18. לעניין הטלת אחריות פלילית על תאגידים, סעיף 23(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין) קובע, כי תאגיד יישא באחריות פלילית, מקום בו מדובר בעבירה המצריכה הוכחת מחשבה פלילית, ".... אם, בנסיבות העניין ולאור תפקידו של האדם, סמכותו ואחריותו בניהול עניני התאגיד, יש לראות במעשה שבו עבר את העבירה, ובמחשבתו הפלילית או ברשלנותו, את מעשהו, ומחשבתו או רשלנותו, של התאגיד".
19. בהקשר זה פסק בית המשפט העליון, כי "גוף או נושא משרה בכיר בתאגיד (אסיפה כללית של בעלי המניות, דירקטוריון, דירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים) יהיו בוודאי אורגן של התאגיד. אך גם נושא משרה שאינו בכיר עשוי להיחשב כאורגן התאגיד, וזאת אם על-פי מסמכי התאגיד או על-פי מקור נורמאטיבי אחר רואים את פעולתם ומחשבתם כפעולת התאגיד עצמו" (דברי כב' השופט א' ברק בע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364 (1991), בפסקה 7 לפסק הדין).
20. בע"פ 99/14 מדינת ישראל נ' מליסרון בע"מ (25.12.2014), עמד בית המשפט העליון על שני מבחנים חלופיים לבחינת השאלה אם אדם פלוני ייחשב כאורגן בתאגיד: האחד, מבחן ארגוני, המתמקד במעמדו הפורמלי של אותו אדם בתאגיד (בסעיף קטו). השני, מבחן פונקציונלי, הבוחן אם "הפונקציה המבוצעת על-ידי נושא המשרה הספציפי מצדיקה לראות את מעשיו כמעשיו של התאגיד", יהא מעמדו בהיררכיה של החברה אשר יהיה (שם).
21. באותה פרשה פסק בית המשפט העליון עוד, כי מעבר לזהות האורגן, הטלתה של אחריות פלילית על תאגיד מכוח פעולתו של אדם מחייבת לקבוע כי "ראוי להטיל אחריות על התאגיד בגין מעשיו הקונקרטיים של האורגן" (בפסקה קיח). בית המשפט העליון עמד על כך שמדובר בשאלה של מדיניות משפטית, המוכרעת על ידי מספר מבחני עזר. מבחן אחד הרלוונטי לענייננו בוחן "האם פעולת האורגן נעשתה במהלך מילוי תפקידו". נפסק (בפסקה קכ) כי יש לפרש בהרחבה את גדר המצבים שיכללו בביטוי "במילוי תפקידו". מצבים אלה כוללים, למשל, חריגה לכאורה מהרשאה, ואף מקרה בו דירקטוריון החברה התנגד למהלך בו נקט האורגן.
22. מבחן עזר נוסף בודק "האם הפעולה הייתה לטובת התאגיד, או לכל הפחות לא כוונה נגדו" (בפסקה קיח הנ"ל). בית המשפט העליון ציין (בפסקה קכא) כי מדובר במקרה פרטי של המבחן הנוגע למילוי תפקידו של האורגן. אוזכרה בהסכמה פסיקה, לפיה "פעולה אשר ביצע האורגן במכוון נגד האינטרס של התאגיד לא תחייב את התאגיד עצמו, כיון שבמקרה זה האורגן אינו פועל כאורגן אלא כאדם פרטי, ועל כן אין לייחס את התנהגותו לתאגיד". הדברים אמורים, למשל, ברישום כוזב בפנקסי חברה כדי להפיק רווח לגורם שאינו החברה. הם אמורים גם במקרה בו האורגן מעל בכספי החברה. מנגד, פעולה של האורגן שהיא גם לטובת החברה וגם לטובת האורגן וקבוצת חברות אליה השתייך, נתפסה כמחייבת את התאגיד.