185. שלישית, אנשי טלדור ומשרד החינוך הכחישו כי אמרו לסיטונאים את שמיוחס להם על ידי הגב' חבז. ראו עדות מר דדוש, אשר בתקופה הרלוונטית שימש כמנהל פרויקטים בטלדור (עמודים 234, 238). ראו גם בעדותו של מר גבאי (בעמודים 675 – 677). באופן דומה העידה גם הגב' שכטר ממשרד החינוך (בעמוד 879; ראו גם ת/555, אשר התקבל במקום עדות ראשית של העדה, בעמוד 2).
186. לא נעלם מעיניי, כי לטענת נאשמי ספר לכל, היה מקום לעמת את מר דדוש ואת מר גבאי בחקירותיהם עם גרסתה של הגב' חבז. מעיון בהודעתו של מר גבאי (נ/19) עולה כי לא נשאל שאלה מפורשת בעניין זה. עם זאת, הוצגו לו שאלות כלליות אודות ידיעה שלו על תיאום בין הספקים (ראו בעמודים 4 – 5, 7; ראו גם עדות החוקר, מר דוד דרוויש, בעמוד 899). אין בידי לתייג את התמקדותו של החוקר בהיבט זה כבלתי סבירה. לא למותר להזכיר, כי הגב' חבז עצמה לא טענה למצג, הוראה או הנחייה מפורשים מצד מי מאנשי טלדור או משרד החינוך כלפי הסיטונאים לתאם את ההצעות במכרז.
187. לכל האמור אוסיף, כי נוכח מכלול הקשיים הנוגעים לגרסתה של הגב' חבז, אין במחדל נטען זה כדי להעלות ספק סביר כלשהו ביחס לנכונותה של הגרסה. אוסיף, כי מר גבאי ומר דדוש היו עדים במשפט. ניתן היה להציג להם כל תזה רלוונטית. אזכיר, כי מר גבאי הכחיש בעדותו (בעמוד 676) את הטענה כאילו אמר לסיטונאים או מי מהם שיסתפקו בהגשת שתים או שלוש הצעות במכרז. באופן משלים ותואם, שלל מר גבאי בחקירתו ברשות כל רצון של טלדור בתיאום בין הסיטונאים (בעמודים 5 – 6), או כל מידע שהגיע מן הספקים על תיאום כלשהו ביניהם (בעמוד 6). בנסיבות אלה, אין בטענה כדי לסייע לנאשמים.
188. בהקשר זה נתתי דעתי גם לטענת נאשמי ספר לכל לאי התאמה בין עדותו של מר דדוש לבין עדותו של מר הלפרין בנקודה זו. מר דדוש העיד (בעמוד 224), כי ביחד עם הגב' שכטר, העלה בפני מר הלפרין את העובדה שלא הוגשו על ידי הספקים חמש הצעות בכל אחד מבתי הספר. לדבריו, הנתונים המלאים לגבי מי הציע וכמה מציעים היו ביחס לכל בית ספר, הועברו למר הלפרין, והגב' שכטר נכחה בכל פתיחה של ההצעות (בעמוד 232). הגב' שכטר העידה באופן דומה (בעמודים 872 – 873). מר הלפרין העיד, לעומת זאת, כי לא ידע על כך עד לעדותו (בעמוד 182). הלכה למעשה, אין בראיות אינדיקציה כי ננקטה כלפי הסיטונאים בזמן אמת פעולה כלשהי ביחס לחסר במספר ההצעות ביחס לכל בית ספר.
189. גרסתם של מר דדוש וגב' שכטר, כי הנתונים הגולמיים לעניין ההצעות בכל תיחור ותיחור הועברו בזמן אמת למר הלפרין, הוא הגורם המוסמך במשרד החינוך, סבירה. ברם, גם תחת הנחה זו, אין טענה או ראיה, כי מר הלפרין, או גורם אחראי אחר, היה מודע לתיאומים שנעשו בפועל בין הנאשמים בזמן אמת. לא למותר להזכיר, כי הנאשמים לא גילו את דבר התיאומים ביניהם למאן דהוא. אדרבה, הלכה למעשה, התיאומים הוסתרו. אין ראיה או טענה כי מר הלפרין אישר לנאשמים את ביצוע התיאומים, או עשה כלפיהם מצג כלשהו לעניין זה. בנסיבות אלה, הנאשמים אינם יכולים להישמע בטענה כי ביצוע התיאומים אושר על ידי גורם מוסמך כלשהו, או כי נעשה כלפיהם מצג בדבר אישור כאמור.
