163. במקום אחר, כאשר נשאלה הגב' חבז האם נאמר לסיטונאים לתאם, השיבה "לא. הם אמרו שנשלח פחות הצעות ושזה בסדר לא לשלוח לכל בית ספר" (בעמוד 44). ובהמשך אותו עמוד אמרה, ברוח דומה, "תראה הם לא אמרו לנו לתאם. הם אמרו שאנחנו לא חייבים להגיש הצעות על הכל [.] הם אמרו שגם עליהם זה יקל את העבודה אם יהיו פחות הצעות".
164. בהמשך דבריה, טענה הגב' חבז כי אופן הפעולה של הסיטונאים היה בבחינת "ניסיון שלנו הסיטונאים להקל על המערכת בתקופה זאת ולתת פחות הצעות" (שם, בעמוד 17). גם טענה זו לא ניתן לקבל. הסיטונאים לא נקטו במהלך של צמצום מספר ההצעות לכל בית ספר לשתים, תוך תחרות פתוחה ביניהם בכל בית ספר. פשוטו כמשמעו, הם חילקו ביניהם את הזכייה בבתי הספר. בנסיבות אלה, אני דוחה הסבר זה של הגב' חבז לאופן הפעולה של הסיטונאים בזמן אמת.
165. בהמשך ההודעה, חלה התפתחות נוספת בגרסה, בגדרה טענה הגב' חבז כי הסיטונאים הבינו מן הדברים כי הם יכולים לחלק ביניהם את בתי הספר (בעמודים 17, 18; ראו גם בעמוד 44). ברם, כמוסבר לעיל, היתר כזה לא עולה, במפורש או במשתמע, מן הדברים אשר נטען כי נאמרו. מסיבה זו, אני דוחה גם את הגרסה שנאמרה על ידי הגב' חבז בהמשך ההודעה ת/11 (בעמוד 43), כאילו ניתן "אישור שבשתיקה" מטלדור לחלוקה האמורה.
166. כאן המקום להוסיף, כי היעדר הקשר בין הדברים המיוחסים למר גבאי, לבין אופן הפעולה של הסיטונאים, עולה גם מכך שגם בשנה הקודמת, היא שנת 2008, תיאמו הסיטונאים את הצעותיהם, אף שאין כל עדות או ראיה אחרת בדבר מצג כאמור של מאן דהוא מטעם טלדור או משרד החינוך באותה שנה.
167. בניגוד לאופן בו הוצגו הדברים על ידי הגב' חבז בתחילה, התברר בהמשך הודעתה ת/11 כי הנושא לא עלה מצד טלדור, כי אם דווקא מצד הסיטונאים. לדבריה, "קשה לנו לסיטונאים עם התיחורים האלה ביולי אוגוסט. כל הצעה כזאת לוקחת בערך 40 דקות. זה לוקח זמן ובסוף אתה גם לא זוכה בהכל. אתה מגיש על הכל ובסוף אתה זוכה בחלק. אז אנחנו התלוננו על זה אם אפשר לעשות אחרת" (בעמוד 45). בכל מקרה, גם מתיאור זה ברור, כי היתר לתיאום וחלוקה של בתי הספר בין הסיטונאים לא התבקש, וממילא גם לא ניתן.
