458. מראיות אלה עולה כאפשרות מסתברת כי זו הייתה הערכת המצב של הגב' חבז בנקודת זמן כזו או אחרת. ברם, אין בה כדי לגרוע מן הראיות על מעורבותה בגיבוש ההסכמות מושא אישום זה. הדברים אמורים גם בראיות עליהן עמדתי לעיל, מהן עולה כי נציגיה המוסמכים של ספר לכל, ובהם הגב' חבז, היו בזמן אמת, ובמועד מאוחר לשיחות הנ"ל, חלק מהסכמה בדבר יצירת חזית אחידה של הסיטונאים מול משרד החינוך.
459. נאשמי ספר לכל טוענים, כי התנהלותה של ספר לכל הייתה שונה מזו של מר קרלינסקי ומר מן-דעלי. בהקשר זה נטען כי ספר לכל לא יצרה קשר עם סיטונאים אחרים ביום קבלת מסמך ההבהרות, ולא יזמה שיחה כלשהי עם סיטונאי אחר. רק בשיחה אחת שאל אודי את חיים על עמדתו ביחס למכרז. נאשמי ספר לכל מוסיפים ומפנים בהקשר זה לשיחות בירור ועדכון שערכו מר קרלינסקי ומר מן-דעלי בזמן אמת, הן עם סיטונאים אחרים, הן עם חנויות. נטען, כי ספר לכל גילתה חוסר עניין בעמדותיהם של סיטונאים אחרים. מפער נטען זה מסיקים נאשמי ספר לכל היעדר הסכמה מצידה.
460. יש יסוד לטענה, כי מר קרלינסקי ומר מן-דעלי עמדו במרכז השיג ושיח בין הסיטונאים, המשתקף בשיחות שפורטו לעיל. בתפקיד המוביל שמילאו בזמן אמת אין בכך כדי להפתיע, שכן מדובר בסיטונאים הגדולים ונותני הטון. עובדה זו אינה מאיינת את הראיות המלמדות כי ספר לכל הייתה חלק מן ההסכמה הכוללת שהושגה בין הסיטונאים; נטלה חלק בדיאלוג שהתקיים ביניהם בזמן אמת; ואף גילתה עניין בדיאלוג זה, הכול כמפורט לעיל .
461. נאשמי ספר לכל מפנים לשיחה ת/371 בין גב' חבז לבין סיוון ממרמנת (13.5.13). יש יסוד לטענה, כי בשיחה זו מעלה הגב' חבז טיעונים ענייניים מדוע לא ניתן לגשת למכרז (בעמודים 5, 6, 7). הם מפנים גם לכך, שהיא אומרת כי "נכון לרגע זה רחמים [מר זלוף – ע.ש.] החליט ... שהוא פוחד מהברוך הזה" (בעמודים 7 – 8). שיחה זו אינה משנה באופן מהותי את התמונה. הטיעונים הענייניים שמעלה הגב' חבז אינם גורעים מן ההבנות שגובשו בין הסיטונאים, אותן, מטבע הדברים, לא חשפה בפני בת שיחה. בתוך כך, לצד האמירה בדבר החלטה של מר זלוף, ניתן למצוא ללא קושי אמירות של גב' חבז הממקמות אותה במעגל קבלת ההחלטות על אי הגשת הצעה במכרז: "אני אתן להם אחוזים ... אני לא יכולה בחיים להתחרות עם משומשים ... אני לא רואה איך אני מתמודדת עם זה ... אני סתם מספרת לך ... כאילו למה אני לא ניגשת ... בסופו של דבר זה הכסף שלי ואני צריכה להחליט אם נכון לי להיכנס לברוך הזה ... אני מחויבת להגיש עד שלוש הצעות ... חמש שנים חיכיתי לכסף הזה" (בעמודים 7 – 8). בדברים אלה בולט השימוש החוזר בביטוי "אני" בו משתמשת הגב' חבז, בכל הנוגע לקבלת ההחלטות ביחס למכרז.
