143. בחומר הראיות מצויים מסמכים נוספים המלמדים על דיאלוג בין הגב' חבז לבין מר קרלינסקי לעניין החלוקה בין הספקים. כך, בת/50 (7.7.09) העלה מר קרלינסקי שאלות, הן לעניין מספר בתי הספר שניתנו לחברת לוני כהן (7 בלבד), הן לעניין הקצאת בתי הספר הערביים למדע. הגב' חבז השיבה באותו מסמך (7.7.09, 16:15) כי "לגבי מספר בתי ספר אולי טעיתי, החשוב זה הסכום תבדוק שלא טעיתי שם. לגבי הערביים הבנתי שזה מה שנסגר.... אפשר לשנות במידה וצריך ..... צריך לבדוק במכרז מה נאמר לגבי הערבים תבדוק ותחזור אליי – אולי תדבר עם אריה [מר מן-דעלי – ע.ש.]" (ראו גם בעדותו של מר קרלינסקי, בעמוד 48; להמשך ההתכתבות בין השניים, ביחס לבתי הספר הערביים, ראו גם ת/51, 7.7.09).
144. בהשלמה למתואר לעיל אוסיף, כי לרשימה המקורית של בתי הספר נוספו, בשלב מאוחר, בתי ספר נוספים (12.7.09, 27 בתי ספר, ת/428; 16.7.19, 13 בתי ספר, ת/432). בהתאם לכך, ערכה גב' חבז טבלה עדכנית, בה הוסיפה את אותם בתי ספר, וכללה חלוקה בין הסיטונאים גם לגביהם. הסיטונאים התבקשו לאשר את החלוקה הזו (ראו ת/534, 13.7.09; ת/119, 13.7.09; ת/128, 19.7.09). בהמשך לפעולות אלה, העבירו הסיטונאים, ובהם הגב' חבז, את הצעות המחירים שלהם בבתי הספר השונים, ובדקו כי החלוקה על פי הטבלה הראשונית נשמרת לאחר עריכת הצעות המחיר.
145. בהמשך לכך ניתן להפנות למוצגים נוספים המתעדים את השיג ושיח בין הצדדים. כך, במוצג ת/123 (14.7.09) כתבה הגב' חבז, בהמשך לאישורו של מר קרלינסקי כי קיבל את הקובץ יום קודם לכן, "אוקיי. מועד הגשה 26/07/09 – אולי נקבע שעד 20/7/09 נסיים הצעות מחיר ואח"כ תיאום ביננו כדי שלא נגיע בלחץ לרגע האחרון. תאשר ונודיע ליתר. סיגל". בהתייחס למוצג זה העיד מר קרלינסקי כי "אנחנו הרי קיבלנו למעשה קבצים עם הפירוט של הספרים המבוקשים על ידי כל בית ספר ואנחנו עכשיו צריכים להגיש, להכין את ההצעות עצמן שזה אין קשר לתקצוב אלא זה הולך לפי הפירוט של הספרים אז סיגל מבקשת שנגמור להכין את ההצעות עד 20.7 ואז נראה שבאמת עמדנו בהנחיות האלה שנקבעו בטבלה, מי יותר זול, מי יותר יקר? מי אמור לזכות ומי אמור להפסיד" (בעמודים 52-51).
146. באופן דומה, בדוא"ל מיום 22.7.09 (ת/130), כתבה הגב' חבז למר קרלינסקי "תקנתי לגבי בית הספר אורות בנות = שלכם. עזרת תורה חסידי – שלנו – בדוק סכומים". למכתב זה צורפה טבלה ובה רשימת בתי הספר, כשאליהם סמוכים 3 טורים תחת הכותרות "תקצוב", "סמל מוסד" ו"ס"כ ס.ל.". מן החומר עולה, כי ראשי התיבות ס.ל. התייחסו לספר לכל (השוו לטבלה שבמוצג ת/128). מר קרלינסקי העיד בהקשר זה כי "יש תקצוב סמל מוסד, סך הכל זאת אומרת ספר לכל, זאת אומרת ל' זה ראשי תיבות של ספר לכל ... היא מציגה לי בעצם את המחירים שהם מתכוונים להגיש על כל אחד מבתי הספר האלה ... יש לי הרי את הטבלה המקורית אז אני יודע שבמקומות שבהם אני אמור לזכות היא אמורה להיות גבוהה ממני, או במילים אחרות אני צריך להיות נמוך ממנה" (בעמודים 56-55).