168. לא למותר לציין, כי הגב' חבז מסרה בהודעתה האמורה ת/11 (בעמוד 44) כי הסיטונאים לא יידעו את טלדור בדבר התיאום ביניהם בתיחור. היא הסבירה זאת בכך שזה היה "אוף דה רקורד" (שם). כדבריה (שם), "זה לא דברים שצריך לצעוק אותם בריש גלי". ברור מכך, כי הנאשמים היו מודעים לטיב הבלתי חוקי של פעילותם. ברור מכך גם, כי אף בזמן אמת לא חשבו הסיטונאים באמת ובתמים, כי ניתן להם היתר לתיאומים שעשו. עוד עולה מן הדברים, כי אנשי טלדור (או משרד החינוך) לא ידעו שהסיטונאים מתואמים ביניהם. למעשה, גם הגב' חבז אינה טוענת אחרת (ראו בהודעתה ת/11, בעמוד 17). בתוך כך, מדבריה שלה אף עולה, כי התיאומים פסקו בשנים העוקבות, "כי זה לא היה נוח, זה לא היה טוב ... זה לא הרגיש נכון ולא הרגיש טוב וזה לא אנחנו" (בעמוד 20). מדברים אלה עולה כי לשיטתה של הגב' חבז עצמה, לא סברה כי בשל הדברים שלטענתה (אשר לא התקבלה לעיל) נאמרו, התיאומים הפכו לחוקיים.
169. בעדותה בפניי, חזרה הגב' חבז על הטענה כי אנשי טלדור אמרו בפגישה בשנת 2009 כי "יש להם לחץ מאד גדול" בשל הצורך לבדוק 5 הצעות, ולכן, בעת שיצאו מן החדר, אמרו לסיטונאים "לא חייבים 5 הצעות, אתם יכולים להגיש פחות מ – 5 הצעות, יכולים 2 עד 3 הצעות" (בעמוד 2873; ראו גם בעמודים 3131 – 3132). עתה טענה עוד, כי שאלה את מר גבאי איך הדבר מסתדר עם הוראות המכרז, והוא השיב "זה בסדר ... ככה מתנהגים בכל המכרזים של משרד החינוך, זה בסדר וזה מקובל" (בעמוד 2873). בהמשך טענה, בהקשר זה, כי מר גבאי אמר "תסתדרו", ומכך הבינה שהכוונה היא כי "נסתדר בינינו להגיש פחות הצעות" (בעמוד 2874; טענה דומה לא עלתה בחקירתה ברשות ). כאשר נשאלה כיצד הסיטונאים יכולים להסתדר ביניהם להגיש פחות הצעות, טענה כי חיים הציע שיעשו טבלה של בתי הספר ויגישו 2 – 3 הצעות (בעמוד 2874).
170. על פי תוכנם, דברים אלה אינם משנים מן המסקנה לעיל, והיא כי התזה שהעלתה הגב' חבז בחקירתה אינה יכולה לבסס טענת הגנה כלשהי לנאשמים ביחס לתיאום התיחורים במכרז טלדור. אכן, בעדותה לא ידעה להסביר הגב' חבז כיצד הסיקה היתר לתיאום מן המצג הנטען בדבר צמצום מספר ההצעות לכל בית ספר (בעמוד 3109). בשולי הדברים אוסיף, כי באחד המקומות בעדותה (בעמוד 3137), לאחר שהוצגה לה ראיה לפיה מר דדוש כתב במסמך הנחיות כי יש להגיש הצעות לכל המוסדות ללא יוצא מן הכלל, לא ידעה הגב' חבז לומר כי נאמר לסיטונאים להגיש פחות הצעות, וטענה כי אמרו "שננסה לעשות את הכל כדי שזה יעבוד בצורה המהירה ביותר. אני לא זוכרת בדיוק מה נאמר בפגישה" (בעמוד 3137).
171. לכל האמור יש להוסיף שורה של נימוקים נוספים, המקשים על קבלת גרסתה האמורה של הגב' חבז.