462. באופן העולה בקנה אחד עם הדברים, עולה מן החומר כי הגב' חבז הייתה חלק מן המעגל הפנימי של גיבוש ההסדר הכובל. הדבר נלמד לא רק מהשתתפותה בישיבות ובשיחות רלוונטיות, כמתואר לעיל, אלא גם מכך שהיא זו שיזמה את הפגישה השנייה הנדונה לעיל (ראו ת/462, תיבות 46 – 49, 23.4.13).
463. בבחינת טענות ההגנה נתתי דעתי גם לגרסתו של שי. בהקשר זה בולטת העובדה שאין בפניי הסבר מצידו של שי, אשר נכח בפגישות, להסדר הכובל שנרקם בהן. אדרבה, עמדתו העקבית של שי בחקירתו ברשות הייתה הכחשה כי המכרז נדון בפגישות האמורות, או כי דובר בהן על אי הגשת הצעות במכרז (ראו ת/32, בעמודים 13, 19, 20; ת/33, בעמוד 9). באופן דומה, הכחיש שי בחקירתו ברשות כי שיחה בינו לבין הגב' חבז (ת/86, 9.5.13) נגעה למכרז. טענה זו עומדת בסתירה לתוכן השיחה, כמו גם לאמרותיה של הגב' חבז (ת/7, בעמוד 9; עדותה, בעמוד 3302). עמדה זו עומדת בסתירה חזיתית לעולה ממארג הראיות עליו עמדתי לעיל. יש ממש בטענת המאשימה, כי מדובר בניסיון של שי להרחיק עצמו ואחרים ממעשה העבירה, המספק, כשלעצמו, תמיכה בראיות שפורטו לעניין זה.
464. לא נעלם מעיניי, כי בעדותו חזר בו שי מעמדה זו, ומסר גרסה ביחס לפגישה הראשונה והשנייה (ראו פרוטוקול, עמוד 1136 ואילך). לפי הטענה העדכנית, מדובר בפגישה שהייתה "שידור חוזר" של כנס ספקים, ובה "אנשים התלוננו על התנאים שיש במכרז". על פי גרסה זו, שי לא דיבר בפגישות, ביניהן לא יכול היה להפריד (ראו בעמוד 1137). משקלה של גרסה כבושה זו, שנים לאחר האירועים, אינו רב. לא למותר לציין, כי שי טען בעדותו כי לא היה לו מה לומר בפגישות, הואיל ואינו "דברן גדול", וכי היה מדובר בפגישה "שאני לא ממש מרגיש בה בנוח ולא ברמה גם, וליד אנשים שמן הסתם היו גדולים ממני גם בגיל וגם ברמה" (שם). לא ברור כיצד הדברים מתיישבים עם טענתו (בעמודים 1136, 1203) כי דווקא ביטא את עמדת יש הפצות, כי אין בדעתה לגשת למכרז בשל הקשיים בו, בישיבת הספקים, בה נטלו חלק, בין היתר, אותם אנשים.
465. מכל מקום, גם אם בפגישות הנדונות של הסיטונאים נאמרו דברים דומים למה שנאמר בכנס הספקים, אין בכך כדי לסייע לנאשמים. מטרת הפגישות; זהות הנוכחים, המייצגים את הסיטונאים הבולטים בענף; הצורך שראו לדון במכרז משכ"ל בפורום סגור של הסיטונאים; ותוכן הדברים שנאמרו בפגישות, מלמדים על גיבוש הסדר כובל, הכול כמוסבר לעיל.
466. הפגישה השלישית. כתב האישום כולל טענות ביחס להסדר שנקשר בפגישה שלישית בין הסיטונאים במשרדי חברת רכגולד בחולון (26.5.13). לבחינת הראיות ביחס לפגישה זו אפנה עתה.
