417. יש ממש בטענת המאשימה, כי על פני הדברים אין סיבה שחיים יאמר שהצדדים תיאמו לא לגשת למכרז, אם לא כך היה. בעדותו, טען חיים (בעמוד 734, בהתייחסו לשיחה ת/373) כי ביקש להרגיע את בן שיחו, אשר נפגע קשות מן המכרז של השנה הקודמת. מקריאת השיחה לא עולה כי הדברים נאמרו בתגובה לביטויי מצוקה של הצד שכנגד. אדרבה, חיים העלה ביוזמתו את העובדה ש"מכרז משרד החינוך, לא יודע אם יהיה או לא יהיה. בינתיים לא ניגש אף אחד למכרז" (בעמוד 1). גם לא ברור כיצד אמורים הדברים להרגיע את הצד השני לשיחה, בעל חנות ספרים, נוכח התוצאה האפשרית של ביטול המכרז בשל הסכמה בין הספקים לא לגשת למכרז, וחלוקת עבודה בין הספקים בלבד. אוסיף, כי נוכח הקשיים בעדותו של חיים, אין בידי לקבל הסבר זה כאמין. בתוך כך אין צורך להכביר מלים על המשקל שניתן לייחס לדבריו של אדם, השם עצמו כמי שלא אמר אמת בשורה של מקרים. בדברים גם אין הסבר מניח את הדעת לעקביות בדבריו של חיים, בשורה של שיחות מזמן אמת.
418. נאשמי יש הפצות טוענים, כי בשיחות חוזר דפוס של הצגת מצג על ידי חיים לפיו המכרז עתיד להיכשל, וזאת במטרה למנוע מבעלי החנויות להגיש הצעות במסגרת מכרז משכ"ל. עוד נטען לדפוס על פיו חיים הגיב באיום על בעלי החנויות, במקרה שציינו כי הם רוצים להגיש הצעה. ברם, כל אלה אינם מסבירים מדוע יאמר חיים, באופן עקבי, אף לאחר שעבר המועד להגשת הצעות במכרז, כי הסיטונאים הגיעו להסכמה שלא לגשת למכרז, אם לא כך היה. יוזכר, כי מדובר בראיה המצטרפת לשורה ארוכה של ראיות באותו כיוון. בהשלמה לכך יצוין, כי באחת השיחות דבריו של חיים על ההסכמה אליה הגיעו הסיטונאים לא נאמרו ביוזמתו, כי אם במענה לשאלה שנשאל.
419. נאשמי יש הפצות מפנים לשיחה נוספת (ת/363, 12.5.13), בה אמר חיים לבן שיחו "אני יודע שלוני כהן לא ניגש, רכגולד לא ניגש, היתר זה לא, לא נראה שמישהו מהם ייגש" (בעמוד 1). רוח הדברים דומה לדברים שנאמרו בשיחות אחרות, הגם שבניואנס מעט שונה. אכן, רמת הוודאות הנוגעת ל"יתר" הסיטונאים נמוכה מזו שלגבי לוני כהן ורכגולד. ברם, אין בכך כדי ללמד על סימן שאלה לעניין הסכמה בין הסיטונאים, להבדיל מאי ודאות ביחס ליישומה.
420. שיחות בין הסיטונאים לאחר הבהרות. נדבך ראייתי נוסף הרלוונטי לעניין הוא שיחות בין הסיטונאים לאחר שהתקבל מסמך שינויים והבהרות ביחס למכרז (ת/466, 8.5.13). תכליתן העיקרית של השיחות, כעולה מן המפורט להלן, היא לברר האם בעקבות המסמך האמור, חל שינוי בעמדת מי מהצדדים להסדר הכובל, שלא לגשת למכרז. יש ממש בטענת המאשימה, כי מן השיחות עולה שבבסיסן מצויה הבנה או הסכמה משותפת שלא לגשת למכרז. בתוך כך עולים הסדרים כובלים מן השיחות עצמן.
