438. בסיכומם של דברים, אין בהיעדר הקלטות של שיחות של אנשי יש הפצות לעניין הכוונה לגשת למכרז, כדי לגרוע מן המארג הראייתי עליו עמדתי, על נדבכיו השונים, ממנו עולה הסכמה של יש הפצות להסדר כובל שלא לגשת למכרז משכ"ל.
439. שיחות בין סיטונאים לבין רויטל ממשכ"ל. המאשימה מבקשת למצוא תימוכין לתיאום המכרז בשיחות שהתקיימו בין חלק מן הסיטונאים ובין רויטל, אשר ניהלה את הפרויקט מטעם משכ"ל (עדות מר קרלינסקי, פרוטוקול 8.1.18, בעמוד 108).
440. באחת מן השיחות יש תימוכין לטענות המאשימה. בשיחה ת/465 (1.5.13, בעמוד 8), הביע מר קרלינסקי ביטחון בעמדתם של הסיטונאים האחרים. בהמשך אותה שיחה עמד מר קרלינסקי על כך שהסיטונאים "כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן אנחנו מחליפים בינינו דעות. כל פעם שבאים לפגישה אנחנו הרי מדברים, יושבים על זה. נפגשים לפני זה, נפגשים אחרי זה, מחליפים דעות, זה האוירה הכללית אני אומר לך" (בעמוד 13; ראו ברוח דומה גם בעמוד 14). בהמשך אישר מר קרלינסקי, כי שוחח על הדברים עם הגב' חבז, עם חיים ועם מר מן-דעלי (בעמוד 21). הוא הוסיף (שם) " ... שלא יגידו שאני עושה איזה שהוא תיאום בין האנשים. אני בסך הכל מחליף איתם דעות אבל אני זה האוירה, אני יודע שמה שכואב לי כואב להם אנחנו כולנו באותו סירה באותה סירה". תיאור זה תואם את העולה מן הראיות עליהן עמדתי. ברי, כי הכחשתו של מר קרלינסקי את קיומו של תיאום אסור אינה מעלה ואינה מורידה, שכן המסקנה בדבר תיאום אסור היא בעלת אופי נורמטיבי. אכן, עצם אזכורו של תיאום מצביע על מודעות בפועל לקושי הטמון במפגשים וב"החלפת דעות" אגב מכרזים.
441. בשיחה אחרת שהוצגה בהקשר זה (ת/464) לא מצאתי תימוכין של ממש לתיאום. בשיחה (30.4.13) הסביר מר קרלינסקי לרויטל את ההסתייגות של הסיטונאים ממבנה המכרז, אשר כלל תיחור שני, נוכח האווירה השלילית שהדבר יוצר בין הסיטונאים (בעמודים 1, 2, 4). לדברי מר קרלינסקי, "ברגע שאתה רואה שאחד זכה והשני מתחיל להוריד הנחות ומתחילים לכסח אחד את השני כל האווירה, זאת אומרת אנחנו קבוצה לא כל כך נעים להתחרות, את מבינה למה אני מתכוון ... כל המבנה הזה של המכרז הוא ... לא מתאים לנו". אף שמשתמעת מן הדברים הסתייגות מעצם קיומה של תחרות, ההקשר הוא הסתייגות מן המבנה של תיחור שני, אשר יוביל להנחות גבוהות, על רקע רווחיות נמוכה בענף (ראו בעמודים 7 – 8 לשיחה; ראו באופן דומה גם בעמודים 6 – 7 לשיחה ת/465 מיום 1.5.13, בין השניים). הדברים אכן מצביעים על חששם של הסיטונאים מתחרות. עם זאת, כשלעצמם, אין הם מלמדים, בהכרח, על תיאום. יוצא, כי משקלם בהקשר זה אינו מכריע.
442. שיחות בין סיטונאים סמוך להגשת הצעות. נדבך ראייתי אחרון בהקשר זה הוא שיחות בין הסיטונאים מן הימים 19.5.13, 20.5.13, בהן התקיימו בירורים בשאלה אם סיטונאי זה או אחר הגיש או יגיש הצעה במכרז. כך, בשיחה ת/90 בין הגב' חבז לבין מר שפר (19.5.13), מסרה הגב' חבז, במענה לשאלה של מר שפר, כי ספר לכל לא ניגשת למכרז, ולא קנתה את מסמכיו (בעמוד 1). תשובה דומה מסרה גב' חבז בשיחה נוספת מאותו יום (ת/95, עמוד 1), עם מר מן-דעלי. לשיחה דומה ברוח זו, אשר נועדה לוודא כי כל הסיטונאים נמנעו מהגשת הצעות, ראו גם ת/384, 20.5.13, בעמוד 1 (בין מר קרלינסקי לבין חיים).