467. המשתתפים בפגישה. מן הראיות עולה, כי בפגישה זו לקחו חלק מר מן-דעלי, מר שפר, חיים, מר זלוף, שי, אודי, הגב' חבז ומר קרלניסקי (עדות מר מן-דעלי, בעמוד 537; לנוכחות מר קרלינסקי, ראו גם בעדותו, בעמוד 126 (8.1.18); לנוכחות מר שפר ראו גם בהודאתו בכתב האישום; לנוכחות נאשמי ספר לכל ראו בפסקה 57 לתשובתם לכתב האישום; לנוכחות שי ראו גם בפסקה 17 לתשובתו לכתב האישום).
468. בכתב האישום נטען כי בפגישה השלישית גובשו שתי הסכמות. האחת (להלן – ההסכמה הראשונה), לפיה אם המכרז יבוטל, יציע כל אחד מהספקים הנחה של עד 12% מהמחיר הקטלוגי של ספרי הלימוד לבתי ספר אשר יהיו מעוניינים לרכוש מהם באופן ישיר. השנייה (להלן – ההסכמה השנייה), לפיה אם נציגי משכ"ל יפנו אל הספקים בנפרד, יציע כל אחד מהספקים הנחה של 10%. אדון תחילה בהסכמה הראשונה.
469. ההסכמה הראשונה. רקע. ברקע הסכמה זו נמצאת שיחה (ת/89, 22.5.13), אשר הובילה לקיומה של הפגישה השלישית. הצדדים לשיחה זו היו גב' חבז ומר קרלינסקי. בשיחה עמדו שני הדוברים על שאיפתם המשותפת להפחית בהנחות שהם נותנים לבתי ספר (בעמודים 3 – 4). מר קרלינסקי הציע לקיים פגישה משותפת בנושא זה "עכשיו דחוף לפני ש, לפני שמתחילים להשתולל" (בעמוד 4). כדבריו, "אני כבר מציע לך בואי תרימי פגישה רק על הנושא הזה... עכשיו זה מתחיל להיות קריטי" (שם). הגב' חבז הסכימה להצעה (שם).
470. נאשמי ספר לכל טוענים, כי השיחה נוגעת ליחסי ספק – לקוח שבין לוני כהן לבין ספר לכל. הם מפנים בהקשר זה לעדותה של הגב' חבז (בעמוד 2990). דברים אלה לא ניתן לקבל. הפגישה שיזמו השניים לא הייתה פגישה של ספק עם לקוחו. היא הייתה פגישה של כל השחקנים העיקריים בשוק הספרים, במטרה מוצהרת לדון בשיעורי ההנחה הניתנים על ידיהם. העובדה, שברקע עומדים יחסי ספק – לקוח של לוני כהן וספר לכל, אינה משנה מכך. אף טענות ספר לכל בדבר שולי הרווח הזעומים בשוק (ראו הודעתו של מר זלוף, ת/2, בעמוד 15), אינן משנות מכך.
471. במאמר מוסגר אוסיף, כי לא נעלמה מעיניי טענת נאשמי ספר לכל, כי פגישות מסוג זה של כל הסיטונאים היו מתקיימות לאורך כל השנים, וסבו לא רק על מכרזים אלא גם על התארגנות לקראת העונה הפעילה בעסקי הספרים. גם אם כך הדבר, לא הוברר די הצורך מדוע למטרה זו יש הכרח בפגישה כזו בה משתתפים כלל השחקנים בשוק. אפילו אניח כי מדובר כשלעצמה בתכלית ראויה, ברור כי אין בה כדי להצדיק את השיג ושיח אודות מכרזי מרמנת ומשכ"ל, שהתקיים הלכה למעשה בפגישות מושא כתב האישום שבפניי.