147. באופן דומה ניתן להפנות גם לת/285. מדובר בדוא"ל ששלח מר קרלינסקי (22.7.09) לגב' חבז (כמו גם לחיים, מר שפר ומר מן-דעלי). ההודעה כללה טבלה ובה סכומי הצעות מחיר לבתי הספר שלגביהם אמורה לוני כהן להגיש הצעה. נכתב בה כי "אנו השלמנו את הצעות המחיר לבתי הספר הרלוונטיים ע"פ הטבלה של סיגל. מסומנים בשחור ב"ס שלנו. אנא התייחסותכם הדחופה!". בהקשר זה העיד מר קרלינסקי, "בעיקרון יש פה טבלה שבה יש את כל הצעות המחיר שהכנו אבל מסומנות בשחור, מודגשות בשחור הצעות שבהם אנחנו אמורים לזכות, כלומר שהמתחרים אמורים להגיש הצעה גבוהה יותר מאיתנו על בתי ספר שמסומנים בשחור, אני קיבלתי את זה מאורי [מר דוידסון – ע.ש.], העברתי את זה לכל הגורמים האחרים, זאת אומרת לספר לכל, לרייכמן [צ"ל רכגולד – ע.ש.] למדע ... זה כבר הצעות בהתאם לקבצים שקיבלנו עם הפירוט של הספרים" (בעמוד 56) .
148. הגב' חבז אישרה את קבלת הדוא"ל (הודעת דוא"ל, ת/132, 22.7.19), בכתבה "תודה, מחר אבדוק איתך את עשה חיל, אורות עציון בנות ומצפה". מדובר בשלושה בתי ספר שלפי הטבלה ת/128 הייתה ספר לכל אמורה לזכות בהם. מר קרלינסקי הסביר כי "כנראה שההצעה שלי נמוכה מדי, נמוכה יותר מההצעה שלהם, משהו מהסוג הזה ולכן היא אומרת אני אבדוק איתך מחר ספציפית" (בעמוד 57).
149. בהקשר זה ניתן להפנות גם לחליפת תשדורות בין הגב' חבז ובין מר קרלינסקי בימים 23.7.19 – 24.7.19 (ת/138). מהודעות הדוא"ל האמורות עולה כי מר קרלינסקי ביקש מן הגב' חבז לתקן את הצעתה במספר בתי ספר, ולבדוק את מחיריה הממוצעים בשלושה בתי ספר נוספים. הגב' חבז פעלה בהתאם למבוקש, ומסרה למר קרלינסקי פירוט מלא של המחירים המעודכנים בהצעתה, לגבי כל אחד מבתי הספר הנדונים, תוך שהיא מוסיפה "עדכנתי הכול". במקביל, ביקשה את בדיקתו של מר קרלינסקי ביחס לשני בתי ספר נוספים (24.7.09). יש ממש בטענת המאשימה, כי מדובר בתיאום מחירים מובהק בין הצדדים, המיישם באופן פרטני את ההסכמה הרחבה בדבר חלוקת בתי הספר בין הסיטונאים.