443. תוכנן של השיחות ועיתוין תומך בטענת המאשימה כי נועדו לוודא שההסכמות אליהן הגיעו הסיטונאים מבוצעות. ככאלה, הן תומכות במסקנה בדבר גיבושו של הסדר כובל מעיקרו של דבר, אשר עניינו הימנעות מהגשת הצעות במכרז. נוכח שיחות אלה, ושיחות אחרות שנזכרו לעיל, גם לא ניתן לקבל את טענת נאשמי ספר לכל לפיה חרף האזנות שבוצעו, אין בנמצא שיחות טלפון התומכות בטענה בדבר ההסדר הכובל שנקשר בין הצדדים. מעבר לנדרש אעיר, כי גם אם לא היו שיחות כאמור, מדובר בראיה בעלת אופי שלילי, אשר אינה גורעת במידה משמעותית ממשקל הראיות המלמדות על ההסדר הכובל שנקשר.
444. עוללות. כאן המקום לתת את הדעת למספר טענות נוספות של הנאשמים, אשר אין בהן כדי להשפיע על המסקנה כי בשתי הפגישות האמורות נקשר הסדר כובל כנטען בכתב האישום.
445. נאשמי ספר לכל מפנים לחקירתו ולעדותו של אודי, לפיהם ספר לכל כלל לא רכשה את מסמכי המכרז, לאחר שאודי וגב' חבז נטלו חלק בשני מפגשי ספקים, ולא קיבלו מענה מניח את הדעת לשאלות שהעלו (ת/15, בעמודים 10 – 11; עדותו, בעמודים 1445 – 1446). בעדותו, אודי טען כי במכרז עלו בעיות דומות לאלה שעלו במכרז מרמנת, בראש ובראשונה היעדר התחייבות לתשלום (בעמוד 1446; ראו גם עדות מר קרלינסקי, בעמוד 434). אודי הוסיף בעדותו (בעמוד 1446), כי במכרז מרמנת עיכב משרד החינוך תשלומים בסכומים משמעותיים, למרות התחייבות כתובה שניתנה על ידו, והדבר יצר בעיה תזרימית קשה לספר לכל. נטען עוד כי גם במועד פרסום מכרז משכ"ל, משרד החינוך עדין היה חייב לחברה כסף בגין אספקת ספרים בחודשים יולי – אוגוסט 2012 (בעמודים 1446 – 1447 לעדותו). בדומה לטענות במכרז מרמנת, העלה אודי גם טענות לעניין הקנסות שנקבעו במכרז (בעמוד 1447; ראו גם עדות מר קרלינסקי, בעמוד 592).
446. במהותה, מדובר פעם נוספת בטענה כי ספר לכל קיבלה החלטה חד צדדית שלא לגשת למכרז. כפי שהוסבר בהרחבה בדיון באישום החמישי, אין בטענה זו כדי לסייע לספר לכל, שעה שנציגיה נטלו חלק במפגשים של הסיטונאים, בהם הודיעו המתחרים בפוטנציה, ובהם ספר לכל, על כוונותיהם התחרותיות במסגרת מכרז זה. כמוסבר לעיל, בכך נוצר הסדר כובל. כל האמור לעיל ביחס לטענותיה של ספר לכל במישור זה, ובכלל זה היעדרה של דרישה בדין לקשר סיבתי בין ההסדר הכובל לבין אופן פעולתו של צד לו, יפה בשינויים המחויבים אף לכאן.
447. נאשמי ספר לכל טוענים כי השיחה ת/96 (8.5.13) הנזכרת לעיל (פסקה 404), תומכת בתזה לפיה לא הושגה הסכמה בין הסיטונאים. הצדדים לשיחה זו הם אודי וחיים. בשיחה זו נמצאו, כמפורט לעיל, סממנים התומכים דווקא במסקנה כי בין הצדדים הייתה הסכמה. הנאשמים מבקשים לשים את הדגש בהקשר זה על דבריו של אודי (בעמוד 2), בהם אמר "אני לא יודע אם סיטונאים, אם מדע ויש ילכו לזה לבד. אני לא בטוח שאתה תסמוך עליהם כל כך". ברם, בעדותו התייחס אודי לדברים, וציין (בעמוד 1485) כי "אני סתם מעלה דברים היפותטיים". הוא לא טען כי מן הדברים עולה כי לא סבר במועד הרלוונטי שקיים הסדר בין הצדדים. ספק אם בנסיבות אלה יש לייחס לדברים משקל רב. מעבר לכך אציין, כי בכל מקרה, על פי טיבם דברים אלה אינם מתייחסים לעצם קיומן של הסכמה או הבנה בין הסיטונאים, כי אם לביצוען. כמתואר בהרחבה לעיל, אי ודאות דומה עולה מראיות נוספות. היא אינה שוללת כשלעצמה את קיומו של הסדר בין הצדדים.