172. ראשית, עדותה של הגב' חבז מתייחסת לדברים שנאמרו לה, לטענתה, על ידי בצלאל מטלדור. כאמור לעיל, הכוונה היא למר גבאי. מעדותו של מר גבאי עולה סימן שאלה של ממש, האם מעיקרו של דבר בשנת 2009 עבד בטלדור (ראו עדותו, בעמודים 666 – 667). סימן שאלה זה לא הותר בהודעה נ/19, אליה מפנים נאשמי ספר לכל בטיעוניהם. אדרבה, בחומר הראיות מצויות אינדיקציות רבות לעיסוק שוטף של מר גבאי במכרז טלדור בשנת 2008 (ראו, בלא למצות, הודעות דוא"ל, מוצגים ת/437 (23.7.08); ת/183 (3.8.08); ת/262 (3.8.08); ת/261 (4.8.08); ת/264 (5.8.08); ת/475 (17.8.08); ת/265 (1.9.08); ת/266 (21.9.08); ת/267 (10.12.08)). בניגוד בולט לכך, בשנת 2009 אין בנמצא הודעות דוא"ל של מר גבאי, או שהיה מכותב להן, בעניין מכרז טלדור. חסר זה מתחדד, נוכח קיומן של הודעות דוא"ל רבות שנערכו על ידי עובדים אחרים של טלדור בשנת 2009 (ראו ת/274, 12.7.09; ת/231, 16.7.09; ת/275, 16.7.09; ת/600, 17.7.09; ת/276, 27.7.09; ת/440, 7.8.09; ת/270, 10.8.09; ת/271, 10.9.09). על רקע חסר זה, קשה לקבל את טענתה של הגב' חבז כי נזכרה בשמו של מר גבאי לאחר שעיינה בהודעות דוא"ל (בעמוד 2873). ואומנם, בחקירתה הנגדית של הגב' חבז, לא עלה בידה להפנות להודעות כאמור משנת 2009, להן היה מר גבאי צד (בעמודים 3126 – 3127, 3169). אף בסיכומי נאשמי ספר לכל אין הפנייה להודעות כאלה. קושי זה מתעצם עוד, נוכח עדותה של הגב' חבז לפיה הדברים הנטענים נאמרו על ידי מר גבאי "ממש לפני התיחורים" של שנת 2009 (בעמוד 3046).
173. שנית, הגב' חבז טענה, כי הסיטונאים האחרים היו שותפים להבנתה את הדברים שנאמרו מטעם טלדור (ראו ת/11, בעמודים 17, 45). ברם, אף לא אחד מן הסיטונאים האחרים העלה גרסה דומה לזו של הגב' חבז לעניין זה. כך עולה מעדותו של מר קרלינסקי (ראו בעמוד 375; ראו גם בעמוד 373, שם הסביר מר קרלינסקי כי הפחתת מספר ההצעות לכל בית ספר נבעה מכך ש"שחשבנו שאנחנו בלאו הכי מתואמים בינינו. ואנחנו, אין טעם להגיש על כל בתי הספר").
174. גם מר דוידסון לא ידע לומר בעדותו כי דברים כאלה אכן נאמרו (בעמודים 331 – 332). במצב זה, קשה לקבל את טענת הגב' חבז (בעמוד 3125) ואודי (בעמודים 1411, 1626) כי מר דוידסון היה נוכח בעת שנאמרו הדברים על ידי מר גבאי.
175. בתוך כך, מר מן-דעלי שלל בעדותו את גרסתה של הגב' חבז. הוא אף מסר כי הסיטונאים הם שהציעו לטלדור לחלק ביניהם את העבודה, אך נתקלו בסירוב (בעמודים 483, 500, 577; ראו גם בעמוד 578, שם לא היה יכול העד לאשר כי מי מאנשי טלדור רמז לסיטונאים שאין צורך בחמש הצעות כי הדבר מקשה עליה). חרף זאת, החליטו הסיטונאים לבצע את החלוקה (בעמוד 484).
176. כאן המקום להזכיר, כי מר שפר הודה במיוחס לו באישומים 1, 2, ולא העלה טענה דומה לזו שמעלה הגב' חבז.
177. אגב עניין זה אציין, כי הגב' חבז טענה בעדותה כי הכינה את הטבלאות הנזכרות לעיל על פי הוראתו של חיים (בעמוד 3075). טענה דומה לא עלתה בחקירותיה ברשות. בתוך כך, גרסה זו לא הוצגה לחיים בחקירותיו בהליך שבפניי. בנסיבות אלה, קשה לקבל גם חלק זה בגרסה האמורה.