190. רביעית, טענותיה של הגב' חבז עומדות בסתירה למסמכים מזמן אמת, המלמדים כי הספקים נדרשו ליתן הצעות ביחס לכל בתי הספר (ראו נ/9, המתעד מפגש ספקים מיום 24.6.08; ראו הודעות דוא"ל של מר דדוש (ת/474, 7.8.08; ת/477, 19.8.08; ת/601, 5.7.09; ת/602, 13.7.09; ת/507, 26.7.09). בחלק מן ההודעות הדרישה האמורה אף הודגשה. בהודעות נוספות התבקשו הסיטונאים להשלים הצעות שלא היו מלאות ראו הודעות דוא"ל של מר גבאי, ת/471, 5.8.08; ת/475, 17.8.08. ברוח דומה גם בעדותו של מר גבאי, בעמודים 667 – 668; עדות מר דדוש, בעמוד 205). לא למותר להפנות, בהקשר זה, להודעת דוא"ל של הגב' חבז עצמה (ת/507, 26.7.08), בה כתבה על דרך ההתנצלות כי "לצערנו לא הספקנו להקליד את כל בתי הספר בעקבות תוספות התיחורים הרבים והזמן המצומצם". ברי, כי אילו היה נעשה לפני כן מצג מטעם טלדור, לפיו אין צורך שכל סיטונאי יגיש הצעה ביחס לכל בית ספר, לא היה כל צורך בהודעה זו. מכך עולה, כי קיימת סתירה חזיתית בין דרך פעולתה של הגב' חבז בזמן אמת, לבין הגרסה שהעלתה.
191. הנאשמים מפנים בסיכומיהם למוצג נ/13. מדובר בהודעת דוא"ל של מר דדוש, מיום 25.8.08, אשר נשלחה לסיטונאים השונים. במוצג זה נכתב, כי "חשוב להזכיר שוב, כפי שצוין בעבר, כי סעיף 13 בנוהל העבודה בוטל ועל הספקים להציע הצעות עבור כל בתי הספר ללא יוצא מן הכלל". רוח הדברים דומה לזו העולה מנ/9 הנ"ל. הדברים אמורים ביתר שאת, שעה שלא הובהר בראיות למה הכוונה בהתייחסות לסעיף 13 לנוהל העבודה, אשר בוטל. בנסיבות אלה, אין המסמך יכול להצביע על טענת הגנה כלשהי העשויה לעמוד לנאשמים ביחס לתיאומים שקשרו וביצעו.
192. לא נעלם מעיניי, כי הודעתו של מר דדוש באה במענה להודעת דוא"ל של מר מן-דעלי, מאותו יום, בה הועלתה טרוניה על קצב פעולתה של המנהלת. מכך מבקשים נאשמי ספר לכל ללמוד, כי לטלדור היה אינטרס לצמצם את מספר ההצעות שיוגשו, על מנת להקל על בדיקתן, וזאת נוכח הצוות המצומצם שבדק את ההצעות . דא עקא, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הראיות בכתב מזמן אמת, המלמדות, כמתואר לעיל, כי אנשי טלדור דרשו כי הספקים יגישו הצעות עבור כל בתי הספר.
193. חמישית, הטענה (שנדחתה) בדבר ביצוע תיאום במכרז טלדור בזיקה למצגים כאלה ואחרים של מר גבאי גם אינה עולה בקנה אחד עם ראיות, מהן עולה קשר בין התיאום האמור לבין תיאומים אחרים בין הסיטונאים. כך, בת/53 (דוא"ל מיום 8.7.09, המופנה למר קרלינסקי), צירפה הגב' חבז קובץ תיחור ראשון, "מאושר ע'י החברים". בהמשך כתבה "לגבי ק. ים חבל שלא אמרת לי שניגשים – בונוס ולוני – ביקשתי שתודיע לי – אם עובדים בשיתוף אז עד הסוף! בכל מקרה אני לא אגש כי לא נשאר זמן [.] אבל אני תוהה....". צודקת המאשימה בטענתה, כי אילו התיאום במכרז טלדור היה פרי בקשה מצד טלדור, לא היה מקום לטרוניה שבדברי הגב' חבז בדוא"ל האמור.
194. באופן דומה, ברישום שעשתה לעצמה לקראת פגישה עם מר קרלינסקי (ת/140, 22.02.10), כתבה הגב' חבז, בהתייחסה לאפשרות של שיח עם מר קרלינסקי על שיעור ההנחה שנותנת לוני כהן לבתי ספר, כי "שיתוף פעולה בנושא מכרזים עלה יפה בשנה הקודמת[.] כולם הרוויחו מכך ואני רואה בכך פתח להבנה הדדית בין הצדדים". יש ממש בטענת המאשימה, כי אילו שיתוף הפעולה במכרז טלדור היה פרי דרישה של הרשות, לא ברור מדוע הוא עשוי להוות בסיס ל"הבנה הדדית" בנושא שיעורי ההנחה. אגב כך אציין, כי יש במסמך כדי לספק תימוכין נוספים למארג המוצק של הראיות, המלמד כי הצדדים ביצעו תיאום של התיחור, כנטען בכתב האישום.
