118. יש ממש גם בטענת המאשימה, כי מעמדה של הגב' חבז עולה משכרה בחברה, אשר היה מן הגבוהים בה, ואף היה גבוה, בשנת 2010, מזה של אביה, מנכ"ל החברה ובעליה (ראו נ/30, וכן עדות מר זלוף, בעמוד 2015).
119. נאשמי ספר לכל טוענים, כי מר זלוף ייסד את החברה, שימש כמנכ"ל החברה מאז נוסדה, והיה מי שחתם בשמה ברובם המכריע של המקרים. נטען, כי הוא היה הגורם המחליט והמכריע בחברה, ומי שהייתה לו המילה האחרונה בנושאים כספיים. לטענות אלה יש הד בעדויות (עדות מר זלוף, בעמוד 1874; ראו גם עדות חיים, בעמוד 823). עולה גם, כי היה מעורב בכל ענייני החברה, נהג לרדת לפרטים, ואישורו נדרש בעניינים שונים (עדות אודי, בעמודים 1360 – 1361; ראו גם עדות הגב' חבז, בעמוד 2820). אין בתיאור כללי זה כדי לגרוע מן הראיות הברורות, עליהן עמדתי, המלמדות על מעמדה הבכיר של הגב' חבז בחברה. הוא גם אינו גורע מן הראיות על מעורבותה הישירה בתיאום מושא אישום זה (ובתיאומים נוספים, כמפורט בהמשך הכרעת הדין).
120. בכתב האישום, יוחסה למר זלוף אחריות לעבירה הנדונה, מכוח סעיף 48 לחוק התחרות. מר זלוף היה במועד הרלוונטי מנכ"ל, בעלים ומורשה חתימה בספר לכל (ראו פסקה 5 לתשובת נאשמים 3 – 6 לכתב האישום). ככזה, הוא היה מנהל פעיל בחברה. אין טענה כי נקט בפעולות כלשהן על מנת למנוע ביצוע עבירות על חוק התחרות. מכך עולה כי מתקיימים התנאים הנדרשים להשתת אחריות על מר זלוף, מכוח סעיף 48 לחוק.
121. התוצאה של כל האמור היא, כי אני קובע שהוכח, מעבר לספק סביר, תיאום בין הנאשמים ביחס לתיחורים מושא האישום הראשון, הכול כנטען בכתב האישום. אזכיר כי מדע ושפר הודו בכל הנטען בכתב האישום באישום זה.
122. נסיבות מחמירות. עמדתי לעיל, בפרק המסגרת הנורמטיבית (פסקאות 29 – 39), על אמת המידה לקיומן של נסיבות מחמירות. מן המפורט לעיל עולה, כי מרבית הסיטונאים המשמעותיים בשוק ספרי הלימוד היו צד להסדר הכובל. התיאום התייחס למספר משמעותי של בתי ספר (כ – 90 בתי ספר). מדובר, אפוא, בתיאום רחב היקף. התמונה הכוללת העולה מכתב האישום מצביעה על שיטתיות משמעותית בתיאומים, מצידם של הגב' חבז וספר לכל. יש ממש בטענה, כי הנזק הפוטנציאלי בשל התיאום היה רחב ביותר, שכן המכרז אפשר לכל בתי הספר בארץ להצטרף אליו. לכך מצטרפים היבטים נוספים, ובהם העובדה שמדובר במכרז ציבור, והיקפו הכספי של המכרז (בסך הכול, עולה מן המסמכים (ראו ת/223) כי היקף התיאום עמד על מעט פחות משני מיליון ₪).
123. המאשימה טוענת לנזק כספי בשל התיאומים. על פי הטענה (הנשענת על עדותו של מר הלפרין, בעמוד 160), התשלום עבור ספרי הלימוד ניתן בחלקו מתקציב משרד החינוך לכל בית ספר, ובחלקו מתשלומי ההורים (דמי שאילה). נטען, כי התשלומים המרביים של ההורים הם קבועים, אך ניתן היה לגבות פחות אם היה נקבע סכום נמוך יותר בגין הספרים. עוד נטען, כי אם מחירי הספרים היו נמוכים יותר, תשלומי ההורים היו יכולים לשמש לתפעול הפרויקט בשנים הבאות.
124. טיעונים אלה הם כלליים. הם אינם מצביעים על נזק כספי קונקרטי בגין התיאומים. בתוך כך, צודקת ההגנה בטענתה כי לא הוצבע על בתי ספר שבפועל גבו מחירים נמוכים יותר. מר הלפרין עצמו אישר, כי בדרך כלל נגבה המחיר המרבי המותר (עדותו, בעמוד 162; ראו גם נ/2, תגובת המדינה בעת"מ 22284-07-12, בפסקה 5). גם לא הוצבע על קשר ברור בין דמי השאילה לבין מחירי הספרים. בנסיבות אלה, המשקל שניתן לייחס לדברים אינו רב.
