256. הלכה למעשה, לא ניגש אף אחד מן הסיטונאים למכרז. לפיכך, הוא בוטל (עדות מר הלפרין, 17.1.18, בעמוד 122; עדות הגב' מלקמן, בעמוד 644). בהמשך לכך, פנה משרד החינוך למרמנת על מנת שזו תפרסם ותנהל את המכרז תחת פיקוחו (עדות הגב' קרן אורן עמר (להלן – גב' אורן עמר), משנה למנכ"ל מרמנת, בעמודים 251 – 252). ביום 4.6.12 פרסמה מרמנת את מכרז מרמנת (ת/500, "הזמנה להציע הצעות לאספקת ספרי לימוד מס' 1/12 "). לכתחילה, מועד הגשת ההצעות במכרז נקבע ליום 12.6.12 (סעיף 7.2). מועד זה נדחה מספר פעמים, כך שהמועד הסופי חל ביום 21.6.12 (ת/455, 18.6.12).
257. הפגישה השנייה. בטיעוניה, מתמקדת המאשימה בפגישה שהתקיימה לטענתה בין הסיטונאים ביום 10.6.12 (להלן – הפגישה השנייה; הפגישה הראשונה התקיימה ביום 22.5.12). אעמוד, אפוא, על הראיות הנוגעות למשתתפים, ולהסכמות, אשר גובשו בפגישה זו.
258. המשתתפים. תחילה למשתתפים. מן החומר עולה, כי בפגישה השנייה השתתפו מר זלוף (ראו פסקה 47.1 לתשובתו לכתב האישום); הגב' חבז (פסקה 47.2 לתשובה האמורה); שי (סעיף 9.2 לתשובתו לכתב האישום); מר קרלינסקי; מר מן-דעלי; ומר דוידסון.
259. הצדדים חלוקים בשאלה אם מר כהן נטל חלק בפגישה השנייה. מהודעתו ת/31, בה מסר כי "עבר" באחת משתי פגישות בעניין, תיאר כי מסר לאחד המשתתפים, ששאל אותו אם בכוונתו לגשת למכרז, כי "אני לא ניגש בגלל הבעיות הכספיות. אי התחייבות לתשלום" (בעמודים 13 – 14). באופן דומה, תיאר בעדותו "קיטורים" אודות תנאי המכרז (בעמוד 1112). יש ממש בטענת המאשימה, כי מכך עולה שמדובר בפגישה שהתקיימה לאחר שנודעו תנאי המכרז, ומכאן כי מר כהן נטל חלק בפגישה השנייה. בנסיבות אלה, אין בידי לייחס משקל רב לכך שבתשובתו לכתב האישום טען מר כהן כי השתתף בפגישה הראשונה דווקא. בהקשר זה אוסיף, כי בעדותו היה מר כהן נחרץ פחות, ומסר כי ייתכן שטעה לגבי עניין זה (בעמוד 1042).
260. להשלמת התמונה אציין, כי מר דוידסון מסר בעדותו כי מר כהן השתתף בשתי הפגישות ביחס למכרז זה (בעמוד 309 לעדותו). שי, בהודעתו ת/35, מסר כי אביו "עבר" באחת הפגישות, והלך לדרכו לאחר שהחליף מילות נימוסים אחדות; ובשנייה הוא "חושב" כי ישב עם הנוכחים (בעמוד 15). שי לא ידע לומר באיזה מן הפגישות אך עבר אביו במקום. יש ממש בטענת המאשימה, כי יש להעדיף דברים אלה, שנאמרו בחקירה סמוך לאירועים, על פני עדותו של שי, בה הטיל ספק בכך שמר כהן השתתף באחת הפגישות (בעמוד 1220).