178. בסיכומיהם מפנים נאשמי ספר לכל בנקודה זו לעדותו של חיים (בעמוד 858). חיים טען בעדותו כי זכור לו שבכמה מקרים עובדת של טלדור בשם שרי פנתה אליו ואמר לו כי ישנם בתי ספר שלא הוגשו לגביהם הצעה, וכי אם יגיש הצעה ביחס אליהם, יזכה (בעמוד 692). עדות זו התייחסה לשנים 2008 – 2010 (שם). ברם, הוצג לחיים כי באותן שנים כלל לא עבדה בטלדור עובדת אשר זה שמה. בתגובה מסר, "אז אולי מישהי אחרת" (שם). על רקע זה, יש להתייחס לדברים (עליהם חזר חיים גם בעמוד 858) בזהירות המתבקשת.
179. חיים טען בעדותו גם כי טלדור ביקשה כי יוגשו לכל היותר שלוש הצעות על ידי הסיטונאים ביחס לכל בית ספר (ראו בעמוד 790). ברם, הוא הכחיש כי נאמר על ידי מי מטעם טלדור לסיטונאים לתאם הצעות (בעמוד 858). הוא אף הכחיש (בניגוד חזיתי לראיות הברורות מזמן אמת עליהן עמדתי לעיל) כי תיאומים כאלה התרחשו בפועל (שם). בנסיבות אלה, אין בעדות, אשר כבר עמדתי על קשיים שונים שנפלו בה, כדי לסייע לטענת ההגנה של הנאשמים .
180. לא נעלם מעיניי, כי מר זלוף, הוא אביה של הגב' חבז, ואודי, אחיה, העלו בעדויותיהם טענות התומכות בגרסתה הנ"ל של הגב' חבז. יש ממש בטענת המאשימה, כי מדובר בטענות כבושות, אשר לא עלו בהודעותיהם. אכן, אודי הכחיש בחקירתו כי ידע על חלוקות בין הסיטונאים (ת/19, בעמוד 47). באופן דומה, מר זלוף הכחיש בחקירתו כי ידע על עצם החלוקה של בתי הספר בין הספקים (ראו ת/5, בעמודים 8, 14, 15, 16). קל וחומר שלא ידע, לשיטתו, על מצג לעניין זה מטעם טלדור או משרד החינוך. מר זלוף טען עוד, כי אילו היה יודע בזמן אמת על פעולותיה של הגב' חבז, לא היה מאשר אותן (ת/5, בעמוד 19). ברי, כי על פי גרסה זו, לא סבר מר זלוף בזמן אמת כי מדובר בתיאומים שנעשו בהנחיית טלדור, כנטען עתה. במצב זה, ובשים לב לעדותו של מר זלוף (בעמוד 2046), לפיה היה מוכן להודות בדברים שלא עשה, כדי לחלץ את ילדיו, קשה לקבל את עדותו בהליך לעניין זה.
181. הן מר זלוף, הן אודי, טענו בעדויותיהם כי נזכרו בדברים לאחר שקראו עדויות שונות (ראו עדות אודי, בעמודים 1411, 1589 ). קשה לקבל גרסה כבושה זו, לאחר ששניהם הכחישו בחקירתם כל ידיעה על התיאומים מושא אישומים 1, 2, אף כי נשאלו על כך ברחל בתך הקטנה. קשה לקבל גם כאפשרות סבירה כי מדובר בצירוף מקרים בו שני העדים, באופן בלתי תלוי אחד בשני, שכחו דבר מה כה חשוב, לשיטתם, בחקירותיהם, ובאופן בלתי תלוי זה בזה, התרענן לפתע זכרונם לקראת עדויותיהם במשפט, אשר נשמעו שנים לאחר חקירותיהם ברשות.