125. בסיכומם של דברים, עולה מן המתואר כי העבירה של צד להסדר כובל נעברה בנסיבות מחמירות, בהתאם לאמות המידה עליהן עמדתי לעיל. נוכח האמור בפרק המסגרת הנורמטיבית לעיל, אין מקום להרשיע את מר זלוף בעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, הואיל והבסיס לאחריותו נמצא בהוראת סעיף 48 לחוק התחרות, אשר עניינה באחריותו של מנהל פעיל.
126. קבלת דבר במרמה. בפרק המסגרת הנורמטיבית עמדתי על כך שהגשת הצעות מתואמות במכרז, בלא ליידע את עורכי המכרז על דבר התיאום, מהווה מצג שווא מרמתי לעניין העבירה של קבלת דבר במרמה. בתוך כך, הנחת דעתם של עורכי המכרז בדבר כשרות ההצעות היא בבחינת "דבר" המתקבל בגין המרמה.
127. מן המתואר לעיל עולה, כי יסודות אלה הוכחו. הנאשמים לא יידעו את עורכי המכרז על אודות התיאום. באופן תואם, העידו בעלי התפקידים הרלוונטיים במשרד החינוך כי לא ידעו על התיאומים. הם הוסיפו והעידו, כי אילו היו יודעים על כך, היו פונים לייעוץ בנושא. ראו לעניין זה עדות הגב' רחל שכטר (להלן – הגב' שכטר), אשר הייתה אחראית במשרד החינוך על פרויקט השאלת הספרים (ראו בעמוד 869 לעדותה), וכן בעמוד 2 לאמרתה ת/555; אמרתה של הגב' רחל ירום (להלן – הגב' ירום), סגנית החשבת במשרד החינוך במועדים הרלוונטיים, אשר העידה כי לא ידעה על חשדות לתיאומים, וכי אילו הייתה יודעת, הייתה פונה ללשכה המשפטית וליו"ר ועדת המכרזים (ת/508, בעמודים 5 – 6); עדותה של הגב' אילת מלקמן (להלן – הגב' מלקמן), אשר מסרה גם היא כי לא ידעה על התיאומים, וכי אילו הייתה יודעת, הייתה פונה לרשות ההגבלים העסקיים (בעמוד 642 לעדותה). לדבריה, אילו היה המשרד יודע על עבירה פלילית מצד ספק מסוים, לא הייתה נעשית התקשרות עמו בלא בדיקה (שם). יוצא, כי גם היסוד של קבלת "דבר", שהוא הנחת דעתם של אנשי הרשות, הוכח.
128. מסקנה זו לא משתנה גם נוכח עדותו של מר הלפרין. הלה העיד (בעמוד 107 לפרוטוקול 17.1.18) כי היה חשד לתיאום, וכי בדיעבד נאמרו לו דברים המלמדים על תיאומים כאלה או אחרים בין הסיטונאים (עמוד 107 לפרוטוקול 17.1.18; לחשד כאמור, להבדיל מראיות לתיאום (אשר לא הוצגו), ראו גם הודעת דוא"ל של מר הלפרין, ת/484, 7.6.09). מעדותו עולה כי דיווח בזמן אמת על חשדותיו לסגנית החשב של המשרד וליועצת המשפטית שלו (שם, בעמוד 108). מר הלפרין הסביר, כי לא פנה לרשות ההגבלים העסקיים בעניין זה, שכן "אתה צריך לבוא עם משהו ביד" (שם, בעמוד 109). עוד הוסיף, כי אילו הייתה בידו ראיה חד משמעית לתיאומים, היה מכנס ישיבה דחופה במשרד עם הלשכה המשפטית והחשבות, ובהמשך לכך פונה לרשות ההגבלים העסקיים (שם, בעמוד 110). ברי, אפוא, כי למר הלפרין לא הייתה ידיעה פוזיטיבית על התיאום. המעורבים בתיאומים לא גילו לו אודות התיאומים. משכך עולה, כי גם מר הלפרין רומה בהקשר זה, הגם שהיו לו חשדות מסוימים.
129. המדינה מפנה בהקשר זה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל (1.3.2017). באותה פרשה נפסק, כי קיומם של גורמים שידעו או חשדו שמצג שהוצג בפניהם אינו אמת, לא גורע מאחריותם הפלילית של הנאשמים לעבירה של קבלת דבר במרמה, הואיל וקיבלו מכספי המדינה, על יסוד מצגי שווא שהציגו (בפסקה 22 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק ארז). צוין, כי בהקשר זה יש להתייחס למערכת בכללותה, וכי יש לשים דגש על ידיעתם של הממונים על הכספים וגורמי הביקורת במוסד הציבורי (שם).