261. אשר לטענה כי מר כהן "עבר" במקום, הרי שקשה מאד לקבל את נוכחותו של מר כהן בפגישה בעלת חשיבות רבה של הסיטונאים, ומה גם כזו בה השתתף בנו, כצירוף מקרים בלבד. בהשלמה לכך אוסיף, כי מעדותו של מר כהן עצמו עולה כי לא הסתפק במעבר במקום, וכי לטענתו ישב מספר דקות בפגישה (פרוטוקול, עמוד 1026). לא למותר להעיר, כי בהודעתו ת/29, העלה מר כהן אפשרות כי עבר במקום, כי "אולי רציתי לשאול משהו משי" (בעמוד 6). ברם, הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם הודעה אחרת של מר כהן, בה הטיל ספק בעצם נוכחותו של שי בפגישה (ת/31, בעמוד 14) .
262. נוכח כל האמור, אני קובע כממצא כי מר כהן השתתף בפגישה השנייה, כהגדרתה לעיל. אוסיף, כי גם אם נכונה טענתו כי השתתף בפגישה למשך זמן קצר, אין בכך כדי לסייע לו, שכן לא משך הזמן הוא הקובע לעניין זה, כי אם תוכן הדברים שהוחלפו בפגישה. לדיון בעניין זה אפנה עתה.
263. מטרת הפגישה. מן הראיות עולה, כי מטרתה של הפגישה הייתה לקיים התייעצות הדדית בין הסיטונאים, האם לגשת למכרז האמור (עדות מר קרלינסקי, פרוטוקול 8.1.18, בעמוד 94). זאת, על רקע היקפו החריג של המכרז (שם; לגבי היקף זה, ראו גם בעדות מר הלפרין, 17.1.18, בעמוד 112). מר קרלינסקי הוסיף ותיאר (בעמוד 94 לעדותו, 8.1.18), כי הסיטונאים חשו מאוימים, על רקע העובדה שהמכרז התייחס לחלק גדול מן השוק, ועמד בהקשר זה על תחושת דחיפות (לתחושת הלחץ והדאגה שעורר המכרז, ראו גם בעמוד 423 לעדותו של מר קרלינסקי; ראו גם בעדות מר הלפרין, 17.1.18, בעמוד 137). תמיכה בכך שלא היה מדובר בפגישה שגרתית, כי אם בפגישה שתכליתה לברר את כוונותיהם של השחקנים השונים ביחס להגשת הצעות במכרז, עולה גם מעדותו של מר דוידסון (בעמוד 335). על רקע זה ניתן להבין את דבריו של מר דוידסון, אשר העיד (בעמוד 314) כי אמר למר קרלינסקי מבעוד מועד שלא ללכת לפגישות, שכן "זה נראה לי לא נכון" (ראו גם בעמוד 329). נוכח כל האמור, יש ממש בטענת המאשימה כי המשתתפים בפגישה ייחסו לה חשיבות. הדבר עולה גם מהודעות הגב' חבז למר מן-דעלי על כך שהתקבלו תשובות לשאלות הבהרה, ובירור שעשתה בזמן אמת אם הוא בדרכו לפגישה (ראו ת/220, המסרים שבתיבות 168, 170).