421. ת/358. בהקשר זה ניתן להפנות לת/358 (9.5.13), שיחה אשר נדונה גם לעיל (פסקאות 405 – 410), בין חיים לבין מר מן-דעלי. בעמוד 1 לשיחה ציינו שני הדוברים כי "אנחנו נגד זה". חיים הוסיף כי "אנחנו עדיין בעמדה שלנו", כאשר עולה מן הדברים כי המונח "אנחנו" מתייחס לכלל הסיטונאים (בעמודים 1 -2) . בהמשך לדין ודברים בין השניים, סיכם חיים (בעמוד 3) באמרו "טוב בקיצור אריה, אנחנו בקטע של שלא לגשת נכון?". אריה השיב לו באמרו "אני כרגע, אני בכלל לא, אני בכלל נגד הדבר הזה אבל כרגע אני, אני נוטה לא להיכנס לזה". השנים נדברו לשוב ולדבר בעוד מספר ימים (שם). מן הדברים עולה בבירור הן אשרור של הסכמה קודמת שלא לגשת למכרז, הן גיבוש הסכמה כזו בעת השיחה.
422. ת/331. תמונה דומה עולה גם בשיחה ת/331 (שיחה בין מר קרלינסקי לבין מר מן-דעלי, 9.5.13), גם היא נדונה בחלקה לעיל (פסקה 384). לגבי שיחה זו יצוין, כי לאחר דבריו של מר קרלינסקי כי הוא "חושב" שלא צריך לגשת, אך אינו בטוח לגבי תמיכה מן האחרים, השיב מר מן-דעלי כי שוחח עם חיים "כרגע", והלה סבור שלא צריך לגשת (בעמוד 1; ראו גם בעמוד 2). דיאלוג זה התקיים על רקע ההבהרות שהתקבלו ביחס למכרז מרמנת, מהן עולה כי "הם לא שינו כלום" (דברי מר קרלינסקי, בעמוד 2). משיחה זו עולה אי ודאות ביחס לדרך פעולתם של סיטונאים אחרים, שהוגדרו "בעייתיים במרכאות" (בעמוד 2; ראו גם בעמוד 4; על פי עדותו של מר מן-דעלי (בעמודים 516 – 517), מדובר באותם סיטונאים אשר אינם להם הפצות בלעדיות רבות, היינו מדע, ספר לכל ויש הפצות). אזכיר את האמור לעיל, כי בהקשר זה דיברו השניים על כך שאין זה סביר שאותם סיטונאים יפרקו את ה"חבילה", כהגדרתם. גם בשיחה זו, המונח "אנחנו" מתייחס לכלל הסיטונאים (ראו, למשל, בעמודים 8, 9 לשיחה). סיכום השיחה הוא הסכמה שלא לגשת למכרז, ולבוא בדברים עם הסיטונאים האחרים (בעמודים 7, 8).
423. ת/313, ת/314. שיחה רלוונטית נוספת היא ת/313. גם הצדדים לשיחה זו (12.5.13) היו מר קרלינסקי ומר מן-דעלי. בשיחה תיאר מר קרלינסקי שיחה שלו עם הגב' חבז באותו בוקר , בה אמרה, לדבריו, כי "הם בדעה שלא לגשת כי הם רואים ששום דבר לא השתנה והיא אומרת גם אנחנו סך הכול לא נרוויח אם אנחנו נלך למכרז בצורתו הנוכחית ולכן הם לא רוצים לגשת..." (עמוד 1 לת/313 ; ראו גם עמודים 116 – 117 לעדותו של מר קרלינסקי, 8.1.18; ראו לתיאור דומה גם בעמוד 1 לת/314, 12.5.13). מדובר בדברים שנאמרו על ידי מר קרלינסקי בזמן אמת, כמשיח על פי תומו. ככאלה, יש בהם משקל רב.