195. שישית, ממוצג ת/221 עולה, כי לגבי בתי ספר רבים הוגשו, הלכה למעשה, יותר משתי הצעות על ידי הסיטונאים. בחקירתה ברשות, לא הצליחה הגב' חבז ליישב עובדה זו עם טענתה בדבר פעולה על יסוד מצג או בקשה של מר גבאי (ראו הודעתה ת/12, בעמוד 7). לא נעלם מעיניי כי בעדותה בפניי חל שינוי מסוים בגרסתה של הגב' חבז, אשר טענה עתה כי המצג של מר גבאי נגע לשתים – שלוש הצעות לגבי כל בית ספר (בעמוד 2873). יש ממש בטענת המאשימה, כי קשה לקבל שינוי מאוחר זה בגרסה.
196. עוללות. כאן המקום להידרש למספר טענות נוספות שהעלו הנאשמים לגבי נושא זה. אומר כבר עתה כי אין בטענות אלה כדי להשפיע באופן משמעותי על התוצאה.
197. נתתי דעתי לטענת הנאשמים, כי גרסתה של הגב' חבז הייתה מוגבלת, במובן זה שלא טענה במפורש כי אנשי טלדור אמרו לספקים באופן ישיר לתאם ולחלק ביניהם את בתי הספר. אכן, ככלל, יש ממש בטענה כי היעדר הפרזה בגרסה נוטה לתמוך במהימנותה. עם זאת, במקרה הנוכחי אין מדובר בסממן היכול להוות משקל נגד של ממש לשורת הראיות והקשיים עליהם עמדתי. מעבר לנדרש אוסיף, כי אין מדובר בסממן העומד בהכרח בניגוד לאינטרס של הגב' חבז, כטענת הנאשמים. בהעלאת תזה מוגבלת, בהקשר הנוכחי, יש כדי לצמצם את יריעת המחלוקת, ומבחינה זו, היא עשויה, תיאורטית, לסייע לנאשמים. יוצא, כי אין בהיבט זה בגרסתה של הגב' חבז כדי לשנות מן המסקנה כי לא ניתן לקבל את הגרסה, וכי אין בה כדי לסייע לנאשמים.
198. נאשמי ספר לכל טוענים כי ממוצג נ/9 (2008) עולה אדישות של אנשי טלדור לקיומה של תחרות, וכי אלה עודדו במעשיהם את הקשר בין הסיטונאים. ממוצג זה עולה, כי ביום מרוכז שהתקיים ביום 24.6.08, נפגשו אנשי טלדור בנפרד עם כל אחד מן הסיטונאים. התנהלות כללית זו אינה תומכת בטענות הנאשמים. אכן, במפגש עם בונוס הועלתה השאלה אם מותר לחשוף בפני הסיטונאים את תוצאות ההנחה של שאר הסיטונאים. התשובה שניתנה היא "אם הם יסכימו ביניהם". אין מחלוקת, כי מדובר במחירי המינימום שהוגשו על ידי הסיטונאים השונים, בשלב בו גובש מאגר הסיטונאים. לא מדובר במחירים שהיו אמורים להציע במסגרת התיחורים. ממילא, אין מדובר בהיתר לתאם את התיחורים. בשולי עניין זה אעיר, כי אין בפניי טיעון משפטי סדור, לפיו המדובר במידע אשר על פי דיני המכרזים היה אמור להישאר סודי בנקודת הזמן הנדונה. במצב זה, הטענה בדבר אדישות של אנשי טלדור לתחרות אינה יכולה להתקבל.
199. בעדותו טען מר מן-דעלי, כי החלוקה בין הסיטונאים נעשתה בשל הזמן הקצר שעמד לרשותם, וחוסר היכולת של מי מהם לספק לבדו לכל בתי הספר הנדונים (בעמוד 481). חיים חלק על דברים אלה בעדותו, וטען כי לא מדובר בהיקף שספקים לא יכולים לעמוד בו (בעמוד 856, שם ציין כי "זה חלק מהעבודה, זה סחורה שמספקים ביום אחד. אריה מוציא פי עשר סחורה מהדבר הזה ביום אז איזה חלוקת עבודה?"). בין כך ובין כך, אין בנימוק האמור כדי לגרוע מן הראיות הברורות המלמדות על תיאום, כפשוטו, בגדרו חילקו הסיטונאים את בתי הספר שבמכרז ביניהם, כמפורט לעיל.
200. נאשמי ספר לכל מעלים טיעון נרחב המבקש ללמד, כי תמריצי הסיטונאים מלמדים כי חלוקת בתי הספר בטבלאות הייתה לצורך חלוקת עומס עבודה; נועדה להקל על המנהלת והסיטונאים; ולא הייתה מבוססת על שיקולים כספיים.