130. במקרה שבפניי, קביעת הזוכים במכרז נעשתה בחשבות משרד החינוך (עדות מר הלפרין, פרוטוקול 17.1.18, בעמודים 101, 104, 105). אין טענה או ראיה כי גורמי החשבות הרלוונטיים היו מודעים, או אף חשדו, בדבר קיומם של תיאומים. בנסיבות, אושרו הצעותיהם של הצדדים לתיאומים. על יסוד חומר הראיות ניתן לקבוע, מעבר לספק סביר, כי לא כך היה אם היו הצדדים מגלים גילוי מלא של מעשיהם, כמפורט בהכרעת הדין. בנסיבות אלה, קיומו של חשד מצידו של בעל תפקיד כזה או אחר, אינו גורע מאחריותם הפלילית של הצדדים האמורים לעבירה של קבלת דבר במרמה.
131. המדינה טוענת לקיומן של נסיבות מחמירות ביחס לעבירה של קבלת דבר במרמה. לטענה זו יש יסוד. מן המתואר באישום זה (כמו גם באישום השני) עולה, כי מדובר במרמה שיטתית, רחבת היקף ומשתתפים. השיטתיות באה לידי ביטוי גם בהתנהלות המציעים בגדרי המכרזים השונים, עת עדכנו את התיאומים בהתאם להתפתחויות, וביצעו התאמות שונות בבתי הספר שהוקצו לכל אחד ואחד מהם. עמדתי לעיל גם על התחכום בפעולותיהם. המרמה התייחסה למכרז ציבורי. ההיקף הכספי של המכרז היה משמעותי. העבירה של קבלת דבר במרמה כרוכה בעבירה אחרת, של צד להסדר כובל, ואף בכך יש יסוד מחמיר. עם זאת, בדומה לקביעותיי ביחס לעבירה של צד להסדר כובל, גם כאן לא שוכנעתי כי הוכח נזק בפועל כתוצאה מן המרמה.
132. התוצאה. נוכח כל האמור, אני מרשיע את הגב' חבז, ספר לכל, מר שפר ומדע, בעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות לפי סעיף 47(א)(1) לחוק התחרות, בצירוף סעיפים 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(3), 4, 47א ו – 47א(1), 47א(2) לחוק. ביחס לספר לכל ומדע, מבוססת ההרשעה גם על סעיף 23(א)(2) לחוק העונשין. אני מרשיע את מר זלוף בעבירה של צד להסדר כובל לפי סעיף 47(א)(1) לחוק התחרות, בצירוף סעיפים 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(3), 4 ו – 48 לחוק התחרות. אני מזכה את מר זלוף מן העבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות.
133. כמו כן, אני מרשיע את הגב' חבז, ספר לכל, מר שפר ומדע בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין. לגבי ספר לכל ומדע, ההרשעה מבוססת גם על סעיף 23(א)(2) לחוק העונשין.
האישום השני
134. האישום השני מופנה גם הוא כלפי נאשמים 3, 4, 6, 7 ו-8. על פי הנטען באישום זה, היו הצדדים לתיאומים מושא האישום הראשון צדדים להסדר נוסף, שעניינו התיחור הראשון לשנת 2009 (להלן באישום זה – התיחור). בתיחור השתתפו כ-70 בתי ספר. המועד האחרון להגשת ההצעות בו היה 26.7.09. במועד שאיננו ידוע במדויק למאשימה, לפני 26.7.09, היו הנאשמים צדדים להסדר, לפיו יחלקו ספר לכל, מדע, בונוס, לוני כהן ורכגולד (להלן באישום זה - הסיטונאים) ביניהם את אספקת הספרים לבתי הספר שהשתתפו בתיחור. במסגרת זו תיאמו הצדדים להסדר את הצעות המחיר אותן יגיש כל אחד מהסיטונאים לטלדור.
135. בכתב האישום נטען, כי בהמשך לתיאום הגישו הסיטונאים הצעות מחיר בתיחור. הצדדים לתיאום הציגו בפני טלדור ומשרד החינוך מצג כוזב לפיו הצעתם במכרז הוגשה באופן עצמאי, ללא התייעצות, תיאום או קשר עם מציע אחר, ולא גילו את עובדת התיאום ביניהם. בהסתמך על מצג השווא האמור התקבלה הנחת הדעת של טלדור ושל משרד החינוך בדבר כשרות ההצעות של הסיטונאים, ונבחרו ההצעות הזוכות.
136. בגין המעשים האמורים מיוחסות לנאשמים עבירות צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (נאשמים 4, 6, 7 ו-8), על יסוד אותן הוראות חיקוק שפורטו באישום הראשון. גם כאן מבוסס האישום כנגד מר זלוף על היותו מנהל פעיל בחברת ספר לכל.