472. עוד טוענים נאשמי ספר לכל, כי שיעור ההנחה בו נקבה הגב' חבז בשיחה זו, תוך שהיא מתארת שיחה קודמת עם מר שפר ("אני לא נותנת השנה אחוזים מטורפים, אני לא רוצה לעבור את החמש עשרה, אני לא רוצה ... אני חושבת שצריך להנמיך הנחות ... אני השנה הולכת על ... פחות הנחה" (בעמודים 2 – 3)), לא מלמד על רמת ההנחות שספר לכל נתנה בפועל. הנאשמים טוענים בהקשר זה כי היה מגוון של הנחות שניתנו, אשר נגזר מזהותו של המוציא לאור הרלוונטי (עדות הגב' חבז, בעמוד 2985; נ/46, מסמך מעקב הזמנות של ספר לכל, 2013, המתעד שיעורי הנחה שונים הניתנים ביחס לספרים שונים). גם אם בטענה אחרונה זו יש ממש, ברי כי מגמתם של הדוברים בשיחה היא להביא להפחתה מתואמת של שיעור ההנחות הניתנות על ידי הסיטונאים, ובאופן בלתי נמנע – להגדלת שולי הרווח שלהם. יוצא, כי טיעון זה אינו יכול לסייע לנאשמים.
473. בהמשך לשיחה הנ"ל, הגב' חבז קבעה עם מר מן-דעלי פגישה במשרדי רכגולד (תמליל שיחה ת/39, 22.5.13). הגב' חבז הזמינה לפגישה את שי (ת/88, 22.5.13), ואת מר קרלינסקי (מסרון, ת/402, 22.5.13). לתיאומים הנוגעים לפגישה ראו גם מסרונים (26.5.13) ת/406, ת/407, ת/408 (25.5.13, שי – גב' חבז) ות/404 (מר קרלינסקי – גב' חבז) .
474. תוכן הפגישה. מן הראיות עולה, כי בפגישה האמורה התגבשה הסכמה, כנטען בכתב האישום, על שיעור הנחה שלא יחרוג מ - 12% לבתי הספר שהיו צפויים לפנות לסיטונאים בעקבות ביטולו הצפוי של המכרז.
475. ת/341. כך, בשיחה של מר קרלינסקי עם רעייתו סמוך לאחר הפגישה (ת/341, 25.6.14), הוא דיווח כי "רוצים לקבוע הנחה לבתי הספר שלא תחרוג משתים עשרה אחוז" (בעמוד 1). הוא הסביר כי משרד החינוך לא פנה לסיטונאים, וכי על רקע זה, "עכשיו דיברנו על פניות של בתי ספר ישירות" (שם). בתשובה לשאלת בת זוגו אם כל הסיטונאים "יעמדו בזה", השיב מר קרלינסקי, "כך הם אומרים, אני יודע. תראי יש פה אינטרס משותף ברור להרוויח יותר, בוא נראה" (שם; מר קרלינסקי אישר בעדותו את תוכן השיחה; ראו בעמוד 127 לפרוטוקול מיום 8.1.18). כפי שכבר הוזכר לעיל, ספקנות ביחס ליישום ההסדר הכובל אינה גורעת מגיבושו .
476. להשלמת התמונה אוסיף, כי מדבריו של מר קרלינסקי בשיחה עולה כי בפגישה עלה חוסר יכולת של מי מן המשתתפים האחרים לסמוך על עובדת של חברת לוני כהן, נוכח שיעור ההנחות שהיא נותנת ללקוחות שונים (ראו באופן דומה גם בהודעתו של מר זלוף, ת/2, בעמוד 9). דברים אלה תומכים במסקנה כי אכן נדון בפגישה שיעור ההנחות הניתנות על ידי הסיטונאים.
