באופן אשר מקים עילה להתערבותנו."
כב' המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, ציין בפסקה ב' לפסק דינו:
"ב. אודה ולא אבוש כי הטיפול בתיק לא היה חויה מרנינה, שכן יצאנו כולנו בתחושה שהסדר הטיעון שנעשה עם הרב פינטו צריך היה, באינטרס הציבורי, להיות "חזק" יותר. ער אני לכך שלא הרי מי שצריך לקבלת את ההחלטה כהרי מי שעוסק בביקורת שיפוטית לאחר מעשה; ודברים שרואים משם אין רואים בהכרח מכאן. אך תפקידה של הביקורת השיפוטית, גם במקום שבסופו של דבר אינו כולל התערבות, להצביע על מה שנראה כהסדר טיעון חלש, בנסיבות שבהן היו לגורמי האכיפה מנופים טובים להשיג יותר. דברים אלה נכתבים במבט צופה פני עתיד, ולהפקת לקחים. לא כל תיק, כמובן, זוכה לתשומת לב ציבורית רבה כמו פרשה זו, בשל הנפשות הפועלות בה; אבל כריתת הסדר טיעון היא לחם חוק יומיומי של רשויות האכיפה לדרגותיהן, והאינטרס הציבורי המובהק שהן משרתות מכתיב בדיקה בשבע עיניים, תוך שהשאלה שמציבים לעצמם כורתי ההסכם מצד המדינה היא האם מה שלפניהם הוא כל מה שניתן להשיג.... חרף כל אלה, מכל הטעמים שהעלו חבריי סבורני כי לא נוכל להתערב, ותהי נא איפוא תרומתנו לציבור בהערות אלה".
כך גם במקרה שלפניי. בעונש לו הסכימה המאשימה, על אף שהוא מקל מאד עם הנאשמות, לא נפל חוסר סבירות קיצוני והמאשימה פעלה על מנת להשיג מטרות ראויות. כפי שציין כב' השופט אורי שהם, בעניין התנועה לאיכות השלטון בפרשת פינטו, יש להסתכל ולהתמקד במה שיש בהסכם, ובמטרות שהושגו במסגרתו. במסגרת הסדר הטיעון לקחו הנאשמות אחריות על מעשיהן, שיתפו פעולה עם המאשימה. כמו כן הושגה הרתעה עתידית של נושאי משרה, ותאגידים, כל אלו הן מטרות ראויות.
על כן, למרות שהעונש עליו הוסכם מקל במיוחד, לאור הנסיבות החריגות של גילוי מרצון ושיתוף פעולה, מצאתי לנכון לכבד את הסדר הטיעון.
9. סוף דבר
אני מאשרת את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וגוזרת על הנאשמות 15-13 תשלום קנס של 100,000 שקלים שישולם תוך 30 ימים מהיום.
ניתן היום, א' אב תש"פ, 22 יולי 2020, במעמד הצדדים.
מיכל אגמון גונן