448. נאשמי ספר לכל מפנים בסיכומיהם לכך שבשיחה הנ"ל ת/331 בין מר מן-דעלי לבין מר קרלינסקי, ציין מר מן-דעלי ביחס לספר לכל, כי "הכל תלוי מה יגיד רחמים [מר זלוף – ע.ש.]" (בעמוד 4). מכך הם מבקשים ללמוד על כך שההחלטה הסופית בעניין המכרז התקבלה על ידי מר זלוף. גם אם כך הדבר, התמונה העולה מן הראיות עליהן עמדתי הייתה של מעורבות משמעותית של הגב' חבז ושל אודי בקבלת ההחלטה ובפגישות בהן התגבש ההסדר, הכול כמפורט בהרחבה לעיל. למען שלמות התמונה לא למותר להעיר, כי זמן קצר לאחר שאמר מר מן-דעלי את הדברים המצוטטים לעיל, התייחס מר קרלינסקי בפירוט לעמדתה של הגב' חבז ביחס למכרז ("היא חושבת סיגל, שאם אחת הרשויות האלה למשל תפנה אליה ישירות לבד, היא במצב פחות טוב ..."). יוצא, כי גם צדדים שלישיים סברו בזמן אמת כי יש רלוונטיות ומשקל לעמדתה של הגב' חבז.
449. עוד מפנים נאשמי ספר לכל לכך, שסמוך לסוף השיחה האמורה (בעמוד 7), אמר מר קרלינסקי "אני אומר לא לגשת ולשמור ולדבר עם הסיטונאים האחרים. אנחנו לא יכולים לכפות עליהם, אבל לפי דעתי הם לא יעזו לגשת לבד". הדברים אינם משנים את התמונה הכוללת, והיא, כי גם לאחר גיבוש ההסדר הכובל, הייתה אי ודאות בשאלה אם חלק מן הסיטונאים יפעלו ברוח ההבנות שהושגו. הואיל ובהסדר בלתי חוקי עסקינן, לא היה ביד מי מהצדדים לכפות על מאן דהוא לפעול בהתאם להבנות. על רקע זה אמירתו של מר קרלינסקי, "אנחנו לא יכולים לכפות עליהם", אינה יכולה לסייע לנאשמים.
450. נאשמי ספר לכל טוענים, אגב התייחסותם לשיחות הנזכרות לעיל ת/90 ו - ת/95, כי בשיחות אלה הסתפקה גב' חבז במענה לשאלות של הצד שכנגד (מר שפר, מר מן-דעלי) האם ספר לכל רכשה את מסמכי המכרז ("עוד לא, עוד לא קניתי", ת/95; "לא לא לא", ת/90). על פי הטענה, גב' חבז לא ראתה בזמן אמת מתן תשובה כאמור כתיאום או הסכמה, שכן מבחינתה אביה קיבל החלטה עצמאית ועניינית שאינה תלויה בהחלטות של יתר המפיצים והסיטונאים. הם מפנים בהקשר זה לשיחתה של הגב' חבז עם סיוון ממרמנת, ת/371.
451. אין בטענות אלה כדי לסייע לנאשמים. כמוסבר לעיל, התמונה הכוללת היא כי ספר לכל, באמצעות אורגניה המוסמכים, ובהם הגב' חבז, הייתה שותפה פעילה לדו שיח רצוף עם הסיטונאים האחרים, בגדריו הושגה ואושררה, מספר פעמים, הבנה שלא לגשת למכרז האמור. גם אם ספר לכל הייתה פועלת כפי שפעלה אף בלא ההבנה האמורה, אין הדבר גורע מכך שזו מהווה הסדר כובל לכל דבר ועניין. אף הטענה כי הגב' חבז שיתפה את מתחריה בפעולותיה ובכוונותיה בתום לב, בלא שסברה כי מדובר במידע סודי שהעברתו היא הפרה של החוק, אינה יכולה להועיל. הגב' חבז הייתה מודעת בהכרח לפעולותיה. על פי טיבן, הפעולות בהן מדובר אינן יכולות להיעשות בהיסח הדעת, או שלא מתוך מודעות למהותן. מכך עולה, כי התקיים בה היסוד הנפשי הנדרש. מסקנה זו מתחזקת נוכח "חזקת המודעות הכללית", לפיה "אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו, מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות שעשויות לצמוח ממנה" (ע"פ 8150/05 חסון נ' מדינת ישראל (6.3.2007), בפסקה 14 לפסק הדין). כמוסבר לעיל בפרק המסגרת הנורמטיבית, לא נדרשת מודעות לכך שפעולות אלה עולות כדי עבירה על החוק.
