276. אמרות ועדות מר כהן. גם מר כהן מסר דברים דומים. הוא תיאר בהודעתו (ת/31) כי עבר במקום; נשאל על ידי אחד הנוכחים אם הוא ניגש למכרז; והשיב כי הוא "לא ניגש בגלל הבעיות הכספיות. אי התחייבות לתשלום" (בעמודים 13 – 14; ראו גם בעדותו, בעמוד 1026; ראו גם בעמוד 1112 לעדותו, שם טען כי שמע בפגישה "קיטור" על תנאי המכרז).
277. עדות מר דוידסון. אף מעדותו של מר דוידסון עולה תמונה דומה (בעמודים 310 – 311, 336, 343). ספציפית, אישר מר דוידסון בעדותו (בעמוד 311) דברים שאמר בחקירתו, לפיהם שי התבטא בישיבה "נגד לגשת למכרז הזה". יש ממש בטענת המאשימה, כי על רקע העובדה שטרם הפגישה הייתה למר דוידסון אך תקווה כי שאר הסיטונאים לא ייגשו למכרז (בעמודים 342 – 343 לעדותו), היה בפגישה ובתוצאותיה כדי להסיר מידה של אי ודאות תחרותית בהקשר זה.
278. הנאשמים טוענים כי בחקירתו הנגדית, אישר מר דוידסון דברים שהוצגו לו לפיהם הנוכחים בישיבה "לא ... אמרו אנחנו לא ניגשים אלא פשוט הייתה התבטאות שלילית כלפי תנאי המכרז ומזה אתה הבנת שלא הולכים לגשת" (בעמוד 337). הדברים אינם מסייעים לנאשמים. מעדותו של העד עולה, כי בחקירתו ברשות מסר שמדובר במפגש בו "כולם היו תמימי דעים שהמכרז הזה לא טוב", וכי אף שלא זכר מה כל אחד מן הנוכחים אמר, "היה די ברור שלא ניגשים למכרז הזה" (בעמוד 336). מכך עולה תמיכה במסקנה כי בישיבה התגבשה הסכמה שהפחיתה את אי הוודאות התחרותית בכל הנוגע להשתתפות הנוכחים במכרז. כמוסבר בפרק המסגרת הנורמטיבית, מהות זו של ההסכמה היא החשובה, ולא האופן בו גובשה, הוצגה או נוסחה, על ידי מי מן הנוכחים.
279. נאשמי יש הפצות טוענים, כי אין לייחס משקל לגרסתו של מר דוידסון, שכן טען בעדותו שהפגישה הראשונה הייתה "איך שיצא המכרז" (בעמוד 310 לעדותו), וכי נדונו בו תנאים שונים שנקבעו במכרז. דא עקא, הפגישה התקיימה ביום 22.5.12, בעוד שמכרז מרמנת התפרסם רק ביום 4.6.12. ברם, קשה לראות טעות זו של מר דוידסון, בעדות שנשמעה שנים לאחר האירועים, כעניין היורד לשורשם של דברים, או עלול לפגום במשקל העדות בנושא העיקרי, הוא תוכן הדברים שנאמרו על ידי הסיטונאים לגבי כוונותיהם ביחס למכרז.
280. ראיות נוספות. בחומר קיימות גם ראיות מאוחרות יותר, התומכות במסקנה בדבר הסדר שגיבשו הצדדים ביחס למכרז מושא האישום החמישי.
281. ת/331. ראיה אחת היא תמליל שיחה בין מר קרלינסקי לבין מר מן-דעלי (ת/331, 9.5.13), אשר סבה על מכרז משכ"ל (מושא האישום השישי). השיחה התקיימה כשנה לאחר מכרז מרמנת. בשיחה אמר מר קרלינסקי, "תראה, אז גם הצליח לנו בשנה שעברה, ברגע שלא נגשנו, אז זימנו אותנו" (בעמוד 3). הדברים סבים בבירור על התנהלותם של הסיטונאים במכרז מרמנת, אשר בהמשך לפגישות ביניהם, לא ניגשו למכרז, וזכו להסכם בו רצו.
282. ת/373. שיחה רלוונטית נוספת היא ת/373. שיחה זו התקיימה בין חיים לבין בעל חנות ספרי לימוד (13.5.13). אף היא נגעה למכרז משכ"ל. בשיחה ציין חיים כי יש "איזה הסכמה" לא לגשת, והוסיף כי "פעם שעברה קרה שהיה כמעין הסכמה ואז הסיטונאים זכו במכרז ההוא מתוקף המכרז הקודם" (בעמוד 2). הדברים סבים בבירור על מכרז מרמנת. הם תומכים במסקנה העולה מן הראיות עליהן עמדתי, בדבר הסדר כובל שגובש בין הסיטונאים ביחס למכרז זה. בתוך כך, השימוש בביטוי "מעין הסכמה" עולה בקנה אחד עם דברי מר קרלינסקי על "אווירה" כי הסיטונאים לא ייגשו למכרז. יש ממש בטענת המאשימה, כי מדובר בדברים שחיים שח בזמן אמת לפי תומו. הקושי לקבל את עדותו, אינו גורע על כן ממשקלם. אוסיף, כי חיים לא הצליח להסביר בעדותו באופן משכנע את דבריו מזמן אמת (ראו בעמודים 735 – 736 לעדות).