424. ואומנם, באופן תואם, הגב' חבז אשרה בחקירתה ברשות כי בעקבות קבלת ההבהרות מסרה בשיחה עם מר קרלינסקי כי ספר לכל לא תיגש למכרז (ת/6, בעמודים 9, 10). מהודעתה האמורה עולה כי באותה מסגרת זמן דיברה גם עם מר מן-דעלי, על כך שלא תיגש למכרז (שם, בעמוד 10). הדברים מהווים הן אשרור של הסדר כובל שנקשר בפגישות בין הצדדים, הן הסדר כובל העומד לעצמו.
425. יצוין, כי בהמשך השיחה ת/313 סוכם שמר קרלינסקי ידבר עם יש הפצות ומר מן-דעלי ישוחח עם מר שפר. לגבי מטרת השיחה העיד מר קרלינסקי: "אנחנו רוצים לברר אם ניגשים או לא ניגשים, לברר מה ההחלטה הסופית שלהם" (עמוד 118 לפרוטוקול מיום 8.1.18).
426. הגב' חבז טענה בעדותה (בעמוד 2981) כי לא ידעה שמר קרלינסקי מתכוון לעדכן את מר מן-דעלי בתוכן השיחה. הדבר אינו גורע מאומה מתוכן השיחה עמו. גם אין טענה של הגב' חבז לציפייה בפועל לחשאיות של הדברים. בשים לב לכך, שמר מן-דעלי נכח בפגישות בהן ביטאו נציגי ספר לכל בגלוי כוונה דומה, אף לא היה לגב' חבז יסוד סביר לצפות לסודיות. אדרבה, התמונה הכוללת מלמדת כי בין הסיטונאים היו ערוצי תקשורת פתוחים ושוטפים בכל הנוגע לכוונותיהם התחרותיות ביחס למכרז.
427. אשר לשיחה ת/314, מבקשים נאשמי ספר לכל להיבנות מכך שמר קרלינסקי אמר בשיחה כי הגב' חבז "הפתיעה אותי ... כי אני הייתי בטוח שהיא תהיה יותר חמה על לגשת ... היא אומרת לי מה אנחנו ניגש ונפסיד כסף". הדברים המצוטטים מפיה של הגב' חבז מלמדים במובהק על ניהולו של דיאלוג אסור אודות כוונותיה התחרותיות של ספר לכל ביחס למכרז. בתוך כך, ההתייחסות לדבריה מלמדת על התפיסה של השחקנים הרלוונטיים כי היא גורם בעל משמעות בספר לכל. אשר לממד ההפתעה הנזכר בשיחה, הרי שזה עולה בקנה אחד עם אי הוודאות בזמן אמת האם ספר לכל וסיטונאים אחרים יפעלו בהתאם למצגיהם והצהרותיהם בשלב קודם, לפיהם לא יגישו הצעות למכרז.
428. ת/226. שיחה נוספת ברוח זו היא ת/226, בין אודי לבין חיים (13.5.13). בשיחה זו אמר אודי במפורש ובאופן יזום לחיים (אשר השיב לו מיד במטבע דומה), כי לא ייגש למכרז (בעמוד 12; ראו לדברים דומים, גם בעמוד 13). יצוין, כי שיחה זו, בה שאל אודי את חיים "מה אתה עושה עם הזה?", בהתכוונו למכרז (שם), אינה עולה בקנה אחד עם טענתו של אודי בעדותו, כי כלל לא עניין אותו מה עושים האחרים במכרז (בעמודים 1823 – 1824). קשה גם לקבל, בנסיבות אלה, את טענתו של אודי כי החלטתה של ספר לכל לא הייתה מושפעת מכוונותיהם של מתחרים אחרים.