264. תוכן הפגישה. עדות מר קרלינסקי. אשר לתוכן הדברים שנאמרו בפגישה השנייה. מר קרלינסקי העיד (פרוטוקול 8.1.18, בעמוד 94), כי היה מדובר בהתייעצות בין הסיטונאים אם לגשת למכרז, נוכח התלבטות שלהם בעניין. לדבריו, אמר בפגישה כי אינו מתכוון להשתתף במכרז (בעמוד 95). מר קרלינסקי לא היה יכול לשחזר בעדותו מה אמר כל אחד מן המשתתפים (בעמודים 95, 96; ראו ספציפית לגבי מר כהן ושי, בעמוד 425). בה בעת ציין כי "האווירה הכללית" הייתה כי "אין טעם" לגשת למכרז (בעמוד 95), וכי "לא ניגשים" (ראו גם בעמוד 387). כן העיד מר קרלינסקי, כי "התחושה" הייתה שהנוכחים מעדיפים את המצב הקודם בו עבדו במישרין מול בתי הספר; וכי "לא אהבנו" את השינוי הצפוי בכללי המשחק (בעמוד 95). מעדותו (חקירה חוזרת, בעמוד 454) עולה כי לא היו "החלטות" או פרוטוקול כתוב, אך התחושה ביציאה מן הפגישה הייתה כי "אנחנו בדעה אחת לא לגשת". מר קרלינסקי נמנע מלתייג את הדברים כהחלטה (בעמוד 455), והעדיף לסווגם כ"המלצה" או "רוח דברים בינינו". ברוח דומה, אישר במקום אחר (בעמוד 425) כי לא היה סיכום מפורש לעניין זה. נוכח אמות המידה לגיבושו של הסדר כובל, עליהן עמדתי בפרק המסגרת הנורמטיבית, אין לדיוקים אלה משקל רב לצורך ההליך הנוכחי.
265. מר קרלינסקי העיד על הדברים באופן שוטף, אותנטי ומהימן. כפי שניתן להתרשם מן האמור לעיל, תוכן עדותו נטה לצד הזהיר. הוא נמנה מהפרזות והגזמות. לא ניתן להתרשם מרצון שלו להפליל מי מן הנאשמים. כך, אישר בעדותו את דבריו בחקירתו, כי "לא קבענו" שלא ניגשים למכרז, אלא "אמרנו שלא ניגשים ונראה מה הם יעשו" (בעמוד 454). ברוח דומה, אישר מר קרלינסקי תזה שהוצגה לו לפיה מטרתם של המשתתפים בפגישה לא הייתה להחליט "איך אנחנו הורגים את המכרז הזה", וכי הדיון התמקד ב"בעייתיות של התנאים" (בעמוד 355). באופן דומה, אישר מר קרלינסקי כי היה יוצא מפגישות עם הספקים עם ידיעה "שזה משהו שאיש לא יעמוד בו" (בעמוד 422) . לא למותר להעיר, כי מר קרלינסקי הודה בעבירה הנוגעת לעניין זה (לצד עבירות נוספות), וריצה עונש בגינה.
266. נאשמי יש הפצות מפנים לכך, שמר קרלינסקי אישר בעדותו כי לא ידע "עד הרגע האחרון" אם מי מן הספקים ייגש בסופו של דבר למכרז, אם לאו (בעמוד 395). דברים אלה משקפים את אי הוודאות המובנית בשאלה האם יפעלו הצדדים להסדר הכובל בהתאם למוסכם. אין בהם כדי לגרוע מעצם קיומה של הסכמה, כמפורט לעיל. באופן דומה, גם דבריו (שם), כי "לא ידענו בוודאות" אם הסיטונאים האחרים מתכוונים לגשת למכרז, וכי "זה לא היה חד וחלק", נוכח חששם של מי מן הסיטונאים "שהחנויות ייכנסו", אינם גורעים מן ההסכמה שתיאר (לדברים דומים, ראו גם בעמוד 387 לעדות).
267. בהקשר זה מפנים נאשמי יש הפצות לעדותו של מר קרלינסקי, לפיה הנאשמים לא סברו שהם עושים דבר מה לא חוקי בפגישה (ראו בעמוד 419 לעדותו). כעולה מפרק המסגרת הנורמטיבית, אין בכך כדי לשנות לעניין הטלתה של אחריות פלילית בעבירה של צד להסדר כובל. אוסיף, כי לשיטת הנאשמים עצמם, נוכח דברים אלה אין חשיבות רבה למקום בו התקיימה הפגישה, שכן על פי עדותו של מר קרלינסקי, הנאשמים לא ביקשו להסתירה.