201. בעדותה, אכן טענה הגב' חבז כי השיקול ביסוד הכנת הטבלאות לא היה כספי, אלא דילול העבודה על מנת לעמוד במועדי ההספקה (בעמוד 3110). על הקשיים בעדותה של הגב' חבז עמדתי, ולא אחזור על הדברים. ככל שהדברים אמורים בטענה בדבר הקלה על עומס של טלדור, לבקשת נציגיה, דחיתי טענה זו לעיל. ככל שהדברים אמורים בעומס שהיה מוטל על הסיטונאים, ניתן לראות בעדויות כי בין הסיטונאים עצמם אין תמימות דעים לעניין זה. מכל מקום, גם אם זה היה המניע לפעולתם, אין הדבר מעלה או מוריד: הלכה למעשה, מדובר בתיאום מסוג של חלוקת שוק, בין הסיטונאים השונים. בתוך כך אעיר, כי יש היגיון רב בטענתה של המאשימה, כי לחברה כמו ספר לכל, אשר לטענתה שלה עמדה בפני קושי מובנה להתחרות בסיטונאים הגדולים יותר, היה אינטרס מובהק בחלוקה כאמור, אשר הבטיחה לה חלק שקול בעוגה לזה שקיבל כל אחד מן הסיטונאים האחרים, בלא צורך להתחרות.
202. בכל הנוגע למערך התמריצים, מפנים נאשמי ספר לכל לעדויות מהן עולה כי בשלב המכרז ניתנו הנחות גבוהות (עדות מר קרלינסקי, בעמודים 372 – 373; הדברים סבו על שיעורי ההנחה בהצעת לוני כהן במכרז טלדור מושא האישום הראשון, ת/427, בעמודים 21 – 23; באופן דומה, מר מן-דעלי מסר בעדותו כי ההנחות שנתן באותו מכרז היו "טובות .... סבירות", ובהמשך אישר כי מדובר בהנחות "יפות" (בעמוד 571)). מר קרלינסקי אישר בעדותו כי נוכח המרווחים הנמוכים של הסיטונאים, היכולת של התיחורים להשיג מחיר נמוך היא מוגבלת (בעמוד 414; ברוח דומה אישר מר מן – דעלי כי היכולת לשפר את ההצעות באותו שלב לא חרגה מאחוז עד שנים (בעמוד 576; למתח הרווחים הנמוך בענף, ראו גם עדות מר זלוף, בעמודים 1986 - 1987)).
203. נאשמי ספר לכל טוענים עוד, כי היקפם הכספי של שני מכרזי טלדור עמד בסך הכול על כ – 3 מיליון ₪. על רקע זה, נטען כי שיעור ההנחה הנוספת שנחסך כפועל יוצא מן התיאומים עמד, עבור כל הסיטונאים ביחד, על סך של בין 30,000 ₪ (בהנחה שההסדר חסך לסיטונאים הנחה נוספת בשיעור של 1%), לבין 90,000 ₪ (בהנחה שההסדר חסך לסיטונאים הנחה נוספת בשיעור של 3%). לכל סיטונאי, מדובר בסכום של 6,000 – 18,000 ₪ לתקופת שני המכרזים. על פי הטענה, מדובר בסכומים זניחים ולא משמעותיים.
204. טענה זו אינה משכנעת. ראשית, גם בהינתן המרווחים המצומצמים להם טוענים הנאשמים, אין מדובר בסכומים זניחים כלל. שנית, היקפם הכספי של המכרזים נגזר ממספר בתי הספר שרכשו ספרים בגדרם. מספר זה היה עשוי להיות גדול בהרבה מזה שהיה בפועל, ובמקרה כזה – היה גדל בהתאמה הרווח הפוטנציאלי בגין התיאום. שלישית, דווקא לסיטונאים קטנים, כמו ספר לכל, היה אינטרס מובהק להבטיח נתח של 20% מן העבודה במכרז, בלא סיכון של תחרות. רביעית, שיקוליהם העסקיים השונים של הצדדים לתיאומים אינם מעלים ומורידים מן הראיות הברורות, המלמדות כי תיאומים אומנם נעשו, הכול כמפורט בהרחבה לעיל.
205. הנאשמים קושרים עניין זה לטענה אחרת, והיא כי אנשי טלדור אמרו להם "להסתדר" ביניהם על בתי ספר שהם מעוניינים בהם (ראו עדות אודי, בעמודים 1414, 1640; עדות הגב' חבז, בעמוד 2871). דברים אלה לא קיבלו בעדויות ממד קונקרטי, המאפשר לייחס להם משקל של ממש. בחלקם, הם סבו על טענה כי נאמר על ידי אנשי טלדור כי בתי הספר ינסו להסתדר עם הספק שלהם (שם). אין בהם כדי לסייע לנאשמים.