283. לא נעלם מעיניי, כי חיים ניסה להסביר את דבריו בשיחה בטענה, כי מדובר, כביכול, בהבנה של משרד החינוך כי הייתה מעין הסכמה בין הצדדים שלא לגשת (שם). בהסבר זה ממד מאולץ. הוא אינו עולה בקנה אחד עם הדברים הפשוטים שאמר חיים בזמן אמת. לא ניתן לקבלו.
284. ת/317. ראיה רלוונטית נוספת היא ת/317. מדובר בסיכום דיון מיום 24.6.12, בו נכחו נציגים של חמישה ספקים (לא נכחו בדיון נציגים של יש הפצות), משרד החינוך ומרמנת. הסיכום הושג בהמשך לאי הגשת הצעות במכרז. הוסכם בגדרו על הנחה אחידה של 10% על ידי הסיטונאים, וחלוקה שווה של האספקה ביניהם. מן הראיות עולה שההסכמה בין הסיטונאים לבין משרד החינוך גובשה לאחר שמשרד החינוך נקלע למצב בו שנת הלימודים קרבה, ואין בנמצא סיטונאים שיספקו ספרים לבתי הספר (ראו עדות מר הלפרין, 17.1.18, בעמודים 123 – 124; עדות גב' מלקמן, בעמוד 648; עדות גב' אורן עמר בעמודים 258 – 259).
285. ת/317 הנ"ל הוא עותק של הסיכום, אשר נשלח על ידי מר קרלינסקי למר כהן ביום 25.6.12, יממה לאחר הדיון. מר קרלינסקי העיד, כי שלח את המסמך למר כהן על מנת שהלה יידע שדברים לא נעשים מאחורי גבו (פרוטוקול 8.1.18, בעמוד 99). יש ממש בטענת המאשימה, כי מכך משתמעת בבירור הנחה של הסכמה משותפת לה הייתה יש הפצות צד. בלא הסכמה כאמור, לא ניתן להסביר את פעולתו של מר קרלינסקי. תמיכה בהבנה זו של הפעולה האמורה עולה גם מכך, שלטענתו חשו הסיטונאים מחויבים כלפי מר כהן, נוכח השתתפותו בפגישות הסיטונאים שקדמו לכך (שם, בעמודים 98 – 99). יצוין, כי הן מר כהן (בעמוד 971 לעדותו), הן שי (בעמוד 1270), לא ידעו להסביר בעדויותיהם את משלוח הסיכום אל יש הפצות.
286. לגבי הפגישה במשרד החינוך, מפנים נאשמי ספר לכל לכך, שניתן היה לזמן כל אחד מן הסיטונאים לפגישה נפרדת, להבדיל מפגישה אחת בה נטלו חלק כל הסיטונאים (ראו עדות גב' מלקמן, בעמוד 662). יש ממש בטענתם, כי מדובר בהחלטה של משרד החינוך (ראו עדות מר הלפרין, בעמוד 192). ברם, הדבר אינו מפחית מן הראיות המצביעות על קשירתו של הסדר כובל בין הנאשמים ביחס למכרז מרמנת.
287. עדות שי. תמיכה נסיבתית במסקנה כי בפגישה השנייה גובשו הסכמות אסורות עולה מכך, ששי ניסה להרחיק עצמו בחקירתו מהשתתפות באותה פגישה (ראו ת/32, בעמוד 15). ברוח דומה, בהודעה אחרת, אף הכחיש שי כי מכרז מרמנת נדון בפגישות בין הסיטונאים אשר התקיימו סמוך למועדים בהם התנהל (ראו ת/35, בעמודים 15 – 16). נוכח מכלול הראיות עליהן עמדתי, יש לדחות בשתי ידיים תזה זו, כסותרת באופן חזיתי את המציאות . בתוך כך, קשה לקבל כאמין את ניסיונו של שי לטעון בעדותו, כי לא זכור לו אם נושא המכרז עלה בפגישה (בעמוד 1133), או האם התבטא לגביו. מדובר בנושא בעל חשיבות רבה, אשר עמד במרכז תשומת הלב של השחקנים בשוק. הפגישה התקיימה זמן קצר יחסית (כשנה), לפני חקירתו של שי ברשות. במצב זה, אני דוחה טענה זו ללא קושי.