182. לא למותר להעיר, כי לא ניתן לייחס משקל רב לטענות הנאשמים אודות הלחץ שחשו בחקירה, שעה שנחקרו על אודות נושא זה בחודש יולי 2013, זמן רב לאחר ששוחררו מן המעצר במסגרת החקירה של תיק זה (מאי 2013). לא נעלם מעיני, כי באחת מהודעותיה של הגב' חבז מתועדת אמירתה כי משפחתה חווה את חקירת הרשות כ"חוויה דרמטית מאד", תוך התייחסות לבעיות בריאות של הוריה (ת/11, בעמודים 1 – 2), ובקשה שלא להזמין את כל בני המשפחה לחקירה באותו מועד, בין היתר על רקע זה. בהודעה אחרת מתועדות צעקות שלה על החוקר ועימות ביניהם (ראו ת/12, בעמודים 22 – 23; בהקשר זה ראו גם מזכר, ת/565). בהודעה אחרת (ת/13, עמוד 2) מתועדות טענותיה כי אמירות שונות שלה זוכות ליחס בלתי ראוי. הגב' חבז העלתה גם בעדותה טענות שונות כלפי היחס שקיבלה בחקירותיה ברשות (ראו בעדותה בעמוד 2876; ראו גם בעמוד 3007, שם טענה ליחס מזלזל מאת החוקר).
183. ניתן היה להתרשם במהלך העדות כי הדברים משקפים תחושות אותנטיות. ברם, למקרא ההודעות שבפניי, ובכלל זה הודעותיה של הגב' חבז, לא ניתן להתרשם כי החקירה בעניינם של הנאשמים, לרבות הגב' חבז, חרגה מן הסביר ומן המקובל, באופן העשוי לגרוע ממשקלה. לא למותר להעיר, כי מר אסף דהאן (להלן – החוקר דהאן) העיד, ביחס לת/12, כי בשל דבריה של הגב' חבז, לא נחקר אביה, מר זלוף, באותו מועד (ראו בעמוד 889), וכי הוחלט להפריד, ככל הניתן, את חקירות בני המשפחה. אף מעדותה של הגב' עדי אגוזי, אשר הייתה אחראית על החקירה (בעמוד 905), עולה כי ניתן לגב' חבז יחס נאות ואנושי, נוכח הקשיים עימם התמודדה בחקירתה. כך עולה גם מת/565 הנ"ל. התמונה הכוללת העולה מן ההודעות הנוגעות לאישום זה אף היא אינה מצביעה על קשיים העשויים לגרוע במידה ממשית ממשקלן.
184. החוקר דהאן, אשר חקר את הגב' חבז, העיד כי התרשם בחקירותיה מן האמוציונליות שלה (בעמוד 885). לדברים יש ביטוי גם במקומות שונים בהודעות. העד מסר גם כי לאחר הארכת המעצר, התעלפה הגב' חבז, ובהמשך לכך הוחלט כי תהיה במעצר בית (בעמוד 886). עלה גם, כי באחת מהודעותיה התלוננה על בחילות, כאבי ראש וסחרחורות, אך מסרה שהיא יכולה להיחקר (ת/8, עמוד 2). אלה מלמדים על קשיים לא מבוטלים של הגב' חבז במהלך חקירותיה. יחד עם זאת, אין בהם כדי לאיין את משקלם של הדברים שנאמרו, שעה שברור, מקריאת הדברים, כי הגב' חבז הבינה את שנשאלה ואת שהשיבה, ואין טענה כי לא הייתה כשירה להיחקר. לא למותר להוסיף, כי גם בעדותה בבית המשפט ניתן היה להתרשם מקשיים דומים. אלה לא מנעו ממנה להעיד משך שורה ארוכה של ישיבות. ניתן היה להתרשם, כי חרף הקשיים האמורים, הגב' חבז מבינה היטב את שנשאלה, ומסוגלת להשיב לשאלות באופן מלא וענייני.