150. נדבך ראייתי נוסף התומך במסקנה בדבר חלוקה של בתי הספר שבתיחור בין הסיטונאים היא תכתובת בה ביצעו הגב' חבז ומר קרלינסקי התאמה בחלוקה הנ"ל, וזאת בהתייחס לבתי ספר ספציפיים. כך, בהודעת דוא"ל ת/124 (14.7.09) שאל מר קרלינסקי את גב' חבז "האם את מעוניינת להתחלף איתנו, אנחנו מעוניינים בב"ס יד גיורא הרצליה". הגב' חבז השיבה (ת/124, 15.7.09) "אין בעיה תגיד לי מה אתה מעביר אלי". בתגובה לכך כתב מר קרלינסקי (ת/125, 15.7.09) "אני מציע לכם את ב"ס חסידי עזרת תורה ירושלים". הגב' חבז השיבה "אוקי" (שם; להחלפה האמורה, ראו גם בעדותו של מר קרלינסקי, בעמוד 52).
151. בסיכומיהם, ביקשו נאשמי ספר לכל להסביר את הדיאלוג האמור עם מר קרלינסקי בכך שהוא, כהגדרתו עצמו, "יקה" (בעמוד 350 לפרוטוקול). ברם, אין בכך כדי לשנות מן התמונה הברורה של התיאומים העולים מן החומר האמור.
152. תמונה דומה למתואר לעיל עולה מעדותו של מר מן-דעלי. מר מן-דעלי מסר (בעמוד 481), כי "חילקנו את העבודה בין הספקים, בין הספקים שהמכרז קבע שהם הספקים הראויים ויצאנו לדרך" (ראו גם בעמודים 484 – 485). מר מן-דעלי הבהיר כי במילה "חילקנו" התכוון ל"כל הספקים שהיו במכרז" (בעמוד 481). מעדותו עולה, כי על פי הסיכום, סיטונאי שהיה אמור לזכות בתיחור, היה אמור להגיש הצעה טובה במעט מן ההצעה הטובה ביותר על מנת לזכות, ומציעים אחרים היו אמורים להציע על פי שיעורי ההנחה שהוצעו בתיחור הראשון (שם; ראו גם בעמודים 486 – 487, 491). יצוין, כי בחומר הראיות הוצגה הודעת דוא"ל של מר מן-דעלי מזמן אמת (ת/116, 7.7.09, 16:49), בה אישר את ההצעה שבת/147 (אשר סומן גם כת/113), וכתב לגב' חבז "תודה על העבודה, אני מסכים".
153. בהשלמה לכך, ניתן להפנות לת/133 (23.7.09), דוא"ל מן הגב' מן-דעלי אל הגב' חבז, בו צירפה את "התמחורים שלנו". לדוא"ל צורפה אליו טבלה ובה הצעות המחיר לבתי הספר שלגביהם אמורה רכגולד להציע הצעות, וכן מחיר ממוצע לספר. מן המוצג עולה כי זמן קצר אחרי כן, הגב' חבז העבירה את ההודעה האמורה למר קרלינסקי.
154. למסמכים נוספים המעידים על חילופי הדברים בין הסיטונאים ביחס למכרז זה, ראו ת/135, דוא"ל ממר דוידסון אל חיים (23.7.09), אליו צורפו הצעות המחיר של לוני כהן, רכגולד, ספר לכל ונתונים חלקיים לגבי הצעות המחיר של בונוס, תוך שחיים התבקש לתקן ולהשלים נתונים בטבלה שלו ולשלוח; ות/191, דוא"ל ממר קרלינסקי למר שפר (23.7.09), אליו צורף קובץ שהכיל את הצעות המחיר של לוני כהן, רכגולד וספר לכל, ונתונים חלקיים לגבי הצעות המחיר של בונוס ומדע.
155. יצוין, כי גם מהודעתה של הגב' חבז (ת/11, בעמוד 27) וגם מעדותה (בעמוד 2879) עולה כי חתרה להגיע לתקצוב דומה ביחס לכל אחד ואחד מן הסיטונאים. דברים אלה תואמים את גרסאותיהם של מר קרלינסקי ומר מן-דעלי.