429. נאשמי ספר לכל מפנים לכך, שבעמוד 14 לאותה שיחה, עת דנו הדוברים בסוגיה של התיחור השני, אמר חיים "למה תיחור שני אם אתה יכול למנוע את זה". בתגובה השיב אודי, "תראה אתה יכול למנוע? אתה לא יכול למנוע". מכך מבקשים נאשמי ספר לכל להסיק, כי אמירה זו מלמדת שאודי לא היה חלק מתוכנית על של הסיטונאים להשפיע על משכ"ל ומשרד החינוך. ברם, דברים אלה לא עולים בקנה אחד עם חקירתו הנגדית של אודי. כאשר נשאל אודי על עניין זה השיב, כי אם עורכי המכרז "יחליטו שהם לא רוצים לעשות תיחור שני [...]לא יהיה תיחור שני, אבל ברגע שיהיה תיחור שני אין דבר כזה [...] לתת 0 כי זה לא יכול להיות" (בעמוד 1826). היינו, אודי לא שלל את האפשרות כי קיומו של תיחור שני יתבטל.
430. עוד מפנים נאשמי ספר לכל לדבריו של אודי לקראת סוף השיחה, שם הוא אומר "טוב בקיצור אני לא, אני לא, אני לא ניגש, אני לא יודע מה איתכם, אחרים כל אחד שיחליט את ההחלטות שלו" (בעמוד 14). לטענת הנאשמים, מכך עולה שאודי לא ייחס חשיבות למה שחיים סיפר לו, וכי החלטת ספר לכל לא תלויה בהחלטותיהם של אחרים. ברם, טענה זו מתעלמת מן העניין הברור של אודי בכוונותיו של חיים. היא מתעלמת גם מהשתתפותה הפעילה של ספר לכל בשיח המתמשך בין הסיטונאים על כוונותיהם התחרותיות ביחס למכרז זה. במצב זה, האמירה כי "כל אחד שיחליט את ההחלטות שלו", נותרת, במידה לא מבוטלת, חלולה, תלושה וחסרת ממשות.
431. השיחות ועניינה של יש הפצות. בחומר הראיות לא מצויה הקלטה של שיחה מן המועדים הרלוונטיים עם מי מאורגניה המוסמכים של יש הפצות. עם זאת, קיים דיווח של מר קרלינסקי למר מן-דעלי, על שיחה שלו עם שי (ראו ת/314, 12.5.13). מר קרלינסקי מסר (בעמוד 1), כי שוחח עם שי, אשר מסר לו כי "נראה לי שבאותו רוח דברים" כמו מר שפר. עוד מסר הלה כי "הוא לא יורד לתל אביב לקחת את המכרז" (שם). מר קרלינסקי הוסיף כי ביקש משי שיעדכן אותו או את מר מן-דעלי בהחלטה שהתקבלה בהמשך לשיחה הצפויה בין שי לבין מר כהן, אביו. אין בראיות אינדיקציה לשיחה נוספת של מר קרלינסקי עם מי מאנשי יש הפצות.
432. בעדותו, מסר מר קרלינסקי כי הוא מניח שבהמשך לכך קיבל תשובה ברורה מיש הפצות, אך אינו זוכר (עמוד 119, 8.1.18). בחומר הראיות אין אינדיקציה לשיחה כזו. אדרבה, בשיחה ת/379, שהתקיימה לאחר שחזר מחו"ל (ראו עדות מר קרלינסקי, בעמוד 116 לפרוטוקול 8.1.18), בירר מר קרלינסקי עם מר מן-דעלי מה עמדתם של "כולם". מכך משתמע כי לא קיים שיחה נוספת עם אנשי יש הפצות. במצב זה, אני מקבל את עדותו של שי (בעמוד 1138) כי לא הייתה שיחה נוספת כאמור.
433. מחקירתו הנגדית של מר קרלינסקי עלה כי בהודעתו ברשות היה נחרץ יותר, ומסר ששי מסר כי יש הפצות החליטה לא לגשת (ראו עדות מר קרלינסקי, בעמוד 448). גם אם אניח לטובת ההגנה את הגרסה ההחלטית פחות, הקרובה יותר למועד בו התקיימה השיחה, אין בדברים כל אינדיקציה מזמן אמת לשינוי בעמדתה של יש הפצות ביחס לפגישות שהתקיימו בין הצדדים, כפי שפורטו לעיל, ובהן הייתה תמימות דעים בין כל הנוכחים.