268. הנאשמים טוענים, כי בעדותו של מר קרלינסקי עולה הקבלה בין תוכן הפגישות של הנאשמים בבית הקפה, לבין התוכן של מפגשי הבהרה בהם לקחו חלק (ראו בעמוד 419 לעדותו; ראו גם ת/319, סיכום בכתב יד של כנס ספקים). גם בכך אין כדי לשלול את העובדה הפשוטה, והיא כי על פי העובדות שבפניי, בפגישה השנייה מושא האישום החמישי (כמו גם בפגישות שונות מושא האישום השישי, כפי שיפורט בהרחבה להלן), גיבשו הצדדים הסדר כובל אשר תוכנו הוא הימנעות מהגשת הצעות במכרז מרמנת. בהקשר זה אף יש ממש בטענת המאשימה, כי הלכה למעשה התנהלות הנאשמים מלמדת, כי קיומם של מפגשי ספקים לא מנע, מנקודת מבטם, את הצורך בפגישה שלהם בלבד ביחס לכוונותיהם לגבי המכרז הנדון.
269. אמרות ועדות מר זלוף. דברים אלה עולים בקנה אחד עם אמרות ועדויות נוספות. כך, מר זלוף מסר בהודעתו (ת/3), בהתייחסו לשאלה על מה דיברו הנוכחים בישיבה, כי "..אנחנו לא יכולים לגשת בתנאים האלה" (בעמוד 6). מר זלוף הוסיף כי אמר בעצמו כי "... אני בצורה הזאת שהם לא מתחייבים לשלם ... לא ניגש" (שם). בתשובה לשאלה מה אמרו האחרים, השיב "אני חושב שאותו דבר" (שם; ראו גם בעמוד 7, שם נשאל אם היו כאלה שהתנגדו לכך שלא ייגשו למכרז, והשיב "אני לא חושב. אני חושב שכולם הסכימו"; ראו באופן דומה בעדותו, בעמוד 2132, שם עולה מדבריו כי בפגישה כולם הסכימו שלא ניגשים). בחקירתו מסר מר זלוף עוד, בהמשך לאמירתו כי "יכול להיות" שבפגישה אמרו המשתתפים כי "[..]לא ניגשים ונראה מה הם יעשו" (כפי שמסר מר קרלינסקי בחקירתו), כי בתגובה לדבריו של מר קרלינסקי אמר "מה שכולם יעשו גם אני אעשה" (ת/3, בעמוד 7). יש ממש בטענות המאשימה, כי תשובותיו של מר זלוף בחקירתו האמורה התאפיינו בפירוט ובאותנטיות, ובאו, בעיקרן, במענה לשאלות פתוחות.
270. בעדותו (בעמודים 2129, 2131), לא הכחיש מר זלוף כי אמר את הדברים. הוא ניסה לתרצם באפשרות כי ביקש לרצות את הספק הגדול שלו (לוני כהן, בניהולו של מר קרלינסקי), כמו גם ברצונו "להיפטר מן השאלה של החוקר" (בעמוד 2129). לא ניתן לקבל הסברים אלה. מכלול הדברים שאמר מר זלוף בהודעתו מלמדים, כי לא מדובר בניסיון לרצות מאן דהוא, כי אם בעמדה שביטא בזמן אמת, על רקע טענתו לקשיים במכרז. גם את האמירה כי מדובר בניסיון להיפטר מן החוקר לא ניתן לקבל. מר זלוף לא הסתפק בחקירתו באישור סתמי של דברי החוקר. הוא מסר תיאור עצמאי וייחודי של הדברים מנקודת מבטו. אוסיף, כי מן הבחינה הנורמטיבית, יש ממש בטענת המאשימה, כי מדבריו האמורים של מר זלוף עולה הסכמה, לה היה צד, אשר הפחיתה בבירור את אי הוודאות התחרותית עבור המשתתפים במכרז, ועלתה כדי הסדר כובל, על פי אמות המידה שתוארו לעיל.