477. עדות מר קרלינסקי. באופן התואם את דבריו מזמן אמת ממש, מר קרלינסקי העיד בהקשר זה כי המשתתפים דנו בפגישה על כך ש"אנחנו רוצים לצמצם הנחות לבתי ספר" (עמוד 126 לפרוטוקול (8.1.18)). לדבריו, "דיברנו על זה שאם בסיכומו של דבר המכרז נופל ויהיו פניות רבות של בתי ספר ננסה לצמצם הנחות" (שם). מר קרלינסקי הוסיף כי "לא היה איזה מן החלטה מאוד ברורה אבל זה מה שהיה באוויר שננסה לא לחרוג מ – 12% הנחה לבתי ספר" (שם; ראו ברוח דומה בחקירתו הנגדית של מר קרלינסקי, בעמוד 462; כן ראו בעמוד 443 לעדותו, הגם שעולה מן הדברים ספקנות של מר קרלינסקי ביחס לביצוע ההסכמה על ידי הצדדים לה).
478. מר קרלינסקי הסביר בעדותו כיצד הגיעו הסיטונאים לערך של 12% הנחה. לדבריו, חנויות מקבלות בדרך כלל הנחה ממוצעת של 17%, והיה חשוב לתת הנחה נמוכה יותר לבתי הספר כדי "לשמור על החנויות" מפני מצב שבו בית ספר יקבל הנחה גבוהה יותר מן החנות (שם, בעמוד 128).
479. הודעת מר כהן. העובדה שבפגישה נדון שיעור ההנחות עולה גם מהודעתו של מר כהן ת/29, בעמוד 18 (ראו גם בעדותו, בעמוד 982, שם תיאר כי שי אמר לו "שבין השאר שדיברו שמה גם על איזה שהוא רעיון לתת הנחות מסוימות לבתי ספר ... שכולם יתנו את אותה הנחה וכולי"). מן ההודעה עולה כי מר כהן קיבל דיווח על הפגישה משי, בנו. עולה גם, כי לא אמר אמת בהודעתו, כאשר תחילה הכחיש שבנו דיווח לו על עצם קיומה של הפגישה (ת/29, בעמודים 12, 17), ובהמשך הכחיש כי דיווח לו על פרטי הפגישה (בעמוד 18). מר כהן הודה (בעמוד 19) בשקריו, אך טען כי בכל מקרה אין לדברים משמעות, וכי כך אמר גם לבנו בעת ששוחחו. גם בעדותו טען, כי הסכמה על שיעור הנחה מסוים אינה בת ביצוע (בעמודים 982 – 983). ספק רב אם לתזה זו ניתן הסבר משכנע על ידי העד. שקריו של מר כהן בנושא מעידים על ניסיונו להרחיק עצמו ממנו, ומכאן, על תודעת אשמה לגביו.
480. אוסיף, כי לשיטתו של מר כהן, דווח לו שבפגישה נדון "רעיון" ש"כולם יתנו את אותה הנחה" לבתי הספר (שם, בעמוד 982). בחקירתו הנגדית מסר על דיווח בדבר "רעיון או אולי יהיה איזה רצון לתת אחוזי הנחה של 12% או משהו כזה" (בעמוד 1104). דברים אלה מתיישבים היטב עם הראיות עליהן עמדתי לעיל.
481. בדומה למר כהן, גם שי נקלע לקשיים מהותיים בגרסתו ביחס לפגישה השלישית. כך, בחקירתו ברשות הוא הכחיש באופן עקבי כי בשיחה זו שוחחו המשתתפים על אחוזי הנחה (ראו הודעה ת/32, בעמודים 16, 21; ראו גם בעמוד 9, שם התייחס שי באופן פתוח למטרת הפגישה, ונמנע מלהזכיר את נושא ההנחות; ראו גם בהודעה ת/33, בעמוד 3, 4, 12, 13; הודעה ת/34, עמוד 16). דברים אלה עומדים בסתירה חזיתית לראיות, ובהן אמרותיו של מר כהן, בדבר תוכן הדיווח שמסר שי עצמו אודות הפגישה. הוא הדין בטענה אחרת של שי, אשר הכחיש כי מכרז משכ"ל נדון באותה פגישה (ראו הודעתו ת/33, בעמודים 2, 4; ראו גם בעמוד 15).