434. עם זאת, אין בידי לקבל את טענת המאשימה, כי שיחה זו יצרה ודאות גדולה יותר באשר לפעילות יש הפצות, וכי די בכך על מנת לגבש הסדר כובל. המדובר בהערכה, של גורם שאינו הבכיר ביותר ביש הפצות, אשר נתבקש לבוא בדברים עם הגורם הבכיר ממנו. קשה לחלץ ממנה ערך מוסף במשקל כזה, העשוי לבסס, כשלעצמו, ממצא בדבר שכלולו של הסדר כובל.
435. בכך אין כדי לגרוע מן האמור לעיל, בכל הנוגע לתוכן הפגישות שהתקיימו בין הסיטונאים. אוסיף, כי בהודעתה ת/7 , אמרה גב' חבז (בעמודים 9 – 10), כי שי מסר לה שלא ייגש למכרז, והיא מסרה לו כי היא לא תיגש למכרז. דברים אלה תומכים בתמונה העולה לגבי הפגישות. הם מלמדים על כך שיש הפצות הייתה, על פי אמות המידה עליהן עמדתי, צד להסדר כובל לעניין מכרז משכ"ל ; כן ראו בהודעתה ת/9, בעמודים 2 – 3, 15, שם עולה כי הגב' חבז ידעה בזמן אמת שיש הפצות לא תיגש למכרז; לידיעה בזמן אמת של מר מן-דעלי כי כל הסיטונאים מתכוונים שלא לגשת למכרז, ראו גם שיחה בין מר קרלינסקי לבין מר מן-דעלי, ת/379 (19.5.13), בעמוד 1 ; עדות מר מן-דעלי, בעמוד 533.
436. מעבר לנדרש אעיר, כי יש ממש בטענת המאשימה כי גם אם יש הפצות לא הייתה מודיעה לאחרים על כוונתה שלא לגשת למכרז, די בעובדה שהייתה נמען של מסרים של שאר הסיטונאים שלא לגשת למכרז, כפי שהיה בפגישות עליהן עמדתי, כדי להפוך אותה לצד להסדר הכובל. צודקת המאשימה בטענתה, כי הסדר כובל אסור, גם אם בגדרו רק צד אחד מגביל את עצמו (ראו הגדרת הסדר כובל בסעיף 2(א) לחוק התחרות, הדורשת כי יהיה מדובר בהסדר לפיו "אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו ...."). מודעותה של יש הפצות להגבלות שנטלו על עצמם סיטונאים אחרים עולה מעצם השתתפותה בפגישות, כמפורט בהרחבה לעיל .
437. בשולי עניין זה יוער, כי שי נקלע גם כאן לקושי בחקירתו, כאשר הכחיש את השיחה עם מר קרלינסקי (ת/33, בעמוד 6). לאחר שהוצגה לו השיחה הנ"ל, תשובתו השתנתה ל"לא זוכר" (שם, בעמודים 6 – 7). על רקע זה מעניין לציין, כי בעדותו בפניי, בחלוף שנים, לפתע זכר שי את השיחה עם מר קרלינסקי, ועתה טען (בעמוד 1312) כי "אני לא אמרתי לו כלום, אני אמרתי לו זה לא ענייני או משהו בסגנון הזה או זה מעל הראש שלי או אני לא אחראי על התחום הזה ביש הפצות. וזהו". משקלן של טענות כבושות אלה, לאחר שנים ארוכות, נמוך ביותר, אם בכלל. הוא נופל בבירור ממשקל דבריו של מר קרלינסקי, אשר דיווח בזמן אמת על תוכן שיחתו עם שי.