452. נאשמי ספר לכל מפנים לדברים שאמר אודי קרוב לסיום שיחתו עם חיים (ת/226, 13.5.13, בעמוד 14), לפיהם "אני לא ניגש, אני לא יודע מה איתכם, אחרים כל אחד שיחליט את ההחלטות שלו". ההגנה מבקשת לבסס על הדברים טענה כי הדברים מלמדים על החלטה עצמאית של ספר לכל שלא לגשת למכרז. טענה זו לא ניתן לקבל. נציגיה המוסמכים של ספר לכל קיימו שיחות עם סיטונאים אחרים על אודות כוונותיהם, שלהם ושל אחרים, ביחס להגשת הצעות במכרז. כוונותיהם לא נותרו בד' אמותיהם. הם שידרו באופן ברור לאחרים את כוונותיהם. הם קלטו את כוונותיהם של האחרים. הם גילו עניין בכוונותיהם של סיטונאים אחרים. הם לא פעלו בהקשר זה בחלל ריק .
453. ודוק. מדבריו הנ"ל של אודי בשיחה ת/226 אכן עולה מידה של חוסר ודאות ביחס לאופן פעולתם הצפוי של הסיטונאים האחרים, ובהם חיים. כאמור לעיל, אי ודאות מסוימת כאמור אינה גורעת מכך שבמגעים עם מתחרים, קשרה ספר לכל הסדר כובל, הן במצגיה כי לא תיגש למכרז, הן בהזמנתם (וקבלתם) של מצגים נגדיים לעניין זה. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח הדיאלוג בעמודים 13 – 14 לשיחה זו, ממנו עולה הגיונה של ההסכמה בין הסיטונאים – אי הגשת הצעות, במטרה לשחזר את הישגי השנה הקודמת מול משרד החינוך.
454. הדגמה לכך עולה מן השיחה ת/93 (12.5.13) בין הגב' חבז לבין מר מן-דעלי. בשיחה זו גילתה הגב' חבז עניין מופגן ומפורש בעמדתו של מר שפר (מדע) ביחס להגשת הצעות במכרז (בעמוד 1); התעניינה במידת הוודאות של עמדה זו ("סופי?", שם); והביעה שביעות רצון מכך שמדע לא רכשה את מסמכי המכרז ("טוב", שם ). בתוך כך, גילתה גב' חבז עניין גם בעמדתה של יש הפצות (בעמוד 2). היא הסבירה עניין זה בכך שרצתה לוודא שגם "הוא מבין שאי אפשר לגשת בתנאים האלה" (הודעתה, ת/8, בעמוד 13). יש ממש בטענת המאשימה, כי דברים אלה מלמדים על עניין של ספר לכל בכוונותיהם של הסיטונאים האחרים, שכן אף אחד מהם לא היה מעוניין להישאר לבדו מחוץ למכרז.
455. נאשמי ספר לכל מבקשים לייחס חשיבות לכך שלא הגב' חבז יזמה את השיחה. ברם, לא זהות היוזם של השיחה היא החשובה, כי אם תוכן הדברים. מעבר לנדרש אעיר, כי עולה בבירור מן השיחה כי הגב' חבז היא היוזמת של הדיאלוג בעניין המגעים עם סיטונאים אחרים.
456. נאשמי ספר לכל מבקשים לייחס חשיבות גם לכך, שהגב' חבז הגיבה במילה "אה" לדיווח של מר מן-דעלי כי שוחח עם מר שפר (שם, בעמוד 1). היא מגיבה באופן דומה לדיווח כי מר שפר מסר שלא הגיע לקחת את המכרז. לטענת הנאשמים, מכך עולה הפתעה, המלמדת על היעדר הסכמה מוקדמת. ברם, מדובר במילה סתמית ואגבית, הנאמרת בדרך השגרה. הניסיון לתלות בה מסקנה בדבר היעדר הסכמה מוקדמת נראה מאולץ, ומעט מרחיק לכת.
457. נאשמי ספר לכל טוענים, כי בזמן אמת לא סברה גב' חבז כי יתממש התרחיש בו משרד החינוך או משכ"ל יפנו לסיטונאים, בהמשך לאי הגשת הצעות על ידיהם במכרז. הם מפנים לשיחה ת/95 (19.5.13), בה השיבה גב' חבז לשאלתו של מר מן-דעלי ("מישהו דיבר?"), כי "היום, מי כבר ידבר? מי שכבר הלך הלך ומי שלא, לא". באופן דומה מפנים הנאשמים לדבריה של הגב' חבז בשיחה ת/93 (12.5.13), במענה לדבריו של מר מן-דעלי ("אנחנו צריכים להיות שלמים עם עצמנו ... שיחפשו אותנו", בעמוד 1), כי "לא יהיה חיפוש". הם מפנים גם לדיווח ברוח דומה של מר קרלינסקי על תוכן שיחתו עם הגב' חבז, בשיחה ת/313 (12.5.13, עמוד 1).