137. דיון. מן הראיות (ת/449) עולה, כי ביום 5.7.09 שלחה טלדור לסיטונאים רשימת בתי ספר לביצוע תיחור. יומיים אחרי כן, שלחה הגב' חבז הודעת דוא"ל (ת/147). ההודעה נשלחה לקבוצת נמענים, אשר כללה את מר קרלינסקי, את בונוס ואת רכגולד. ההודעה מוענה גם למר עודד גולדפרב . היא נשאה את הכותרת "קובץ לאישורכם". צורף לה מסמך שנקרא "תיחור ראשון 2009". המסמך האמור הוא טבלה. בטור הימני בטבלה מפורטים שמות בתי ספר. לשמאלו, טורים הנושאים את שמות הסיטונאים (מדע, לוני, רכגולד, בונוס, ספר לכל). כותרתו של הטור השמאלי ביותר היא "תקצוב".
138. לגבי כל בית ספר נרשמה תחת שם אחד הספקים הספרה 1, ותחת שם אחד או שניים מהספקים האחרים הספרה 2 . בטור "תקצוב" נרשם סכום המייצג את התקצוב של אותו בית ספר ממשרד החינוך (ראו באופן דומה בטבלה ת/68 משנת 2008, שם ישנו טור דומה וכותרתו "תקציב משרד החינוך"). בגוף הדוא"ל נכלל מקרא, לפיו "1= זכיה. 2= ביצוע הצעת מחיר כללית". מן הדוא"ל עולה כי הטבלה הועברה "לעיונכם ואישורכם".
139. בתחתית הטבלה הנ"ל יש שתי שורות סיכום. כותרתה של שורה אחת היא "סה"כ". מפורטים בה סכומי התקצוב המצטבר של כלל בתי הספר שהוקצו, על פי ההצעה, לכל אחד מהספקים. סכומים אלה נעים בין 83,790 ₪ לבין 87,366 ₪ . מתחת לשורה זו מופיעה שורה נוספת, שכותרתה "סה"כ בי"ס/ללא ערבים". משורה זו עולה כי לכל אחד מהספקים הוקצו שבעה או שמונה בתי ספר.
140. נאשמי ספר לכל טוענים כי כל ספק הכין הצעת מחיר באופן עצמאי, וכי העברת הצעות המחיר נועדה רק לוודא שבבתי הספר בהם כל ספק היה אמור לזכות הצעתו היא הנמוכה ביותר. הם מפנים בהקשר זה לעדותה של הגב' חבז (בעמוד 3081). נטען עוד, כי בזמן העברת הצעות המחיר בין הספקים לא היה זמן לבדוק את הצעות המחיר של המתחרים (עדות הגב' חבז, בעמוד 2881, ביחס למכרז מושא האישום הראשון). עוד נטען, כי למעט מקרים חריגים, לא הייתה הידברות בין הספקים לגבי הצעות המחיר שהועברו (עדות הגב' חבז, בעמודים 3070 – 3071). נאשמי ספר לכל מפנים לכך שהפערים בין ההצעה הזוכה להצעה שבאה אחריה לא מלמדים על דפוס פעולה עקבי (ראו טבלה ת/221).
141. כל אלה אינם גורעים מכך, שעל פי עדותה של הגב' חבז עצמה, היה בין הסיטונאים תיאום, בגדריו ידע כל סיטונאי, שהיה אמור לזכות, איזה מחיר להציע, כך שזה יהיה נמוך מן המחיר שבטבלאות הסיטונאי המקביל בתיחור זה או אחר (שם, בעמוד 3070). זאת ועוד, בסופו של דבר, הוגשמה, כמפורט לעיל, חלוקה לפיה קיבל כל אחד מן הסיטונאים חלק שווה, פחות או יותר, מן העוגה.
142. מר קרלינסקי העיד (בעמוד 46) כי בטבלה הנ"ל הספרה 1 מייצגת מי אמור לזכות בבית ספר מסוים, והספרה 2 - מי יגיש הצעה ולא אמור לזכות. מי שלא סומן בספרה כלל, אינו אמור להגיש הצעה לאותו בית ספר. "ובסך הכל למטה מופיע כמה מיועד לכל אחד כאשר הרעיון היה שכל אחד מקבל נתח שווה בכסף, זו הייתה המגמה" (בעמוד 46). ברוח דומה ציין מר קרלינסקי, כי "הרעיון היה שלמעשה תהיה הקצאה של בערך חמישית, 20% לכל אחד מהמשתתפים למעט בתי ספר ערביים... החלטנו שאנחנו לא נתחרה אחד בשני יותר מדי אלא בעצם נחלק בינינו את העוגה בצורה שוויונית, זאת אומרת שלא יתפוס איש בגרונו של אחיו" (בעמוד 47). דברים אלה תואמים באופן מלא את העולה מן הדוא"ל הנ"ל של הגב' חבז.