35. בפסיקת בית המשפט העליון ניתן משקל משמעותי, לעניין בחינתן של נסיבות מחמירות, גם לשיטתיות בפעולתם של הנאשמים. בע"פ 1408/18 מדינת ישראל נ' בן דרור (21.8.2018) נקבע, בהקשר זה, כי "...עצם השיטתיות של המעשים עשויה ליצור עלילות לפגיעה משמעותית בתחרות בעסקים"(בפסקה 34 לפסק הדין). צוין, כי שיטתיות מאריכה, על פי טיבה, את פרק הזמן בו מתבצעות העבירות. היא גם מקדמת אפשרות כי שחקנים בשוק יבצעו "תיאום דה פקטו" על בסיס ה"שיטה", בלא צורך בתיאום בכל מקרה קונקרטי (שם). לכן, נקבע כי "כאשר מתחרה שב וחוזר על עבירות על החוק, והופך את העבירה על החוק להרגל עבורו, עשויה להיווצר עלילות לפגיעה משמעותית בתחרות בעסקים בעתיד, גם אם בנסיבותיו של כל מקרה לגופו לא מתקיימת עלילות כזו" (שם).
36. בעניין בן דרור ניתן בהקשר זה משקל לשיקול נוסף, הנוגע לקיומו של מכרז שנערך על ידי רשויות ציבוריות. הטעם לכך הוא, שלצד הפגיעה החמורה בכלכלה הטמונה בכל תיאום של הליך תחרותי, כאשר מדובר במכרז של רשות ציבורית נוספת לה העובדה שרשויות חייבות על פי דין לקיים הליכים תחרותיים, ובשל כך הן מעין "שבויות" של הליכים אלה (שם, בפסקה 43). עם זאת הוטעם, כי עצם העובדה שמדובר בתיאום של מכרז ציבורי אינה הופכת את העבירה של צד להסדר כובל לעבירה המבוצעת בנסיבות מחמירות. הנתון האמור מהווה רכיב אשר יש להתחשב בו בהערכת הנסיבה הנוגעת לנזק שנגרם או צפוי להיגרם לציבור בשל העבירה. צוין עוד, כי ככל שהפגיעה בשקיפות המכרז, ביעילותו ובסיכוי השווה של כל המתחרים לזכות בו רבה יותר, יגבר המשקל של נתון זה בקביעה אם העבירה בוצעה בנסיבות מחמירות.
37. בהקשר זה יש יסוד לטענת המאשימה, כי עשוי להינתן משקל לכך שמדובר בתיאום מכרז ציבורי שתכליתו קידום מטרות חברתיות ושינויים כלכליים בעלי השלכות ציבוריות. אכן, מקום בו מדובר במכרז אשר טמון בו אינטרס ציבורי מיוחד, עלול להתעצם הנזק לציבור הנובע מתיאום המכרז. מנקודת מבט זו, מדובר בנתון רלוונטי בבחינת קיומן של נסיבות מחמירות. הוא הדין בהיקפו הכספי של המכרז (ראו בפסקה 39 לפסק דינו הנ"ל של בית המשפט העליון בעניין בן דרור).
38. כאמור, עניינה של הוראת סעיף 47א לחוק התחרות בנסיבות שבהן עלולה להיגרם פגיעה משמעותית בתחרות בעסקים. בדומה לעבירת הבסיס של צד להסדר כובל, גם כאן מדובר בעבירה אשר לשם גיבושה לא נדרש רכיב תוצאתי בפועל. על פי הגדרת העבירה, די בתוצאה בכוח, אשר ביטויה העיקרי הוא העמדה בסכנה של הערך החברתי המוגן – במקרה זה, התחרות בעסקים. לעניין עבירות של תוצאה בכוח, פסק בית המשפט העליון, כי עבירה כאמור "... נשלמת עם היווצרות הסיכון אותו היא מבקשת למנוע ואין היא מצריכה את התממשותו של אותו הסיכון" (ע"פ 7193/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (30.4.2007), בפסקה 57; ראו גם ע"פ 2910/04 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221 (1994), בעמוד 474 לפסק דינה של כב' השופטת ט' שטרסברג כהן).