271. בסיכומי נאשמי ספר לכל, נעשה ניסיון לגרוע ממשקל הדברים. על פי הטענה, מר זלוף הוא אדם מבוגר, אשר בעת החקירה היה כבן 78. הוא תיאר בעדותו תחושה כי עולמו חרב עליו עם פתיחת החקירה בתיק זה (פרוטוקול, עמוד 1907). כן מפנים הנאשמים לכך שבחקירתו ת/2 ציין מר זלוף כי הוא סובל מקשיי זיכרון בעקבות תאונה שעבר (בעמוד 6). נטען גם כי התבלבל בחקירתו ת/3 בין מכרז מרמנת ומכרז משרד החינוך (עמודים 4 – 5, 6), וכך גם בעדותו (בעמוד 2139). נטען גם, כי שכח בחקירה זו את שם עורכת דין שפגש באותו יום (ת/3, בעמוד 2), ואף לא זכר את שם נכדתו (ת/3, בעמוד 6).
272. בתיאור זה יש ממש. אין הוא גורע מכך, שתשובותיו של מר זלוף בחקירתו לעניין השיח שהיה בין הסיטונאים ביחס למכרז מרמנת היו, כאמור לעיל, ברורות ומלאות, ובאו במענה לשאלות פתוחות (ראו, למשל, את תשובתו המפורטת ביותר בעמודים 6 – 7 לשאלה "מה האחרים אמרו בישיבה"). הפירוט הרב מקנה לדברים ממד של אותנטיות. קריאת הדברים אף אינה תומכת בטענת הנאשמים כי מר זלוף ביקש לרצות בדבריו את החוקר. במצב זה, אין סיבה שלא לייחס לדבריו של מר זלוף משקל.
273. אוסיף, כי מר זלוף הוא איש עסקים ותיק, אשר הקים את ספר לכל לפני שנים רבות, ועומד בראשה בהצלחה עד היום. התרשמתי בחקירתו מאדם מנוסה וממולח, המבין היטב את הסוגיות שבדיון; יודע לעמוד על שלו (ראו, לדוגמאות, בעמודים 2132, 2147 – 2148); ואף אינו ממהר להשיב לשאלות שעה שלא ברור לו די הצורך למה חותר השואל בשאלתו (ראו למשל בעמוד 2112). אף כי ניכר בו, שמעמד מתן העדות בתיק המופנה כלפיו, קשה לו (ראו בעמוד 2160), התרשמות זו תומכת במסקנתי כי יש לתת משקל מלא לדבריו של מר זלוף בהודעתו.
274. אמרת גב' חבז. הגב' חבז מסרה דברים דומים בהודעתה ת/12, בעמוד 6; כן ראו בעדותה, בעמוד 3232. נאשמי ספר לכל מבקשים להיתלות בדברים שאמרה בהודעה ת/9, שם השיבה, במענה לשאלה אם הבינה כי כלל הסיטונאים לא ניגשים, כי "הבנתי שכולם רואים את אותן בעיות" (בעמוד 25). במענה לשאלת המשך אם אנשים נוספים מעבר לרחמים אמרו שלא ייגשו בתנאים אלה, השיבה "לא זוכרת" (שם). תשובות אלה, אשר ניכר בהן יסוד חמקני, אינן עומדות בסתירה לעולה מתשובותיה הנזכרות לעיל של הגב' חבז.
275. נאשמי ספר לכל מפנים לעדותה של הגב' חבז, בה טענה כי הדיון לגבי קשיים שעולים מתנאי מכרז מרמנת נמשך דקות ספורות בלבד (בעמוד 2916). אין בפניי תשתית המאפשרת לקבוע ממצא בעניין זה. מכל מקום, ממד הזמן אינו מהווה יסוד חיוני בגיבושו של הסדר כובל. הסדר כאמור ניתן לגבש ללא קושי מיוחד בשיחה, פגישה או התכתבות קצרים. משכך, גם אם אניח כי תיאורה של הגב' חבז נכון, אין בטענה זו כדי לסייע לנאשמים.