156. אשר ליישום ההסכמות. מר קרלינסקי העיד לגבי לוני כהן כי "מה שהראינו בטבלאות זה מה שהגשנו" (עמוד 62). לשאלה האם ידוע לו מה עשו הספקים האחרים השיב בשלילה. לשאלה האם מישהו מהספקים האחרים התנגד לטבלאות השיב "לא שזכור לי" (שם). באופן דומה, מר מן-דעלי העיד כי החלוקה בין הסיטונאים בוצעה בפועל (בעמוד 491). כמוסבר לעיל, יש לעדויות אלה, הנתמכות בתיעוד מזמן אמת, משקל של ממש. אוסיף, כי גם מהודעתה של הגב' חבז ת/11 (בעמוד 36) עולה כי ספר לכל ביצעה באופן מלא את חלקה בהסכמות.
157. כאן המקום לתת את הדעת לגרסתה של הגב' חבז, בחקירה ובהליך שבפניי. ראשית לחקירה. מעיון בראיות עולה, כי גרסתה של הגב' חבז עברה התפתחות משמעותית, בזיקה ישירה לראיות שהוצגו בפניה. בהודעתה ת/11, הכחישה הגב' חבז, ביחס למכרזי טלדור, כי ידעה באיזה מן התיחורים מה סיטונאי אחר מגיש (בעמוד 5). באופן דומה, הכחישה כל סיכום בינה לבין סיטונאים אחרים, איזה סיטונאי יזכה באיזה בית ספר (בעמוד 6). היא גם הכחישה שיג ושיח בינה לבין סיטונאים אחרים על ההנחה או המחיר בהם ינקוב כל אחד; חלוקה של בתי הספר בהם יזכה כל סיטונאי; קביעה איזה סיטונאי יזכה באיזה בית ספר; וקביעה של הסיטונאים של המחיר שכל אחד מהם ינקוב בו (שם, שם). כבר עתה יש לומר, כי דברים אלה לא ניתן לקבל, נוכח הראיות הברורות מזמן אמת, כמו גם העדויות עליהן עמדתי.
158. גרסתה של הגב' חבז בהודעתה הייתה, כי לא הגישה הצעות לכל בתי הספר, הואיל ולא הייתה מחויבת לעשות כן. לפיכך, בחרה באיזה בתי ספר להגיש הצעת מחיר, על יסוד שיקולי כדאיות שונים ששקלה (בעמוד 4). כאשר נשאלה, האם דיווחה לטלדור או למאן דהוא ממשרד החינוך כי היא וסיטונאים אחרים מחלקים ביניהם את בתי הספר, או תיאמו את המחירים שיגישו לכל בית ספר, השיבה בשלילה (בעמוד 7). בהמשך לכך, הוצגו בפני הגב' חבז גרסאות של טבלאות התיאום הנזכרות לעיל (מוצגים ת/63, ת/108). בתגובה, טענה שאינה זוכרת במה מדובר (ת/11, בעמודים 9 – 10). היא העלתה אפשרות כי רישומים המתייחסים להצעותיהם של סיטונאים אחרים הם "הערכה" או השערה (בעמודים 11, 12). גם דברים אלה לא ניתן לקבל, נוכח התשתית הראייתית המוצקה עליה עמדתי. יש ממש בטענת המאשימה, כי גישה עקבית זו של הגב' חבז מלמדת על ניסיון להסתיר את התיאומים ולהרחיק עצמה מן המעשים מושא כתב האישום. אף גישתה המתריסה, לעתים, של הגב' חבז בחלק זה של הודעתה ת/11 ("אני לא יודעת מאיפה הוצאת את זה", בעמוד 11; "זה לא הכתב שלי אולי אתם כתבתם" (שם); "אני לא זוכרת מה היה אתמול", בעמוד 12), אינה נוטה לחזק את אמינותה. קריאת הדברים גם אינה תומכת בטענה שהעלתה בעדות, כאילו מדובר ב"בלאק אאוט", על רקע לחץ בחקירה (בעמוד 3073 לעדותה).