288. באופן דומה, לא ניתן לקבל את טענתו של שי כי מדובר בעניין שהוא "גדול עליי" או "מעל היכולת שלי" (בעמוד 1133). לא הוצבע על מורכבות כלשהי בנושא, שהיא מעבר להבנתו של שי. מהתנהלותו בזמן אמת אף עולה היפוכו של דבר. כך, מעדותו של שי עצמו עולה כי ההחלטה לא לגשת למכרז הייתה משותפת לו ולאביו (בעמוד 1135). מן החומר עולה גם, כי שי עצמו הוא ששלח למרמנת רשימת הערות ושאלות הבהרה (ת/320, 6.6.12). על פי עדותו שלו, אף נשא שי דברים בעניין בכנס ספקים (בעמוד 1233).
289. בהשלמה לכך אציין, כי מן החומר עולה כי שי היה אורגן ביש הפצות במועדים הרלוונטיים לאישום זה. אין מחלוקת, כי מדובר בחברה משפחתית, המצויה בבעלותו של מר כהן (אביו של שי) ואשתו. יש ממש בטענת המאשימה, כי שי פעל בחברה במגוון רחב של פעילויות תוך שמילא תפקיד ניהולי, וייצג את החברה בהקשרים שונים. לשי הייתה זכות חתימה מלאה בחברה, כאשר די היה בחתימתו על מנת לחייבה (ראו פרוטוקול ישיבת הנהלה, 23.6.11, ת/574). בתקופה בה נחתם הפרוטוקול האמור חל שינוי בדפוסי ניהול החברה. מהודעת מר כהן (ת/29, 28.5.13, בעמוד 2) עולה בהקשר זה, בתשובה לשאלה מי מנהל את החברה, כי זו מנוהלת על ידי מר כהן, אך "בשנתיים האחרונות שי תפס פיקוד והוא מטפל יותר בצד הפעיל. אני לאט לאט יורד. אני גם בשעות העבודה בא מאוחר, ויוצא מוקדם. לאט לאט הפעילות שלי יורדת". ברוח דומה השיב מר כהן לשאלה מי מקבל את ההחלטות בחברה, כי בדרך כלל הן מתקבלות בשיתוף פעולה שלו ושל שי (בעמוד 2), והוסיף כי שי "יכול החליט לבד. אני לא עומד לרשותו כל היום".
290. לגבי מעורבות שי בפעולות ובתחומים הנוגעים לאישומים, עולה מן החומר כי שי השתתף בכנס ספקים של מכרז מרמנת. אשר לשאלה מי קיבל את ההחלטה לא לגשת למכרז האמור, מסר מר כהן בהודעתו ת/30 כי בשנת 2012 שי "עוד היה חדש בעסק, ולכן ההחלטות התקבלו, אמנם בתיאום איתו, אבל בעיקר על ידי" (בעמוד 10).
291. בהשלמה לאמור אוסיף, כי שי חתם כמנהל על מסמך הארכת חוזה במסגרת מכרז חיפה (ת/575, 20.11.12). בתקופה זו התגברה מעורבותו בניהול החברה (ראו הודעתו, ת/35, בעמוד 10; ראו גם הודעת מר כהן, ת/31 (17.7.13) בעמוד 11, ממנה עולה כי "בשנה האחרונה" שי "נכנס לעניינים" והפך מעורב בניהול החברה; לדברים ברוח דומה, ראו הודעתו של שי, ת/32, בעמוד 15). באופן תואם, חתם שי כ"מנהל" במסגרת התכתבות שניהל בתקופה זו (ראו ת/593, דוא"ל, 28.2.13). שי הציג עצמו בחקירתו (הודעה, ת/32, 27.5.13, בעמודים 1, 2) כמנהל בחברה; כמי שחותם על צ'קים של החברה (שם, בעמוד 2); כמי שמקבל החלטות בחברה ביחד עם מר כהן, אביו (שם, בעמוד 3), ובעניינים שונים (הזמנת ציוד למשרד, קבלה או דחיה של הזמנה, עבודה שוטפת), אף מקבל החלטות על דעת עצמו (שם; לתיאור דומה של דפוסי קבלת ההחלטות, ראו בהודעת מר כהן, ת/29, בעמוד 2).
292. לא נעלם מעיניי, כי על מסמך הערות למכרז מרמנת (6.6.12, נ/25) לא מופיע הכיתוב "מנהל" לצד חתימתו של שי. על רקע זה טען בעדותו, כי "היום" הוא חותם בתור מנהל (בעמוד 1132). ככל שביקש בטענה זו לומר כי בתקופה הרלוונטית לא היה מנהל, הרי שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הראיות מזמן אמת עליהן עמדתי, ומשכך, יש לדחותה. לא למותר לציין, כי המכתב נכתב בלשון רבים ("קראנו את המכרז", "אנו מעוניינים להגיש הצעת מחיר"). על פי תוכנו, מציג המסמך את עמדתה המוסמכת של יש הפצות ביחס למכרז שפורסם. תוכן זה הולם היטב את מעמדו של שי כמנהל בחברה במועד הרלוונטי.
293. העברת עבודה ליש הפצות. מר קרלינסקי העיד כי לאחר הפגישה שוחחו נציגי הספקים ביניהם והסכימו להעביר 10% מההזמנות שכל אחד מהם יקבל ליש הפצות, שלא השתתפה בפגישה במשרד החינוך. לדברי מר קרלינסקי, הפגישה האמורה התקיימה עם חמישה ספקים בלבד משום שהם היו הזוכים במכרז משרד החינוך 2007, והדרך המשפטית שמצא משרד החינוך להתקשר עם הספקים בשנת 2012 הייתה להאריך בשנה נוספת את ההתקשרות על פי אותו מכרז (שהוארך גם לשנים לאחר 2007) (ראו עמודים 98-97 לפרוטוקול מיום 8.1.18). לשאלה מדוע דווקא ליש הפצות השיב מר קרלינסקי "כי א. הוא נחשב כסיטונאי בעינינו. ב. הוא השתתף בפגישות שהתקיימו לפני המכרז של מרמנת במשרד החינוך ו-ג. רצינו חלוקה, חשבנו שזה יעזור לנו לתפקד יותר טוב אם נחלק את זה עם עוד אנשים אבל הסיבה העיקרית שאנחנו ראינו בו אחד מאיתנו, סיטונאי כמונו ואין סיבה לקפח אותו בגלל שהוא במקרה לא היה בטלדור קודם" (עמוד 98 לפרוטוקול מיום 8.1.18). מר קרלינסקי אישר בהקשר זה שהעביר ליש הפצות חלק מההזמנות שקיבל.
294. הסכמתם של הסיטונאים לעניין זה עולה מראיות נוספות, לבד מעדותו של מר קרלינסקי (ראו גם הודעת דוא"ל של מר קרלינסקי בעניין זה, ת/568, 30.7.12; ראו עוד בשיחה ת/331, 9.5.13, שם אמר מר קרלינסקי למר מן-דעלי (בעמוד 4), ביחס למר כהן, כי "... בשנה שעברה דאגנו לו ונתנו לו חלק מהעוגה"). כאשר נשאל מדוע ייחס חשיבות לכך שיש הפצות השתתפה בפגישות, השיב מר קרלינסקי "הרגשנו שאנחנו מחויבים כלפיו" (שם, בעמוד 99; ראו גם בעמוד 433, שם מסביר מר קרלינסקי כי היה בין הסיטונאים "תיאום עמדות", ובגלל שיש הפצות הייתה "חלק מהדיונים", סבר כי "יהיה הגון" לתת לה את חלקה; ראו עוד, ברוח זו, בעמודים 462 – 463 לעדותו, שם עמד על תחושה של "חוסר הגינות" של הסיטונאים כלפי יש הפצות בהקשר זה).
295. על עצם העברתה של עבודה ליש הפצות אין מחלוקת. מר זלוף הסביר בחקירתו כי ספר לכל העבירה עבודה כאמור בנימוק של "סולידריות", הואיל וכל המפיצים אמרו שהם נותנים עבודה ליש הפצות (ת/4, בעמוד 7; ראו גם בעמוד 10). הוא נמנע מלהתייחס במישרין לשאלה, האם העבודה הועברה ליש הפצות הואיל והסיטונאים סברו כי לא יהיה הוגן שכולם לא ניגשו למכרז, ורק יש הפצות לא תקבל עבודה (שם, בעמוד 7). מר זלוף נקלע בחקירתו למצוקה, כאשר טען כי "אם זה היה תלוי בי לא הייתי נותן" עבודה ליש הפצות (שם, בעמוד 9). מכך ברור, כי לא מדובר באלטרואיזם או בסולידריות, כביכול, כפי שניסה להציג. כאשר הוצג לו שבניגוד לאחרים הוא לא מסר תשובה לשאלה מדוע מסר עבודה ליש הפצות, ענה "אין לי תשובה" (שם, בעמוד 10). בהמשך תיאר, כי מר קרלינסקי אמר ל"כולם", ליד המעלית, לאחר הפגישה במשרד החינוך, "לתת 10%" ליש הפצות (ת/4, בעמוד 11). לדבריו של מר זלוף, "אמרו לתת 10% אז גם אני נתתי 10% זה הכל" (ת/4, בעמוד 11). מכך יוצא, כי מדובר בביצוע של סיכום בין הסיטונאים, ולא בסולידריות, כביכול.