159. אחרי כן, הוצג לגב' חבז ת/147 הנ"ל, בו שלחה לסיטונאים קובץ "לאישורכם". תגובתה הייתה "אני לא זוכרת" (ת/11, בעמוד 13). בשלב זה, יצאה הגב' חבז לבקשתה להתייעץ עם עורך דין (בעמוד 14). גם אחרי כן, המשיכה לטעון כי אינה זוכרת; התמהמהה במתן תשובות; ואמרה שאין לה תשובה (בעמודים 14 – 15). את הטענה בדבר היעדר זיכרון יש לדחות. לא מדובר בהתרחשות אקראית, אגבית או קצרה, אשר סביר שלא השתמרה בזיכרון. מדובר בעשייה משמעותית, אינטנסיבית ומתמשכת, אשר הגב' חבז היוותה, כמתואר, חלק משמעותי בה. גם בחלוף כארבע שנים, אין זה סביר כלל, כי הגב' חבז לא זכרה את הדברים, ומה גם שהוצגו בפניה ראיות מזמן אמת, של מסמכים אשר ערכה או הייתה צד להם.
160. בשלב זה של החקירה חלה תפנית בגרסתה של הגב' חבז. עתה, טענה (בעמוד 16) כי "נראה לי" שבעת ש"ישבנו" אצל טלדור לפני התיחורים "דיברנו" על כמות התיחורים, על העומס ועל כך ש"אנחנו" לא יכולים לעמוד בזמנים שנקבעו. לדבריה, "אני לא יודעת בדיוק מי אמר מה אמר", אבל מישהו מטלדור אמר ש"אנחנו לא חייבים לגשת לכל בתי הספר ושניתן הצעה לחלק מהם. ונתנו רק לחלק מהם". לטענתה, הדובר האלמוני אמר כי המינימום שהוא צריך הן שתי הצעות לכל בית ספר.
161. על פניהם, הדברים עמומים במידה שאינה מאפשרת לייחס להם משקל. לא ברור מהם הנתון הבסיסי, הנוגע לזהות הדובר, כביכול, מחברת טלדור (ת/11, בעמוד 16). בהודעה מאוחרת יותר, טענה הגב' חבז כי מי שדיבר עם הסיטונאים על העניין הוא בצלאל מטלדור, וגם שקד (ת/13, בעמוד 4; ראו גם ת/14, בעמוד 6, "אני חושבת שבצלאל לדעתי בצלאל", ובהמשך "אני חושבת שזה הוא, הוא ושקד"). בתחילה, הגב' חבז לא ידעה לומר מתי התרחשה הפגישה המדוברת (ת/11, בעמוד 17). בהמשך, מסרה כי הדברים נאמרו סביבות המכרז של שנת 2009, לפני שנעשו התיחורים של אותה שנה (ת/11, בעמוד 45 ).
162. בכל מקרה, על פי תוכנם הדברים אינם קשורים לטבלאות ולשיג ושיח המתואר לעיל. אין בהם היתר, מפורש או משתמע, לתאם את ההצעות או לחלק את בתי הספר בין הסיטונאים, קל וחומר באופן בו נעשה הדבר. אכן, כאשר נשאלה הגב' חבז אם נאמר להם לחלק ביניהם את בתי הספר, תשובתה הייתה "הוא אמר אתם לא צריכים לגשת לכולם אני צריך שתי הצעות" (שם, בעמוד 16; ראו גם בעמודים 17, 43; כן ראו בת/13, בעמוד 5, שם טענה גב' חבז לבקשה של טלדור "לצמצם הצעות מחיר"). באופן דומה, כשנשאלה אם מכך הבינה שיש אישור לחלק בתי ספר בין הסיטונאים, השיבה הגב' חבז "אני לא הבנתי אבל זה מה שיצא מזה" (ת/11, בעמוד 17). בסמוך לכך, אישרה הגב' חבז כי אף אחד לא אמר לסיטונאים לחלק ביניהם את בתי הספר ואיזה ספק יזכה איפה (בעמוד 19), ומסרה כי לא נאמר לסיטונאים לקבוע ביניהם איזה מחיר כל אחד יגיש. היא גם לא ידעה להסביר כיצד הגיעו הסיטונאים להבנה שהם יכולים לתאם (שם).